|
||||
|
||||
אני חושב שיש כאן טעות עמוקה מאד. לתחושתי אתה מסדר לעצמך תמונת מנדטים מוטית לפי העקרונות והאידאולוגיות שלך ואח"כ מתפלא שהאלקטורט לא מצביע לפי התמונה. אתה נציגם של רבים רבים המהופנטים ע"י אבסטרקטים אידאולוגיים ותיוגים ועקרונות פילוסופיים ושוכחים שבחירות דמוקרטיות הן בעיקרן בחירה של הרבה אנשים במעט אנשים הנראים להם יותר או פחות. מתברר שהכלי החזק יותר בבחירות הוא היכולת לפלג את האלקטורט נכון (ע"ע ארתור פינקלשטיין). היות ואנו אחרי התוצאות, נקודת המוצא שלנו צריכה להיות התוצאות עצמן. הבה נראה עצמנו פינקלשטיינים וננסה לפלג את האלקטורט: א. ראשית יש לנו את המפלגה הגדולה ביותר עם 64 מנדטים: מפלגה לאומנית-דתית-מזרחית הומוגנית למדי. בכל הקשור לצרכינו אין חילוקי דעות רעיוניים משמעותיים בתוך הגוש הזה. המסורתיים לייט שלך אינם אלא דתיים שמתקשים להפרד מן ה-TV בשבת. אין שום סיכוי שהם ינקפו אצבע כדי להגן על הזכות של מישהו לנסוע בשבת לים או לכדורגל. ב. למפלגה השנייה בגודלה 45 מנדטים: זוהי מפלגה ממלכתית שכללתי בה 5 מנדטים ערביים (עבאס) ו-4 מתוך 8 המנדטים של השמאל. המפלגה הזו אינה אחידה, אבל גם בתוכה אין מחלוקות אידאולוגיות עמוקות ואקטואליות. ג. מה נשאר? 2 מפלגות שאין להן השפעה על החברה. 5 מנדטים ערביים שהם כל כך אירידנטיים למדינה שאין להם משמעות בכנסת. כדי לחוקק חוקי דמה על פיצוי בטיסות מאחרות לא צריך דוקא את טיבי. וישנם עוד 6 מנדטים של ישראל ביתנו, ברובם פנסיונרים רוסים שחושבים בצדק או לא שליברמן סידר להם פנסיה ע"ח פרמיות הפנסיה של כולנו. עכשיו יש את הסיפור על % חסימה ושאר ירקות. מה חסר לי בתמונה? למעשה חסרים לי בערך 10 מנדטים ערביים. הם חסרים מפני שהאלקטורט הזה כל כך מנוכר או עויין למדינה שהוא לא טורח להצביע. כמו כן חסרים 4 מתוך 8 המנדטים של השמאל. הפונז כינה קובידיוטים כמה אלפי מצביעים שבגללם מר"ץ לא עברה. צריך למצוא משהו מקביל לקבוצה קצת יותר גדולה של אנשים המאמינים בפמיניזם דקדוקי, בסוציאליזם של בורוכוב וגורדון ובכך שהפלשתינאים בשלים להסכים לתכנית חלוקה. מאפיין משותף לכל הרעיונות היפים האלו הוא שאין מספיק מצביעים המאמינים בהם. OK. יש לנו קרוב ראשון של תמונת מצב. מסקנות? יתכן שבצרה הזאת של מפלגה בראשות מנהיג מושחת, חלש ורדוף ע"י בני משפחתו ומסובך עם החוק, יש הזדמנות גדולה. בדרך נס שיטת הבחירות שלנו ציירה מפה די טובה של פילוג האלקטורט. ישנה מפלגה גדולה ומגובשת ליד הגה השלטון. הצלחתם היא במידה רבה מאד פונקציה של היכולות שלהם. אני כחסיד של מפלגת האופוזיציה איני רואה את תפקידנו בלהשפיע או להפריע למדיניות מפלגת השלטון. תפקידנו הוא להיות אופוזיציה אחראית ופעילה ולפעול בנחרצות לקטוע באיבם את כל גל הטירלול והאוילות על השמאל העמוק, קשר האליטות וסניף המרץ במערכת המשפט. אם נשכיל להבין שאין שום צורך או יכולת להציל את המדינה מידי ההנהגה הנבחרת שלה, נוכל להגיב על הטענות הללו בבוז ובגיחוך. איך אומרת הצווחנית אופירה: "מה ששלכם, שלכם!" |
|
||||
|
||||
ודייק: אני לא כיניתי אף אחד קובידיוטים. |
|
||||
|
||||
אגב חידוד לא רע בכלל. אני חושב שאני הרבה פחות ממך משוכנע שהם טועים, אבל לחשוב שעניין החיסונים הוא הנושא החשוב ביותר בסדר היום של ישראל או אפילו מספיק חשוב כדי להצביע בעד מפלגה שזה מרכז האג'נדה שלה, זה סוג של אידיוטיות. משהו כמו סטלני קוביד. |
|
||||
|
||||
כן - הביקורת שלי היא יותר על התרומה שלהם לאטומיזציה של השמאל (מחנה הצועד בביטחה אל הארץ המובטחת של מפלגה לכל פועל) מאשר שהיא על כך שהקובידיוטים טועים (והם פשוט טועים. סדר-גודל-של-מאמיני-ארץ-שטוחה טועים). |
|
||||
|
||||
>> בחירה של הרבה אנשים במעט אנשים הנראים להם יותר או פחות ולפי מה אני אחליט מי נראה לי פחות ומי יותר? לפי מה שהוא אומר שהוא יעשה, ולפי ההיסטוריה והאמינות שלו. נתניהו- אמינות אפסילון בעיני. לפיד- אמינות שני אפסילון בעיני. גנץ- כנ"ל. כל השאר אני לא רוצה שהם יעשו מה שהם רוצים לעשות. כנראה שאני לא מייצג רבים כל כך, כי אני רוצה מנהיג שיש לו עקרונות מסויימים. מסתבר שהמנהיגים בעלי העקרונות מחזיקים בעקרונות שונים מאוד משלי, ואלו שזכו ברוב הקולות מחזיקים בעקרונות של גרושו מרקס. >> לפלג את האלקטורט: אני חושב שהפילוג הנכון הוא בין יותר יהודית לבין יותר דמוקרטית. יותר יהודית - אגודה, ש"ס, עצמה יהודית, שקד, ליכוד. יותר דמוקרטית- בל"ד, משותפת, מרץ, עבודה, יש עתיד. המ"מ בערך באמצע של היום. לפי ההתפלגות של לפני 5 שנים הם היו ב"יותר יהודית". אני מנחש שבקואליציה של ימין על מלא לא יהיו יותר משחקי כדורגל בשבת, לפחות לא בליגה העליונה. קיבלנו ירית פתיחה1. ___________ 1 שים לב מה אומר חילי טרופר בכתבה הזו. זה מחזק את החלוקה שעשיתי. שים לב שפעם כל משחקי הכדורגל היו בשבת, והיום כבר לא. |
|
||||
|
||||
אין לי בעיה עם איך אתה בוחר את הבחירה שלך. ובסופו של דבר יש לך גם את האופציה לא לבחור באפאחד. מה שאני מזכיר לך הוא שאין שום שיטה דמוקרטית המאפשרת לך לתפור את הנבחר שלך ע"פ מידותיך. כל השיטות מפצירות בך לבחור מבין אלו המועמדים. אני חושב שהפילוג לפי דמוקרטית ויהודית אינו טוב. שנינו יודעים בדיוק באיזה צד אנו נמצאים ואני לא מפקפק במחוייבות היהודית של אפאחד משנינו. אני גם מתקשה לחשוב על דמוקרטיה בהקשר של בלד וחדש. על איזו דמוקרטיה מדובר? בסגנון באשר אל אסאד? אני רוצה גם לחזור בי מהפצרותי בך לפני הבחירות בכל זאת להצביע בעד הגוש. לשיטתי, מתברר שהגוש שלי הוא מיעוט ברור (45 לעומת 64). במצב כזה, אם אפאחד ממועמדי הגוש אינו עובר את מדדי המינימום שלך, החלטה לא להצביע למועמדים בעלי סיכוי היא סבירה. |
|
||||
|
||||
ברצוני להבהיר שהתכוונתי לומר שפילוג האלקטורט על קו של דמוקרטיה לעומת יהדות אינו מייצג נכונה את המחלוקת. בפרקטיקה תעמולת בחירות שתדגיש את הנושאים של יהדות ו/או דמוקרטיה לא תשיג דבר. לדעתי בשני הצדדים יש משקל ליהדות ודמוקרטיה ולא זה לב הפילוג. אני הייתי הולך על פילוג לפי דתיים-לאומיים-יהודים מול ליברלים-ישראליים. בצד הישראלי יש דרגות שונות של מחוייבות יהודית אבל יש הכרה שהמסגרת הישראלית גדולה יותר ואין זעזוע אוטומטי משותפות של ערבים בשלטון (להבדיל למשל מעמית סגל שקורא קריעה על כך שיהודים מייחלים לנציגות של בלד בכנסת). |
|
||||
|
||||
אלו שמות שונים לאותו הדבר. ביהדות, בשונה משאר העמים, יש חפיפה כמעט מוחלטת בין דת ולאום. דתיים-לאומיים- יהודים הם מה שאני קורא שמרנים. ליברלים-דמוקרטיים-ישראלים הם מה שאני קורא ליברלים. נכון שבשני הצדדים יש משקל ליהודית ולדמוקרטית, אבל יחס המשקולות ביניהן קובע את מקומך על הרצף. התעמולה היא כמובן על דברים אחרים לגמרי, כי מטרתה להשיג כמה שיותר קולות. אבל הנושאים במחלוקת הם בדיוק היכן שהמשקל של יהודית מול דמוקרטית יקבע את דעתך: - לימודי ליבה לחרדים - תחבורה ציבורית בשבת - גירוש או קבלה של מסתננים - מעמדו של בית המשפט העליון ופסקת ההגבלה - והפיל שבחדר: היחס לשטחי יהודה ושומרון שים לב שאנחנו לא יודעים כל כך מה עמדתן של המפלגות השונות בנושאי ימין-שמאל קלאסיים כמו מיסוי (ממשלה גדולה או קטנה1). כולם חברתיים ואף אחד לא יעלה מסים. אפילו מרץ כבר לא סוציאליסטית, שלא לדבר על העבודה. מפלגות שמושפעות מפורום קהלת האולטרה ימני הן שותפות קואליציוניות טבעיות של מפלגות "חברתיות". ח"כים שמכנים עצמם "ליברלים" (המלה המכובסת ל"מושפעים מפורום קהלת"- כלומר ימניים מאוד כלכלית) ו"חברתיים" (המלה המכובסת לסוציאליסטים- כלומר שמאליים מאוד כלכלית) מכהנים בשלום באותה מפלגה. זו הוכחה שזה בכלל לא אישיו מפלגתי- לא בבחירות ולא בניהול המדינה. המיצוב בפועל של כל המפלגות (למעט רע"מ) מתנקז לציר של המשקל של הערכים הלאומיים-יהודיים מול הערכים הגלובליים-ליברליים. אפשר לקרוא לזה יהודית מול דמוקרטית, ואפשר לקרוא לזה שמרנים מול ליברלים. זה בפירוש לא ימין ושמאל של פעם, כי בגין היה במובנים חשובים יותר ליברלי מבן גוריון, ונסיכי הליכוד יותר ליברלים מרבין ופרס. להזכירך מי שקידמו את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יחד עם פרופ' רובינשטיין ממרץ היו דן מרידור ואוריאל לין מהליכוד. ______________ 1 הכוונה כמובן לא לכמות השרים אלא לגודל התקציב. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאתה נותן משקל יתר לעמדות ועקרונות פוליטיים לעומת פוליטיקת הזהויות והשבטיות. הרבה מהפילוג הפוליטי חופף להתפצלות של ישראל לשבטים השונים גם באורח חייהם ולא רק בעמדותיהם הפוליטיות. אם מדינת ישראל היתה מספיק גדולה, אני מניח שהפלגים השונים היו שמחים להיפרד פיזית. ישראל מצליחה להתקיים במצב טוב יחסית, למרות האיבות והמשטמות קטלניות בין השבטים השונים, בעיקר משום שהחיכוך בין השבטים השונים מחפש את נקודת המינימום שלו. יש לזה השלכה אחת חשובה: זה הופך את הדיון והמו"מ הפוליטי לעקר. קח למשל את החרדים בתור דוגמה. אתה מדבר על לימודי ליבה. הם יודעים שמדובר בשינוי אורח החיים שלהם. קח למשל את הערבים. מנסים לצייר אותם כשמאל, ליברלים, דתיים. למעשה הם בעיקר ערבים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |