|
||||
|
||||
"המחוקקים לא חשבו כך והם הסמכות העליונה להבין את כוונת החוק שחוקקו." יש במשפט הזה 3 בעיות: 1. המחוקקים שחוקקו חוקים שנוגדים את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינם אותם מחוקקים שחוקקו את חוק היסוד. 2. כשמפרשים חוק, לא מנסים לקלוע ל"כוונת" המחוקק, מה שזה לא יהיה. מפרשים את החוק בהתאם לכללי המשפט. 3. והכי חשוב - ההצהרה הזאת מנוגדת להגדרה הכי בסיסית של הפרדת הרשויות. תפקיד הרשות השופטת, ואני מצטט את המשפט הראשון בויקיפדיה, אתר הכנסת וכל תוצאה אחרת כשמחפשים "הפרדת רשויות" בגוגל, היא לפרש את החוק. |
|
||||
|
||||
2. לא מדויק. בית המשפט אפילו הולך לפעמים לבדוק את פרוטוקול הדיונים בועדה שהכינה את החוק כדי לרדת לסוף דעתו של המחוקק. |
|
||||
|
||||
אני יודע שלפעמים מסתכלים על דברי ההסבר המקדימים להצעת החוק. על בדיקה בפרוטקול לא שמעתי, אבל אני לא מבין גדול בנושא ולא יפתיע אותי אם זה נכון. הנקודה היא שכוונת המחוקק לכשעצמה אינה כלי שבית המשפט משתמש בו בפרשנות החוק. לדוגמא, אם בחוק כתוב ''אסור ללבוש חולצות עם נקודות ביום חמישי'', והסנגור יעלה לדוכן את חברי הכנסת שחוקקו את החוק והם יצהירו תחת שבועה שהם התכוונו שאסור ללבוש חולצות עם נקודות ביום החמישי לחודש (שזה ת'כלס מודל הממשל שדב מציע, רק עם תפאורה אחרת), הנאשם עדיין יורשע. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |