בתשובה להפונז, 31/12/22 14:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי זה בגלל שהם מצד מסויים, ואולי (וסביר יותר) שזה בגלל שהם לא הודו או פרשו ושהם הצליחו לשכנע את אותמכיהם שאין כלום כי לא היה כלום. בכל מקרה, המקרה הספציפי הזה לא כל כך מעניין בגלל שאין כאן באמת דילמה (מבחינת מתנגדיו של נתניהו - הם מתנגדים לנתניהו, מבחינת תומכיו של נתניהו - הוא לא מושחת). השאלה מה לעשות כשיש דילמה, ז''א, אם ראש ממשלה מוצלח שאתה מסכים עם דעותיו יהיה חשוד בשחיתות ומי שצפוי להחליפו יהיה אדם משמעותית פחות מוצלח שאתה מתנגד לדעתו... כישוריו האישיים אורתוגונליים אמנם לשיקול הכללי, אבל שוב אתה עושה לעצמך חיים קלים, הרי אם ראש הממשלה יצטרך להתפטר מישהו יחיליף אותו, ויכול להיות שהמישהו הזה יהיה בעל כישורים פחותים משמעותית. זה לא החלפה של שני אנשים בעלי יכולות שונות ודעות דומות, אלא החלפה של אדם בעל יכולות מוצלחות ודעות שתואמות לדעותיו של הציבור באדם פחות מוכשר בעל דעות שפחות תואמות לדעותיו של הציבור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הנזק בשחיתות גובר על הדיפרנציאציה האישית. כשהחוק שופט פשעים אחרים, הוא לא משקלל (וכך ראוי) את כישוריהם המקצועיים, התרבותיים והאינטלקטואליים של הפושעים. זה שאריה דרעי פוליטיקאי מוכשר, לא מלבין ולו כזית את חטאיו הפליליים. כמובן שבעניני מצביעיו הכל כשר, אבל זו בדיוק הגישה הבעייתית שגם אתה מרמז עליה - שבגלל שהוא מוכשר או מועיל (קרא את זה: הוא מייצג את הדעות/מגזר שחביב עליי), חטאיו עלולים להיסלח. זה בדיוק המדרון החלקלק שהופך אנשים ללא שווים בפני החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכשאתה מתרכז רק בדרעי, נתניהו ודומיהם אתה עושה לעצמך חיים קלים ומתעלם מהעובדה שיש כאן דילמה אמיתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חושב שלאור כך שתמכתי גם בהתפטרותם של אולמרט ושל רבין (בדיעבד), אתה מניח יותר מדי שאני בא מהפוזיציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמה הועילו (למאבק בשחיתות) ההתפטרות של אולמרט ורבין? אני אנסה לנסח את זה אחרת. אם נתעלם מהאתיקה והחוק, שחיתות מזיקה לציבור ש-3 דרכים (אני חושב): 1. המובן מאליו זו הפגיעה הישירה אם הפקיד הממונה בחר במכרז הצעה שעולה ב-100 זוזים יותר מהשניה, אז הציבור ישלם עוד 100 זוזים מכספי המיסים. כלכלית, פר משלם מיסים, נראה לי שזאת פגיעה זניחה. כמה כבר ראש ממשלה יכול לקחת לפני שזה יהיה מובן מאליו שהוא מקבל שוחד? 50 מליון דולר? 2. אחרי זה יש את הפגיעה ביעילות השוק (אין לחברות שעובדות עם הממשלה תמריץ להתייעל). מן הסתם המחיר של זה פר משלם מיסים גבוה בהרבה מהבעיה הראשונה אבל עדיין די חסר משמעות (המשק הפרטי עדיין שחקן חשוב מספיק לעודד יעילות). 3. הכי גדול, נראה לי, זאת ה"השחתה" של הציבור. ז"א, אם הציבור רואה שראש הממשלה מקבל שוחד, וששריו מקבלים שוחד, ושפקידיהם מקבלים שוחד, אז הציבור מבין ששלטון החוק לא קיים, וגם הציבור מפסיק לכבד את שלטון החוק, מפסיק לשלם מיסים, מפסיק לציית לחוק, ונוצרים אוליגרכים ווסאלים. כאן הנזק הוא הרסני. אבל, נחזור רגע לאולמרט... קדם לאולמרט ראש ממשלה בשם שרון, ואחריו בא ראש ממשלה בשם נתניהו. בנוסף, אנשים כמו ליברמן, הירשזון, שגב, הנגבי, דרעי, בלומנטל, בניזרי, סילמן ועוד רבים כיהנו (ומכהנים) כשרים. ז"א, אולמרט לא היה יחודי, השחיתות שלו היתה הנורמה, וגם אחרי שהוא התפטר השחיתות נשארה הנורמה ואפילו התגברה. ואתה יכול לקרוא כאן באתר כמה אנשים מכבדים את שלטון החוק ומאמינים למשטרה. אפשר היה לפסול אותם כמי שבאים מהפוזיציה, אבל נסה להזכר בפגישות שלך עם משטרת ישראל. לפחות מהנסיון שלי מדובר בגוף של עבריינים עם רשיון לנשיאת נשק, במקרה הטוב הם ינסו להפטר מהאזרח שמטריד אותם, ומקרה הסביר הם גם ינסו לדפוק אותו. הנטיה של השוטרים להרביץ לערבים, חרדים, שמאלניים, ימניים, אוהדי כדורגל, אוהדי כדורסל ולעצור סתם אזרחים שהעזו להביע את דעתם היא עובדה ידועה. כשכל זה קיים, כשכל אזרח ישראלי מכיר את זה, מה הפלא שאין לציבור אמון בשלטון החוק? וכשאין אמון בשלטון החוק, הגענו כבר לשלב השלישי, ומה הטעם בהמנעות משני הנזקים הראשונים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרון נשאר חשוד עד יום נבצרותו. אולמרט והירשזון נענשו ולא עלו חזרה על הגלגל. נעמי בלומנטל נענשה, אולם די ברור שהיא הייתה ישו (לקחה על עצמה את חטאם של הרבים). גם עמרי שרון. דרעי הנוכחי וסילמן: זה כבר מעידן נתניהו. ליברמן נאלץ לקיים את כל כללי הטקס של „חשוד כל עוד לא הוכחה אשמתו״ וגם התפטר (אבל במקרה נשמר לו איזה תיק חוץ קטן) – כלומר: שמירה על כללים ריקים מתוכן. אותו הדבר אפשר להגיד על דרעי של 2015: שמר על כל כללי הקלון, ללא המשמעות של הקלון. כלומר: שניהם היו שלב בריקון הדבר הזה מתוכנו. אפשר אולי גם לכלול את צחי הנגבי כאן, שכן גם הוא לא חזר להיות שר עד 2015. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצורך העניין, אין באמת הבדל בין חשוד למורשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> הנטיה של השוטרים להרביץ לערבים, חרדים, שמאלניים, ימניים, אוהדי כדורגל, אוהדי כדורסל ולעצור סתם אזרחים שהעזו להביע את דעתם היא עובדה ידועה. כשכל זה קיים, כשכל אזרח ישראלי מכיר את זה, מה הפלא שאין לציבור אמון בשלטון החוק? אין פלא. אבל מתקבל על הדעת שראש ממשלה עבריין לא ירצה לשקם את אמון הציבור בשלטון החוק, ושראש ממשלה לא-עבריין עשוי1 לפעול לשיקום אמון הציבור בשלטון החוק ואפילו להפעיל את כוחו הפוליטי והשלטוני כדי להביא לשינויים שיצדיקו אמון מחודש במערכת. 1 - היותו לא-עבריין הוא תנאי הכרחי אבל לא מספיק. דרוש גם מה שאפשר לקרוא לו אינטרס פוליטי או מנדט ציבורי. אולי באלקטורט הישראלי אין קונים לרעיון שסעיף 3 שלך מרמז בכיוונו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיעבד לא הועילו. במיוחד לאור זה שאולמרט בצעירותו היה ראש ה''לוחמים'' בפשע המאורגן. אבל רק אזכיר שהפשעים של אולמרט קרו כשהוא לא חלם בכלל להיות ראש ממשלה. כנ''ל ''הפשע המתועב'' של רבין. ההשתנה מהמקפצה התחילה בשנות התשעים. מסכים עם הדירוג שלך. כאשר ראש הממשלה מתפטר כשמתחילה נגדו חקירה גלויה (אולמרט) או אפילו לפניה (רבין), זה לדעתי עוזר לא להשחית את הציבור ולכבד את שלטונחוק. כאשר הוא נאחז בכסאו ואומר לא היה כלום זה מזיק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |