בתשובה לעומר, 31/12/22 15:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רגע של אסקפיזם: תודה על ההמלצה על Being You. אחרי קריאת 40% אני משוכנע היטב בעיקרי התזה של המחבר, והיא אבן דרך: הבעיה הפסיכו-פיזית (או משפחת הבעיות) כנראה הופכת בזו מבעיה פילוסופית קשה (ופתירה לדעתי, אבל קשה לשכנע בפתירותה ובפתרונה) לשלאה מדעית בת-חקר, שכנראה בקרוב תאייד את הבעיה הפילוסופית. חוץ מזה הספר אכן מהנה לקריאה, אם כי לטעמי לא אחד מההכי מהנים אי פעם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע מאד מרחיק לכת! הוספתי לרשימה האישית באמזון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שאתה נהנה! אם כתבת במפורש שהוא לא אחד מהכי מהנים אי פעם, זאת אומרת שיש לך בראש דוגמאות קונקרטיות למד"פ מוצלח יותר? אל תשאיר אותנו במתח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אנחנו תוחמים את זה למד"פ, או לכלל ספרות העיון? עניין של טעם מן הסתם, אבל The Unfolding of Language של גיא דויטשר, רוב הספרים של הופשטטר ודניאל דנט, "משפט גדל ובעיית היסודות של המתמטיקה" של אברון, ואפילו (מסיפור אחר) "הביתה" של ענברי. שזה בעצם לא מעט מכל ספרי העיון שקראתי, כי לפחות כמותית אני קורא עלוב. בולטים בהיעדרם ספרי היסטוריה, אני בטוח שהמדפים מלאים בכאלה שאני מאוד אהנה מהם כשיום אחד אגיע אליהם (אני מתקשה להיזכר ולו באחד שקראתי חוץ מ"הביתה"). אדגיש שוב שהמטריקה שלי בנקודה הזו היא כמה הספר היה מהנה לי לקריאה, לא כמה חשוב או תקף או מחכים התוכן שלו. זו מטריקה פחות חשובה. במדד התקף/חשוב/מחכים הוא עובר את כל הנ"ל בקלות (אזהרה: הטיית-הלאחרונה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כן, אני מסכים איתך לגבי דויטשר, הופשטר ואברון (קצת פחות לגבי דנט), ואת ''הביתה'' הוספתי לרשימה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |