|
כל הפלפולים סביב "יהודית ודמוקרטית" הם הבעיה, לא הפתרון. הקשר בין ישראל ליהדות תמיד היה אמור להיות מצומצם: לתפקד כעיר מקלט ששעריה פתוחים תמיד ליהודים נרדפים מכל העולם, ולהעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים.
הגדרת המדינה כ-"יהודית" היא מעילה בייעודה ההיסטורי של ישראל, ויש לה אולי חלק מסויים בחיסול המדינה לפניו אנו עומדים. כאשר קושרים את המדינה לדת, ולא משנה לאיזו וריאציה של הדת, בהכרח מדירים ממנה את היהודים שאינם קשורים לוריאציה הזו. יהודי אורתודוקסי, יהודי רפורמי, יהודי שהתנצר ויהודי אתאיסט - כולם היו אמורים להיות מסוגלים למצוא לעצמם קהילה בישראל ולהרגיש בה בבית, שווים בני שווים. הדרך היחידה להבטיח זאת היא הפרדה מוחלטת והרמטית בין הדת למדינה.
כל הדיון הזה, כמובן, הוא תיאורטי לחלוטין ולא רלוונטי בעליל למציאות הפוליטית העכשווית.
כרגע הבעיה אינה קשורה ישירות לדת, ואינו קשורה ישירות לליברליזם. בעולם בו אידיאולוגיות משחקות תפקיד פוליטי (כלומר, לא העולם שלנו בו הפופוליזם שולט בפוליטיקה) אז הימין, השמרנים והדתיים היו צריכים להתנגד להפיכה המשטרית אף יותר מהלברלים והשמאלניים: הגבלת-כוחו של השלטון היא אבן-יסוד באידיאולוגיה המוצהרת שלהם. העובדה שבמקום זאת דווקא הם הכוח המניע מאחורי הפוטש היא הראייה לכך שהפריזמה שלך מחמיצה לחלוטין את העומד מאחורי התהליכים שמניעים את האירועים האקטואלים.
|
|