בתשובה לעומר, 13/02/23 13:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבעיה היא שהוא לא צודק. רק דוגמאות שגם לא חובבי היסטוריה מכירים: ארגנטינה אחרי פוקלנד, צ'ילה של פינושה, המדינות הקומוניסטיות של מרכז אירופה (מהפכת הקטיפה בצ'כוסלובקיה ומזרח גרמניה). לדעתי, לנו וגם לחודק ואחרים מותר לגלגל תסריטים שונים, בפרט מפני שהפעם האחרונה שגוף לא שלטוני מן השמאל הרג יהודי היתה אולי בפרשת דה האן לפני קום המדינה (ולמיטב זכרוני, שכבר אינו כל כך מיטב, גם אז היה מדובר בפרקציות ימניות בתוך השמאל הציוני). מאנשים שרוצים להיות מנהיגי האופוזיציה, כמו חולדאי, הייתי מצפה לאמירות מחודדות ומחושבות יותר. בכלל הייתי ממליץ להם להימנע מאמירות כנף ומפטפוטים עם עיתונאים ולרכז מאמציהם בהודעות רשמיות ברשות ובסמכות. אני מצפצף על ה"רגישויות" של אויבינו מבית, אבל מצפה ממנהיגינו להוביל את הדרך ולא לבזבז אונם באבחנות ובפרשנויות היסטוריות. אני רוצה לחזור ולהצהיר, פה מלב המחאה בירושליים, כי זאת טעות לבנות מהפיכה דמוקרטית-ליברלית סביב דרישות משלטון הימין. מחאה לא צריכה לדרוש מאחרים לנהוג כך וכך. מחאה צריכה להיבנות סביב סרבנות וסביב מרי אזרחי שימנע מהשלטון להוציא מידינו את מה ששלנו. אין שיוויון אין גיוס. המחאה והשביתות עכשיו יכולות להיות מנומסות ובכפפות קטיפה, מפני שכל מטרתן היא לומר: ראו הוזהרתם! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הויכוח ההיסטורי אינו ממין העניין כרגע, אבל כל אותן מהפכות שהחזירו את הדמוקרטיה עלו דם רב. לא בהכרח במעמד המהפכה עצמה, אבל בכל השנים שגרמו בסופו של דבר למהפכה. גם פוטין אולי יסולק בבוא היום בלי שפיכות דמים (מותר לקוות, לא?) אבל מאות אלפי ההרוגים באוקראינה שפכו את דמם בשביל היום הזה, אם יגיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ההודעה הקודמת לא לגמרי מובנת: אני טוען שבלי הדם שנשפך בשנות הדיקטטורה, לא היתה מתבצעת הפיכה. לדעתי גם מלחמת פולקלנד לא היתה מעיפה את שלטון הגנרלים אלמלא כל ההתנגדות הציבורית שנבעה בחלקה הגדול מהחיסולים וה"העלמות" של מתנגדי המשטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, להציג את הדיקטטורה הארגנטינאית ככזו שלא שפכה דמים היה מאד תמוה כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו כן, לאלימות יש צורות שונות ומשונות. היום נפל לי האסימון ש*זה* מה שהכי מעצבן אותי בכל המזהירים אותנו מפני מלחמת אחים או דם שישפך - ואם זה לא יוביל למלחמת אחים? ואם לא תשפך אפילו טיפת דם אחת? ואם כלכלת ישראל לא תיקרוס והדיקטטורה תוביל אותנו ליציבות כלכלית? במקרה כזה אנחנו צריכים לקבל ולהיות סבבה עם המעבר של ישראל מדמוקרטיה, אל משטר כלאיים ו/או אל דמוקרטיה תהליכית? עריצות (שזה כולל את עריצות הרוב) היא אלימות פר אקסלאנס. לא צריך להוסיף לזה תבלינים, כדי שנדע לחשוש מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סופר מסכים. צורת ההתנהלות של הממשלה הזו, מבליץ החקיקה העקרוני דרך ההתנהלות בועדות היא אלימה, דורסנית, פוגענית ומטילת אימה כבר עכשיו. וכשהם ימשיכו זה רק יחריף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנגדות בלתי אלימה [ויקיפדיה] רציתי להאיר את ההבדל שבין התנגדות בלתי אלימה לבין אי ציות אזרחי בלתי אלים. אחד המבדילים בין שני המושגים הוא שאי ציות אזרחי, המתואר לפעמים כנשקו של החלש, נשען על ההנחה כי לצד השני במאבק יש ערכים מוסריים תואמים. התנהגות מוסרית תשפיע על הצד השני והוא יכיר בנכונות המאבק. הנה כי כן הרבה תלוי, איך אנו מעריכים את הערכים המוסריים של יריבנו. אי ציות אזרחי משמעו התנגדות לחוק או חוקים מסויימים. ההנחה היא כי הצד השני (השלטון) בהיותו בעל ערכים מוסריים, יכיר בלגיטימיות שלך ויבוא לקראתך בגיבוש חוק שיתאים לכולם. התנגדות בלתי אלימה, מבוססת רק על כך שהנוקט בה רוצה להיות נאמן לערך אי האלימות. יסוד האמונה הוא שלא חשוב מי האוייב, האלימות רק תגביר את מעגל האלימות. ליריבנו יש אולי ערכי מוסר, רק שאלו אינם ערכי המוסר שלנו. איני רואה שום סיבה לראות בהם בני שיח. מאורעות היום האחרון, מוכיחים כי חלקם הם פשוט אנארכיסטים שהגיעו לשלטון. הח'ברה האלו לא מוכנים לכבד את הממשלה שלהם. מי מצפה שהם יכבדו ממשלה שתתבסס על הסכמה ופשרות? כל מו"מ איתם וכל ניסיון להידבר איתם הוא מיותר. הם האוייב ולעולם לא יהיו משהו אחר. מי הם האחרים? אופורטוניסטים, נוכלים ושתוקים. אולי אנשים שמצאו עצמם לכודים ברגשות נחיתות, נקמה ותסכול, או באיזו מסגרת דתית שמבוססת על נאמנות ולא על מתינות. מי יודע ומי מוכן לבזבז את חייו על הבחירה בין יריב לוין לנתניהו? יש לגשת למו"מ על שיטת המשטר מתוך עליונות מוסרית וחומרית שמשמעותה נטילת השלטון מאוייבינו. צריך להעמיד אותם בפני הבחירה האחת והיחידה, אתם רוצים לחיות איתנו או בלעדינו. ההבנה הזו גם מבהירה מהי ההתנגדות הלא אלימה שעליה אני מדבר. מדובר בהתנתקות ופרישה ממדינת ישראל, כל אחד לפי יכולתו. על נציגנו לפרוש מן הכנסת, הממשלה וביה"מ העליון. עלינו כציבור להימנע מן ההשתתפות בבחירות. במצב זה, חוק המדינה אינו החוק שלנו ואיננו מחוייבים לקיים ממנו אלא את מה שיצליחו לכפות עלינו העריצים. כקבוצה אין לנו את היכולת לבחור אם נחיה בדמוקרטיה או בעריצות. אנו יכולים לבחור אם נדתף פעולה עם השלטון. בהזדמנות זו צריך לשבח את נשיא המדינה שהעמיד בפני כולנו את הדילמה האמיתית ואילץ את כל הצדדים המעורבים לבחור את הפוזיציה שלהם. הדילמה היא ששינוי צורת השלטון צריכה להתקבל בהסכמה כללית ואינה יכולה להתקבל ע"י רוב לא מכריע. לא בוחרים את הצהרת העצמאות, בודאי שלא ברוב של 64 נגד 56. שלטון הימין צריך לבחור בין בחירת קונסטיטוציה דמוקרטית שתבטא פשרה בין שבטי ישראל לבין בחירה בעריצות. איך אמר יאיר לפיד? אין אחדות אם רק צד אחד קובע את החוק. במילים פשוטות, כאשר יכלו כל הקיצים, הציבור שלנו יבחן באחדותו ובנחישותו. האם נצליח להעמיד את הצד השני במצב של בחירה בין דמוקרטיה לעריצות. אם לא נדע לעמוד יחד, ניפול אחד, אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו אי-אלימות, חשתי אי נוחות של ממש למראה חה"כ לימור סון המוקפת במעגל הדוק ע"י קציני מג"ב. אין לי שום סימפטיה לגב'. בעיני היא פרובוקטורית מטומטמת. אולי לא היה מקום להעיר על טמטומה, אלמלא הוא היה האשם העיקרי בסיטואציה. אם הבובו הזאת לא מסוגלת להבין שהיא מפגינה נגד הממשלה בה היא תומכת ובמקום להפריע לעובדי מדינה בביצוע תפקידם, עדיף שתלך ותדפוק על דלתותיהם של ראשי השלטון שלה, אני תמה מדוע סבר מאן דהוא שהיא צריכה להיות בכנסת. יחד עם זאת, כל הסיטואציה נראתה רע מאד ולא תרמה ליוקרת השוטרים. מותר להניח שחה"כ היא גם גזענית לא קטנה וכל הארוע יגמר לא טוב עבור קצינים לא יהודים. אני לא בטוח גם שהמאורע לא גובל בהטרדה מינית בסטנדרטים של ימינו. לענ"ד, מקור התקלה בנוהג שהשתרש, לשלוח את המשטרה לפתור בעיות שלא היו אמור⁰.ים לפתור. ההתנהגות של סוכנת הכאוס הזאת, היא לפתחה של הממשלה והקואליציה. הממשלה הזו לא מסוגלת להחליט מה היא עושה ולכפוף אפילו את הח"כים שלה למרותה והמשטרה ומג"ב צריכים לפתור את הבעיה הזו. איני חושב שחסינות חה"כ מאפשרת להם להפריע לעובדי המדינה לבצע את עבודתם. מדוע לא לעצור את חה"כ במקום להמציא אמצעים שאולי נראו להם משעשעים. נראה שרוב הציבור (ולאו דוקא צד ימין) לא משועשע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה מחזה מביש ואלים. אין מספיק שוטרות שמסוגלות לטפל במקרים כאלה בלי להפוך אותם למשהו שנודף ממנו ריח מיזוגני רע מאד? אפילו שימוש בגז מדמיע, אחרי אזהרה ברורה, היה עדיף. אולי זה הפתרון למצב שלנו: רוצים אחדות? בבקשה: כולנו נהיה מאוחדים בצורך לערוך רפורמה מקיפה במשטרה, על בריוניה, על טייזריה, על תרגילי החקירה שלה, על סגירת התיקים הסיטונית "מחוסר עניין ציבורי", על שלומיאליות, על עצלנות ועל תרבות אי-אמירת האמת שנהוגה בה. רק בן-גביר! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה הרבה יותר ממיזוגניה לדעתי. התוצאות במחש לא יאחרו לבוא ואם לא יבואו, אז כמיטב המסורת, הצידוק לביטולו/מיזוגו יהיה תנאי מהותי. נראה אותם מעיזים להתמזמז/להתכחך עם התוצאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאני מסכים איתך, זה היה יותר גרוע מממיזוגניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל למה להביא שוטרות אם כל המתבצרים גברים (נכון?) תאר לך מה תגובת נער גבעות אם שוטרת מנסה לפנות אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מישהו היה יכול לצפות את האפשרות שתגיע לשם אישה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בא בטענות לקצינים. ניכר שהם ניסו לפתור את הבעיה שחוללה המטומטמת הזו ללא אלימות וללא אזיקים. הבעיה היא שאין זה תפקידם לפתור את המחדלים והעיוותים של הממשלה. עדיף היה שהיו אוספים ידם מכל האירוע ומודיעים שלא בצעו את משימתם בגלל הפרעות של ח"כית ושרשויות הממשלה והמשפט יטפלו בה. איני חושב שתפקידו של ח"כ כלשהו הוא להפריע לעובדי מדינה במילוי ההוראות שנתנו להם. להבדיל מאזרחים אחרים הוא יכול להתעמת עם מי שנתנו את ההוראות ולהשמיע את התנגדותו מעל דוכן הכנסת. כאשר ח"כ מן הקואליציה מפריע לשליחי הממשלה, יש בכך משנה חומרה. אם חה"כ של השלטון אינם מוכנים להשמע להוראות השלטון שלהם, מדוע שתומכי האופוזיציה ישמעו לה? הטעות של אנשי המשטרה היא שהם מנסים לבצע את עבודתם גם כאשר הגורמים הפוליטיים לא מגבים אותם. בכך הם מאפשרים לאנשי השלטון לחמוק מאחריותם. ההחלטה להישמע או לא להישמע להוראות הבג"ץ, היא של הממשלה ולא של השוטרים. אם הוחלט במקרה זה, לבצע את הוראות הבג"ץ, תדאג הממשלה לטפל בחה"כ השוטים שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהשוטה כתב זה נכון. דיקטטורות שופכות דם. הן עושות זאת ללא בלעדיות ובאופן לא הכרחי. המשפט שיוחס לחולדאי התיחס לחזרה לדמוקרטיה שנעשתה תמיד באמצעות שפיכות דמים. אפשר לומר שארגנטינה חזרה להיות דמוקרטיה בגלל הפיאסקו באיי פוקלנד, באותה מידה שרוסיה ניסתה את הדמוקרטיה בגלל מה שקרה במלה"ע השנייה. זה נכון שהחונטה הארגנטינאית ספגה פגיעה קשה בתדמיתה בגלל הכיבוש הכושל של איי פוקלנד. אם משטר צבאי שהתיימר לפתור את הבעיות החברתיות-כלכליות של ארגנטינה, נכשל אפילו בפעולה צבאית, מה הוא שווה? אבל מרגרט תאצ'ר לא פלשה לארגנטינה ותושבי ארגנטינה לא ממש סבלו מן המלחמה. האמת, היא שהחונטה פשוט התעייפה. הגנרל גלטיירי גילה שאין לו לא כישורים ולא תמיכה ציבורית להתמודד עם המהומות בבית והמצב הכלכלי שגבל בפשיטת רגל והוא פשוט פרש והשאיר ליורשו להעביר את הצרות למישהו אחר. שכחתי גם את פרנקו בספרד. דיקטטורות לעיתים קרובות נסחפות לשפיכות דמים, אבל לםעמים הן פשוט מתעייפות ומעבירות את כל הבעיות שקבלו ויצרו, למישהו אחר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |