בתשובה לalucard, 11/04/23 20:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חוששני ששוב ההשכלה שלך בנידון היא חלקית וזה כנראה משתלב יפה עם הדעות הרדיקליות שלך. גנדי לא ראה עצמו כאידאולוג הוא ראה את עצמו כאדם דתי הדבק בעיקרי אמונתו. אחד מעיקרי אמונתו אכן היתה הסטיאגרהה שרואה באלימות עניין פסול מיסודו. גנדי אכן היה פציפיסט, ממשיך דרכם של טולסטוי ורבינדראנאט טאגור והביקורת על כך היא עניין ידוע ומוכר ולא משהו שאתה גילית. מאחר והרעיונות האלו יש להן שורשים גם בנצרות הקדומה ובחזון נביאי ישראל, ברור לך שההתפרצות הרדיקלית שלך כנגד גנדי אינה אלא בורות ושטחיות. שתי נקודות א. ההפרדה העיונית שאני שב ומנסה לנטוע בין התנגדות ואי ציות לבין מרי אזרחי לא אלים מקורה בגנדי. במאבק לעצמאות הודו גנדי רצה לראות מרי אזרחי לא אלים. גנדי האמין ובצדק ביושרה הפנימית של האימפריה הבריטית וחשב שהם יכירו בלגיטימיות של הדרישות ההודיות ולכן דגל במרי אזרחי ללא אלימות כלפי הבריטים במטרה להגיע להסדר איתם שיכיר באוטונומיה ההודית. לעומת זאת במאבקו נגד האפלייה הגזעית בדר' אפריקה, הוא דבר על התנגדות ואי ציות לחוק מאחר והבין שהבורים והבריטים לא יוותרו על דעותיהם הגזעניות. גנדי התנגד לפאסיביות ודגל באקטיביזם. הוא הבין שאין מה לדבר על מרי אזרחי כאשר הצד השני כלל אינו מכיר בך כאזרח וכיהודי. ב. המשמעות בהבדלה בין דת לאידאולוגיה היא בכך שכתלמיד של גנדי אני רוצה לחיות לפי עקרונות האמונה שלי, אבל איני מתנתק מן החיים, מבני האדם, מצרכיהם ומצוקותיהם. ואסיים בציטוט מגנדי: "אני מאמין שכאשר ישנה אפשרות לבחור רק בין פחדנות לבין אלימות, הייתי מציע לבחור באלימות". תחי ההתנגדות אין שיוויון אין גיוס |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רדיקליות, בורות, שטחיות... חסר זריקה של איזה ״שמנמוך מחוצ׳קן״ לערימה כדי להשלים לפול האוס. לא חבל? אתעלם ואמשיך לגופו של עניין: הביקורת על גישות פציפיסטיות קיצוניות כמו זו של גנדי איננה נובעת מבורות או ידע חלקי. אין גם שום דבר רדיקלי בסלידה והעברת ביקורת על גישות פציפיסטיות קיצוניות כמו זו של גנדי או בשום דבר שכתבתי למעלה. למילה ״רדיקליות״ יש משמעות ואין לה שום קשר לשום דבר שאמרתי בפתיל הזה. א. כפי שניתן לראות מהציטוט שהבאתי למעלה (התגובה הראויה לדעתו שהיתה צריכה להיות ליהודים מול הרוצח הנאצי), הפצפיזם (הקיצוני) של גנדי לא היה איזו החלטה פרגמטית ספציפית כלפי האימפריה הבריטית. זאת טענה שלא מתישבת עם דברים שהוא אמר. גנדי יצג את הדעות של עצמו בצורה טובה ומדויקת יותר משאתה עושה זאת עם הצ׳רי פיקינג. ב. (לדעתי) דת שבאה ביחד עם אידיאולוגיה קיצונית/פסולה לא ראוי שתקבל הנחות. אם לאדם יש דעות קיצוניות (גם) כי הוא דתי, אפשר וצריך להעביר ביקורת על דעותיו כמו שאפשר וצריך להעביר ביקורת על כל אדם אחר. דת לא מקנה לאף אחד חסינות מביקורת. לעשות צ׳רי פיקינג מאידיאולוגיה של דמות היסטורית זה לגמרי לגיטימי, אבל אסור לשכוח מה הוא המכלול ממנו אנו עושים צ׳רי פיקינג וחובה להזכיר ממי אנו עושים צ׳רי פיקינג. זה נוהג חשוב שעוזר להמנע מהסכנה של לקחת בתהליך הצ׳רי פיקינג יותר מן הראוי. דוגמה טובה לצ׳רי פיקינג שלא ידע לעצור ברגע הראוי היא הסלידה הקצת מוגזמת שלך (לדעתי) מאיזה נוהג די סטנדרטי (על סף המשעמם) של מעטים בתנועות מחאה לפעמים קצת לטבול את כפות הרגלים בקצת חיכוך עם החוק, הסדר הציבורי של חיי העיר בשיגרה והטררדת כוחות השיטור, בקטנה וברמה של שיבוש היום יום ללא נקיטת אלימות. לקחת כמה תפוחים מחבית הפילוסופיה המוסרית של ״אי האלימות״, אפילו בהשפעת גנדי ותנועת העצמאות ההודית זה לגמרי סבבה, אבל כשמגיעים ליחוס המילה ״אלימות״ להתנהגות די פסיבית של מפגינים מפירי חוק שחוסמים איזה ציר וממתינים שיפנו אותם בכוח בלי להתנגד ובלי להרים יד על שוטרים (אנשים אפילו מקבלים הדרכה איך להרפות את השרירים ולא להתנגד), זה כבר לקפוץ עמוק אל תוך החבית ולזלול את כל התכולה (כולל התפוחים הרקובים). לסיכום ואפרוש בזאת: קצת ברדק באיזה סגירת ציר זמנית בהשתתפות של כמה עשרות אנשים בזמן שמאות אלפים מפגינים בכל הארץ בצורה מסודרת ובמסגרת הסכמים והסדרים עם המשטרה זה העולם האמיתי והנורמטיבי ולא חריגה ממסורת ארוכת שנים של הפגנות בלתי אלימות. כאמור, אין שום דוגמה לתנועת מחאה הכוללת מאות אלפי אנשים ושהצליחה להמנע (גם אם רצתה) מעשרות/מאות אנשים שהשתתפו גם בפעילויות קצת פחות פסיביות. אם אין למשהו אפילו דוגמה אחת נגדית בעולם האמיתי, אז לגנות אותו זה כבר לגמרי לצוף בעולם האידאות שמנותקות מן החיים, מבני האדם, מצרכיהם ומצוקותיהם. __________________ 1 שכיבה פסיבית על כביש עד שהשוטרים יפנו או יעצרו אותך, קשירת עצמך בשרשאות לשער כניסה מברזל עם מנעול וללא מפתח, Picketing ואף שביתות שעלולות ממש לשבש את חיי האזרחים (ולכן יש מי שמחשיב אפילו אותן, בטעות, כסוג של אלימות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לוקח את הערתך בדבר ה"אלימות המילולית" שלי לתשומת לבי ואשתדל להימנע ממנה בעתיד. פשוט, גם אתה די אלים בכתיבתך הרדיקלית וחשבתי שתהיה פחות רגיש לכתיבה תוקפנית. למיטב ידיעתי, רדיקלי פירושו "מן השורש" והוא מיוחס לדברים שהם בסיסיים, קיצוניים ודראסטיים. אני מפרש אותם גם כלוקים בשטחיות ואי הכרת מורכבות הנושאים במלואם. תפישת עצמו כאיש דתי ולא אידיאולוג, אינה משהו משני במשנתו של גנדהי אלא משהו מרכזי. האידאולוג עוסק באמת המוחלטת. האיש הדתי מנסה להתקרב לאמת. הוא יודע שזו רק דעתו ולעתים קרובות הוא נאלץ להתפשר עם דעותיהם ואמונותיהם של אחרים. צריך לזכור שגנדהי עסק באלימות כל חייו ואף התגייס בעצמו לצבא הבריטי במלחמת הבורים תוך שהוא מצליח לקיים גם שם את העיקרון של אי אלימות. האידיאולוגיה של גנדהי אכן קיצונית מאד, אבל גנדהי המנהיג והמדינאי ידע לנהוג בפראגמטיות (למשל כאשר השלים עם הפיצול להינדוסטן ופקיסטן לו התנגד כל כך). הפציפיזם של גנדהי (בעקבות לב טולסטוי) אכן היה קיצוני מאד. העצה של גנדהי ליהודי הרייך השלישי אינה משהו שרק אני ואתה יודעים עליו, אלא פרשה וויכוח ידועים מאד, שאפילו ג'ורג אורוול כתב עליו באחד מספרי המאמרים שלו. במילים אחרות הביקורת על עמדתו זו היתה נפוצה מאד ובודאי ידועה גם לו. רציתי שתכיר בכך שעמדתו לא נבעה מטפשות, נאיביות או פאנאטיות. התשובה שנתן היתה זהה אחת לאחת לעמדתו הידועה של טולסטוי ביחס להתנגדות הרוסית לכיבוש הטטרי. וזאת לדעת, גנדהי הביע עמדה נחרצת כנגד הפאשיזם והנאציזם מתחילתם וזאת על אף הסכסוך עם הבריטים ולא התנגד לגיוס הודים לצבא הבריטי. את עמדתו ביחס ליהודים כתב גנדהי בערך ב-1934 (בעקבות הקריסטאל נאכט), כאשר איש בגרמניה לא דבר או חשב על ג'נוסייד ומלחמה עולמית. יותר מאוחר פציפיסטים גדולים אחרים אך אדוקים פחות (כמו ברטרנד ראסל) שינו את דעתם. כפי שמרמזים דבריך, גנדהי אכן לא היה הומאניסט (באופן המזכיר את י. ליבוביץ). האדם לא עמד במרכז הגותו של גנדהי אלא היו עקרונות אחרים שהיו חשובים ממנו. אתה הזכרת בדבריך כל מיני קטרוגים וטענות שהיו כלפי גנדהי בחייו הפרטיים. אני איני יודע על כך יותר מדי ולכן איני מביע עמדה בנושאים אלו. אני יודע שני דברים. חייו הפרטיים של גנדהי היו כספר פתוח ולא הוסתר דבר מאפאחד. אני גם זוכר מה אמר איינשטיין על גנדהי: בעוד אלף שנים, אנשים יתיחסו לגנדהי כמו אל ישו מנצרת או הבודהה ויתקשו להאמין שאדם כזה התהלך כאן עלי אדמות בינינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שזה שאתה חושב שכתבתי משהו רדיקלי בפתיל הזה או שהכתיבה שלי אלימה די מעודד אותי כי זה אומר שהשימוש שלך במילה ״אלימות״, סתם על כל דבר שקצת לא מוצא חן בעיניך, זאת בעיה (סמנטית?) כללית ולא משהו ספציפי שאתה מפנה רק כלפי מפגינים לא אלימים. לכן אפשר פשוט להתעלם מהטיק הסמנטי הביזארי הזה ולהמשיך הלאה עם חיינו. מאוד לא מעניין אותי להמשיך ב״דיון״ הזה. רק אוסיף הערה לגבי הסגנון - שניה אחרי שאתה מצהיר (לעצמך?) ״אשתדל להימנע ממנה בעתיד״, אתה לא מספיק להגיד ג׳ק רובינזון ואתה קופץ חזרה מיד לפוזה המשעשעת של ״המחנך״ שמספק אינפורמציה לבורים שלא יודעים על מה הם מדברים וזאת למרות שאין שום דבר בדברים שאתה כותב to back it up. לא מספיק לך להוסיף אינפורמציה אלמנטרית לתגובה שלך כחלק מהרכבת טיעון, אתה משום מה חושב שזה חשוב להדגיש שאני בטוח לא מכיר ולא יודע את הפרטים שאתה מוסיף (גם כשהדברים הם מן המפורסמות, כולם מכירים את הפרטים הללו ואפשר לחשוב שגילית למישהו את אמריקה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אתה טועה בי. אין לי שום דרך לדעת מה אתה יודע ומה לא ובטח אין לי כוונה לחנך אותך. התכוונתי לומר שהעצה של גנדהי ליהודי הרייך השלישי היא עניין מוכר היטב שהיה שנוי במחלוקת גדולה בין מאורות גדולים, כך שמן הסתם גם בצד של טולסטוי וגנדהי היו כמה נימוקים טובים, שבמקרה זה שנינו איננו מסכימים איתם. הטעות של גנדהי היתה שהוא הכיר היטב את הבריטים ואת הדמוקרטיה שלהם והרבה פחות טוב את הגרמנים ואת העריצות שלהם. הוא הניח שאפשר לסמוך על תחושת ההגינות והליברליזם הגרמני וזהו ההסבר להצעה המוזרה שלו ליהודי הרייך להתאבד קולקטיבית. כפי שכתבתי קודם גנדהי חשב שיש משהו מעבר לחייהם כפרטים של יהודי הרייך ויש משהו גדול (מעין תיקון עולם) ששווה את ההקרבה שהציע להם. אכן לא היתה זו שעתו הגדולה של גנדהי, אבל זה לא הופך אותו לטיפש, נאיבי או זדוני. אתה תצטרך לסלוח לטון החינוכי שלי. אני מאמין בהתעלמות מאנשים שאני לא חושב שיש סיכוי ללמד או להשכיל אותם במשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טועה בך משום שאינני יודע מי אתה. התיחסתי רק למה שאתה כותב ואיך שזה נכתב. רק למשל אחד - אף אחד לא טען שגנדהי היה טיפש, נאיבי או זדוני. אין לי מושג מאיפה זה הגיע לפה. הסיבה שפרשתי מהדיון היא בגלל הכמות של האד הומינם ואנשי הקש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרט קטן נוסף שאני חושב שאני חייב לקוראים ושאמור לדעתי להיות המסמר האחרון בארון הקבורה של הדיון הזה (וחבל שלא התחלתי איתו): עובדה היסטורית לגבי הכלים של תנועת המחאה הלא-אלימה בהודו בהנהגת גנדי היא השימוש בכלי של שכיבה של מוחאים על פסי רכבת ודרכים על מנת לעכב תנועת רכבות1 ותחבורה ציבורית. מתוך World Diary: 1929-1934 עמוד 35. DEAR MR. GANDHI: 1 ישראלים שיעזו לשכב על פסי רכבת היום (וממש לא סביר שזה יקרה) יקבלו לכל הפחות תגובה אוטומטית ומידית של רימוני הלם מהמשטרה וסיקור תקשורתי בסגנון ״מפגינים אנרכיסטים אלימים וקיצוניים חסמו הבוקר את רכבת ישראל״.
His Excellency the Viceroy desires me to acknowl- edge your letter of the second of March. He regrets to learn that you contemplate a course of action which is clearly bound to involve violation of the law and danger to the public peace. Yours very truly, G. CUNNINGHAM, Private Secretary On April 5 Gandhi carried out his threat. After marching two hundred miles to the Arabian Sea, he and a small group of companions began making salt in defiance of the law. Within a week British soldiers throughout India were using their swagger sticks to flick the white cotton caps off the heads of Gandhi's supporters, ***who were obstructing traffic by lying down on railway tracks and public thoroughfares***, boycotting British goods, and refusing to obey British laws. On the twenty-third of the month troops at Peshawar, in Northern India, shot down twenty N arional- ists, and on April 30 Gandhi's son was sentenced to a year in prison, charged with sedition. On May 3 Gandhi him- self was seized and imprisoned near Bombay, and troops began raiding several provincial headquarters of the Con- gress Party. ____________ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
___________ 1 עם כל הדמיון, מאבק לעצמאות מצדיק שימוש באמצעים יותר אלימים ממאבק נגד *סיכון* של דיקטטורה, שהוא השלב בו אנחנו נמצאים כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אבל לא הבאתי את הפרט הזה כדי לטעון שראוי לחסום. לא טענתי בשום מקום שזאת התנהגות ראויה. הבאתי את הפרט כדי להראות שלהביא את האידיאולוגיה של גנדי כחיזוק לזריקת מילים כמו ״אנארכיזם״ ו-״אלימות״ כלפי חוסמי איילון זה אבסורד. אני עדיין מחפש את מחאת חד הקרן הזאת שגם מונה שש ספרות ומעלה של מוחים וגם לא היו בה עשרות/מאות ברדקיסטים חוסמי דרכים מפרי חוק אך פסיביים/לא אלימים. יש דוגמא לדבר כזה? אם אין, מאיפה מגיעה הדרישה הזאת ממפגינים בתל אביב להיות קדושים יותר מן האפיפיור? למדנו שזה לא הגיע מגנדי. אז מאיפה כן? אולי ישו והושטת הלחי השניה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, ומוסיף עוד נקודה לדיון: מחאה ציבורית לא מתקיימת בחלל ריק, היא טנגו ששניים משתתפים בו - המוחים והממשלה. והצעדים שלהם משפיעים אחד על השני. אם, לדוגמה (היפותטית), 400 אלף חדי קרן כהגדרתך יוצאים למחאה שקטה, ובתגובה ראש הממשלה אומר שאינו יכול עוד ומתפטר, אין למחאה שום סיבה לעשות אסקלציה לשלבים הבאים. דוגמה יותר עדכנית - כשאלפי מוחים הפגינו בלונדון באוקטובר (ואגב, חסמו את התנועה בכל מרכז העיר, הייתי שם, ולא קראו להם אנרכיסטים), ותוך שלושה שבועות התפטרה ראשת הממשלה הכושלת. המחאה בנויה על שלבים. אם שלב כלשהו מצליח - וזה לא בלתי סביר בעולם מתוקן שממשלה שרואה מאות אלפים ברחובות תחשב מסלול מחדש - אין סיבה לעבור לשלב הבא. ההקצנה ההכרחית מגיעה אחרי שהממסד מתעקש להתעלם מהשלב הנוכחי, ודוחף את המחאה לשלב הבא. עכשיו, אני לא אומר שזו חובתה של הממשלה לעצור - לכל ממשלה יש אינטרסים מורכבים - אבל התעלמות היא סיבה מהותית לאסקלציה. זה לא מאד שונה ממאבקים פוליטיים אחרים - בין מדינות למשל. בהתחלה עושים משא ומתן תרבותי, ומנסים באמצעים מתונים להגיע לפשרה. אם זה לא מצליח, המאבק מסלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אפשר לחשוב שמדובר באיזו התפתחות חדשה בהיסטוריה של ההפגנות. מה שאבסורדי בעיני בדיון הזה הוא ניכוס מושג ה - ״מחאה בלתי-אלימה״ ועיוות ההיסטוריה שלו כדי לטעון נגד ה״אלימות״ של חוסמי הדרכים שאנו רואים היום, למרות שסקירת ההיסטוריה של כלי חסימת הדרכים במחאה וצעדות לא חוקיות / לא מורשות על דרכים/כבישים, מגלה שהחיה הזאת נולדה והיא תוצאה ישירה בדיוק של אותן תנועות מחאה בלתי אלימות שמבקשים מהמפגינים של היום לקחת מהן דוגמה. הכוונה המקורית בתנועות ה - Non-Violence לא היתה להגביל את המפגינים לניפנוף שלטים וזמבורות על המדרכה. הכוונה המקורית ב - nonviolence היא לא המנעות מקונפליקט, המנעות מלהפריע לסדר היום והשיגרה של הציבור או המנעות מוחלטת מהפרת החוק. הכוונה המקורית היתה אנטיתזה לפרעות, ונדליזם, הרמת יד או איום חמוש על הזולת. כל הפרקטיקות של צעדות שקטות ולא אלימות (גם אם מפירות חוק ולא מורשות), חסימה מפירת חוק של דרכים, שכיבה על הקרקע כדי להפר סדר והמתנה לפינוי/מעצר, קשירת עצמך לשער של מוסד מסוים ועוד רשימה ארוכה של פרקטיקות עם אופי דומה לא קיימות בעולם למרות התנועות של ה - Non-Violence. אלו הן פרקטיקות שנולדו בגלל תנועות המחאה שדגלו ב - Non-Violence. סבבה אם יש מי שטוען שההיסטוריה לא הלכה רחוק מספיק עם האי-אלימות וראוי להקים תנועות מחאה שהן The-Really-Reeeealy-Non-Violent-Protests-That-Will-Not-Even-Hurt-A-Fly בהן לא יעלה על הדעת שמישהו יעז לחסום כביש, אבל חיה כזאת תהיה דבר חדש בעולם ופרקטיקה שאין לנו דוגמה שלה מההיסטוריה של המחאות הלא אלימות. אי אפשר להתיחס אל הדבר החדש הזה כאילו הוא קיבל השראה מההיסטוריה של תנועות המחאה הבלתי אלימות. זה שכתוב ההיסטוריה, אנכרוניזם ורומנטיזציה של תנועות מחאה מהעבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים ומעבר לזה. ההפגנות כל כך חלביות, שאפילו על השמאלנים החננות אני לא מאמין. הפגנות של מאות אלפים שמוכלות על ידי כמה עשרות שוטרים? אני חושב שלא היה דבר כזה בהיסטוריה של ההפגנות בעולם. אף תחנת אוטובוס לא נשרפה ואף מכונית משטרה לא נהפכה. עם פיטורי גלנט יצאו ההמונים לרחובות ו... לא עשו כלום. לא הוציאו את התסכול שלהם על חלונות ראווה כמו בצרפת ובארה"ב, לא שרפו, לא שברו. בחיפה לא היה שוטר אחד בנמצא, וההמונים פשוט הסתובבו הלוך ושוב עם הדגלים. צא ולמד שההפגנות הן של האזרחים הכי נורמטיביים שתוכל למצוא. בעלי משפחות, עבודה קבועה, וכו'. אנשים שלשבור ולהבעיר בכלל לא נמצא בסקופ שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדורות על איילון דוקא היו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |