בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 09/11/22 6:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מסכים מאד עם הטיעון האחרון לגבי אי-הודאות. להילחם בקואליציה אפשר גם מהאופוזיציה (דוגמה חמה מהתנור - ראה את מה שעשתה האופוזיציה האחרונה לקואליציה.) לכניסה לקואליציה יש נזקים משלה. אחד הנזקים של כניסת גנץ לקואליציה, הוא החלשה משמעותית אם לא קטלנית של האופוזיציה. למשל, בכך שהוא מפרק את הגוש שאכן מהווה איום על שלטון נתניהו אם וכאשר ילכו שוב לבחירות. גנץ, אגב, כבר עשה את זה פעם, ונתן מהלומה כמעט טרמינלית לגוש השינוי, כשזה הצליח להתאושש בעור שיניו ולא בזכות גנץ אלא למרות גנץ. ז''א שעצם השאלה ''מה עדיף ממשלת בן-גביר או ממשלת נתניהו-גנץ'' היא שאלה מוטה שבעצם מתעלמת מחלק גדול מהמציאות המורכבת. זו לא שאלת קרונית של ארבע מול אחד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואם גנץ לא מתיישר לפי דרישות הקואליציה, תמיד אפשר לאיים עליו בהחלפה עם בן־גביר או סתם בגיוס ידו של בן־גביר. כלומר: הוא לא יהיה אפקטיבי בתוך הממשלה. אלא אם כן זו תהיה ממשלת חילופין שבה גנץ יקבל, מסיבה מוזרה, זכות וטו ודברים דומים. אבל למה לנתניהו לתת משהו כזה? אבל זה יכול להיות התסריט הכי גרוע: נתניהו יהיה הבוגד השמאלני שמכר את הממשלה בנזיד עדשים לגנץ. בינתיים בן־גביר ימשיך להתחזק על חשבונות מעמדת טהרנות ימנית. זוכרים את שינוי של 2003? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |