 |
|
 |
||
|
||||
 |
כבר התוודתי וכתבתי שבדרך כלל אני מבכר את הרדיו על פני טלוויזיה. אכן, תסכיתי רדיו הם תחום אמנותי מרתק שאולי רק תיאטרון הכורסא יכול להשתוות אליו, וגם זה רק ביום טוב. רשת ב' הזכורה לטוב היתה מעלה כל שבת בצהרים מחזה רדיו. היו אלה מחזות מקוריים (מיכאל אוהד זצ"ל היה מהכותבים והמעבדים הפוריים והמוכשרים ביותר) וגם מחזות תיאטרון מעובדים לרדיו. אני זוכר למשל שאת נעורי וורדלה של חנוך לוין שמעתי לראשונה ברדיו. תסכיתי רדיו, היו משמשים מקור לא אכזב להכנסה נוספת לשחקנים המרוששים של בימתנו, כפי שאפשר ללמוד מהיצירתיות של ירדן פודנמיצקי שקרא את המחזה "שלומות" של פליקס תולעת-שני במשך כארבע שנים, מההתחלה לסוף, מהסוף להתחלה, בקפיצות עמודים וכו'. (דיווח על זה בשעתו סופר המדור הציבורי של מעריב). בימות השבוע בשעות הצהרים היתה התוכנית לנוער (תכף אחרי המדור לחיפוש קרובים). הכוכב היה יצחק נוי (נדמה לי שהיום הוא דוקטור יצחק נוי) שהתפרסם אחר כך כסופר ילדים. היתה גם התוכנית על הרוח מהאנטנה(?) ופה כשל זכרוני - מי היה השחקן? למי שעדין מחפש תוכניות רדיו איכותיות מומלץ להקשיב באינטרנט לתוכניתו השבועית של גאריסון קיילור המשודרת ברדיו הציבורי האמריקאי. התוכנית - Prairie Home Companion (גלעד, כיצד תתרגם את זה?) המשודרת כבר כמה עשורים, היא פרי יצירתו של קיילור, כותב סיפורים מחונן (שגם כתב כמה ספרים לא רעים) וכוללת מערכונים, מחזות רדיו, שירים ושיא התוכנית - החדשות מאגם וובגון. החדשות הם מעיירה דמיונית במינסוטה, המיושבת בעיקר בצאצאי מתיישבים שבדים לותרניים ועלילותיהם המשעשות. בין הדמויות הקבועות אפשר לשמוע את הבלש המלנכולי גאי נואר, את המפרסמים של המועצה הציבורית לקידום קטשופ ועוד. אגב, אלי. הזכרת את הספר של אוריאל אופק. הוא גם כתב לקסיקון לספרות ילדים וגם את האנתולוגיה מרובינסון עד לובנגולו. ברכות כבר אמרתי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מרובינסון עד לובנגולו היה החלק הראשון בסדרה ששני חלקיה האחרים היו משלגיה עד אמיל ומטרזן עד חסמבה. כמו כן כתב אוריאל אופק ספר על ספרות ילדים בשם ''תנו להם ספרים''. (שם, בין השאר, הוא נכנס חזק בספרים לא איכותיים ובלאומנות של סופרים כמו שרגא גפני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם עופר ועופריקו באפריקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוריאל אופק כתב ותירגם הרבה ספרי ילדים, אבל כאן מדובר על ספריו העיוניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם יהודה אטלס עומד לפרסם 3 כרכי מונוגרפיות על סופרי ילדים. ביום שישי היה ראיון איתו במוסף הספרים של ידיעות אחרונות, שם נשאל בין השאר מדוע לא נכללים שם סופרים ישראלים. תשובתו היתה שמלבד מעטים אין הרבה שעומדים ברמה בינלאומית, והזכיר את אורי אורלב וגילה אלמגור כדוגמאות המעטות לאלה שכן. ונשאלת השאלה: מה עם נחום גוטמן? לינק רלבנטי: http://www.gutmanmuseum.co.il/ דרך אגב, באותו מוסף היתה גם ביקורת משבחת לספר מאת יעקב רוטבליט, עם תוספת פרט לגבי הספר שלא היה ידוע לי עליו: הוא עוסק גם בספרות האפוקליפטית על מדינת ישראל. תחום זה מרתק מאוד ושווה מאמר בפני עצמו. עסקו בו עמוס קינן, בנימין תמוז ועוד. במיוחד ראוי לציון ספרו המצמרר של דוד מלמד על נפילת מדינת ישראל. (הספר שנכתב בשנות ה80 אפילו חזה את רצח רבין!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פירסם לבסוף את שלושת הכרכים המונומנטליים שלו על סופרי הילדים הקלאסיים לדורותיהם "ילדים גדולים". שם הוא דן בסופרי ילדים המפורסמיחם של אנגליה , אירופה וארה"ב בספר שהוא שילוב מדהים של ידע וקריאות ( דבר שהוא נדיר ביותר במקומותינו). בין השאר דן אטלס בפרק מיוחד בדמות של טרזן איש הג'ונגל ויוצרו אדגר ריס בוראוז . בפרק זה דן אטלס בפירוט ומצטט מעבודה סמינריונית של כותב שורות אלה על עלילות טרזן בספרות הישראלית . עבודה שמאז שכתב אטלס את הפרק הזה הורחבה לספר שלם ("טרזן בארץ הקודש ") הופיעה כפרק בספר "מטרזן ועד זבנג" והרחבה נוספת שלה עומדת להופיע כמאמר אקדמאי למהדרין בשבועות הקרובים בכתב העת "עולם קטן" המוקדש לחקר ספרות הילדים. שיחה עם אטלס על ספרו ועל טרזן ועוד על "ילדים קטנים וספרות הילדים בכלל : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרוח מהאנטנה הוא הרוח דנש, המספר את סיפורי אלף לילה ולילה בקולו של מוטי בראכאן | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |