בתשובה לערן בילינסקי, 30/06/02 21:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המדינה נותנת דחיית שירות למצטיינים, וכן, אם הם יתחתנו במהלך הלימודים וימשיכו להיות מצטיינים הם יקבלו בדיוק (וזה ממקור ראשון) דחיה כמו של החרדים. אני מסכימה שצריך להשוות את ה''ימשיכו להצטיין''. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא יודע מאיפה את שולפת את זה. אחי עתודאי והוא מכיר מספר עתודאים ששרתו, התחתנו, והמשיכו לשרת, ולא מבחירה. אני מכיר מישהי שנישאה לעתודאי במהלך לימודיו והוא שירת את שירות החובה והקבע מבלי יכולת להשתחרר, וזה עתה גם ביררתי ובנות שנרשמו לעתודה חותמות על ויתור על זכותן להשתחרר מהשירות הצבאי1 במידה והן מתחתנות ו/או יולדות. אני מכיר לא מעט אנשים שניסו להשתחרר מההתחייבות הזו לצבא (שזה כבר סיפור אחר, איך לוקחים אנשים בני 17 שלא מבינים מה זה להתחייב עד גיל 28) ולא הצליחו. 1 חיילת שמתחתנת/יולדת במהלך השירות הסדיר משוחררת לאלתר, על פי חוקי הצבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עתודאיות אכן לא משתחררות מהצבא עקב חתונה (אני מכיר עתודאיות נשואות שממשיכות לשרת, אף על פי כן אני לא יודע מה קורא כאשר נולד ילד בזמן שירות החובה). כמו כן שמעתי (ואשמח אם מישהו יוכל לאשר) שעתודאים מתחייבים להתנדב לצבא גם אם יפטרו אותם משירות בטחון מסיבות בריאותיות. כשחושבים על זה, כל רעיון ה"חתימה מראש" הוא מעוות לחלוטין. לתת לילד בן 17 לחתום על מסמך מעורפל שנכנס לתוקף רק 6-7 שנים לאחר חתימתו מבלי לדעת היכן הוא עומד לשרת ובאיזה מקצוע נשמעת לי לא הוגנת. מצד שני אין לצבא אינטרס לוותר על חיילים בגיל 18 רק כדי שאולי הם ירצו לחתום קבע אחרי 6 שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שאין לצבא אינטרס כזה, ממש כשם שאין לו אינטרס לשחרר חייל בן 21 מהשירות הסדיר. אבל, ברוך השם, מותר לקבוע כללים הנוגדים את האינטרסים של צה"ל, ובמקרה זה למשל אני מעריך שיש סיבות לא רעות לשקול לעשות כן. תחילתה של פשרה בין אותם אינטרסים מוטלים בספק1 לבין ההגינות הבסיסית יכולה להיות התרת האפשרות להתרת החוזה. המצב כיום הוא, שכל המלש"בים שמתחייבים מראש לשירות קבע אינם רשאים להתיר את החוזה, במה שנראה לפחות על פניו כסתירה ל"חוק יסוד - חופש העיסוק". סביר בעיני שאם תהליך דומה לזה יתרחש, צבאנו יאלץ לשנות את התיחסותו לאוכלוסיה המדוברת ואולי בכך יקטין משמעותית את חוסר שביעות הרצון הבולט2 של העתודאים משירותם, ויהפוך את התחתמם הבעייתית בגיל התיכון ל"מלוכלכת" קצת פחות. אני איני עתודאי, מצבי עגום אף יותר. הוחתמתי לשירות קבע בן שנתיים וחצי לפני הגיוס, בנוסף לקורס בין חצי שנה (הנערך בתנאים של שירות חובה לכל דבר, גם הוא לפני הגיוס) תמורת הכבוד המפוקפק להקרא "תוכניתן צבאי". כלומר תקופת שירותי הכוללת היא 6 שנים, כמו של העתודאים - אלא שרק שנתיים וחצי מתוכם הם בתנאים של שירות קבע, והצבא לא מימן לי תואר אקדמאי. מצטער אם מתקבל רושם של אגרסיביות ומרמור מהכתוב לעיל. ניסיתי להסתיר כמיטב יכולתי. 1 אני מטיל ספק. הרושם האישי שלי (שכמובן לא מתבסס על מחקר מעמיק, אך הוא בכל זאת חזק מספיק כדי שאספר אותו) הוא שכוח האדם הטכנולוגי-מדעי של צה"ל (המדהים למדי בהכשרתו והיקפו) מנוצל בחוסר יעילות *עצומה*, בעיקר בשל יכולת ניהול כושלת שהדרג הפיקודי (הבינוני והעליון) מתמיד בהצגתה. לאור זאת לא ניתן לצפות שאקבל בהבנה את הצורך של צה"ל בכוח אדם נוסף. כמובן שאין זה אומר שאני מתנגד לגיוס החרדים או לגיוס החובה. בעייתי היא עם שלושת השנים הנוספות שאאלץ לשרת. 2 חוסר שביעות הרצון הבולט של העתודאים בצבא נחקר ונמדד ע"י גופים צבאיים, שנמנעים (כצפוי?) מהצגתם בפני המועמדים לעתודה אקמדאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעלה של אחותי היה עתודאי לרפואה. היום הוא משרת כמו גדול, ואחותי רואה אותו אחת לשבועיים... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |