בתשובה לשוקי שמאל, 18/09/22 11:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עריקה של ח"כים תמורת בצע שלטון היא מעשה לא מוסרי. כך גם הבגידה בהבטחות לבוחר. ראינו את שתי התופעות מתפשטות בשנים האחרונות. עם זאת אני חושב שאין מקום להכניס אותן לגדר הפלילי. לדעתי החטא הקדמון שהביא לסיטואציה הנוכחית היה בהעלאת אחוז החסימה. נראה לי שהעלאת אחוז החסימה לא תיקנה אף אחד מהכשלים שלשמם הופעלה, ולעומת זאת פוגעת ביסודות הדמוקרטיה הפרלמנטרית שלנו במספר דרכים- 1. ריצה משותפת של מספר מפלגות קטנות שיש ביניהן הבדלים אידאולוגיים לא מבוטלים גורמת לכך שהאזרח מצביע בעת ובעונה אחת גם עבור אג'נדה שהוא מעוניין לקדם וגם עבור אג'נדה שהוא לא. 2. בסיס הפניה לבוחר בריצה משותפת של מפלגות קטנות הופך להיות פחות אידאולוגי ויותר שייך לפוליטיקת הזהויות, שכן זה הבסיס הרחב יותר עליו ניתן להשען בריצה משותפת כזו. 3. מפלגות שהדגל שהן נושאות הוא מאוד ספציפי יתקשו לעבור את אחוז החסימה, וכך קולות שקיימים בשיח הציבורי לא ימצאו את דרכם אל בית המחוקקים |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי שני הדברים לא דומים כלל ועיקר. עד כמה ששנאתי את הבגידה של בני גנץ, ברור לי לחלוטין שהיא חלק לגיטימי מהמשחק הפוליטי. כל אחד מבטיח כמה הבטחות, ואיש לא עומד בכולן. גם בנט עמד בשתי הבטחות והפר את השלישית. זה בכלל לא דומה לקניית שלטון או פירוק ממשלה עקב הבטחות לאתנן כספי אישי כזה או אחר. כמו שכבר כתבתי כאן - ואז היה נראה שזה ברור לכולם שזה שוחד - תציע 10 (100?) מיליון דולר לח"כ, ורבים מהם יקחו את הכסף ויעשו מה שתגיד להם. זה שוחד פר אקסלנס, וראוי לישיבה ארוכה בכלא של המעורבים. ברגע שאתה לא שופט ומעניש על דברים כאלה, כל שלטון ניתן יהיה לקנות במספיק כסף או משאבים אחרים. זה מנגנון חמור מאד שדורס את כל הרעיון של בחירות דמוקרטיות לפרלמנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה הדמוקרטית שכל ח''כ רוצה לקדם את האג'נדה שלו ככל יכולתו האתנן הפוליטי איננו שוחד. קל וחומר לאחר שהשר הנגבי, שהשתין מהמקפצה, זוכה מאשמה בפרשת חלוקת הג'ובים במשרד לאיכות הסביבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה להסכים עם שני צידי המשוואה. א. "עריקה של ח"כים תמורת בצע שלטון היא מעשה לא מוסרי" - יתכן שאתה צודק, אבל התואר "מוסרי" כאן הוא אמורפי. התחום הפוליטי אינו עוסק במוסר. ולכן במקרה זה חשובים רק כללי המשחק המוסכמים, קריא החוק. ולכן הפיתרון הנכון בעיני הוא חוק צינון של קדנציה אחת בין שירות מפלגה אחת לשירות רעותה. תאר לעצמך שבמקום לשריין את שיקלי וסילמן נתניהו היה מנסה לשריין את אורלי לוי. זה היה מעלה מאד את המחיר של הזנות הפוליטית הזו. ב. "בגידה בהבטחות לבוחר" - אני רואה בבחירות הדמוקרטיות משהו שונה מאד שהופך את הגדרתך ללא תקפה. בחירות דמוקרטיות הם קודם כל ויותר מהכל בחירה "אישית" של הנבחרים. בבחירה שלך, אתה יכול להסתמך על אידיאולוגיה, מצע ועוד חצי תריסר דברים אחרים. אבל לפני הכל אתה בוחר את הנבחר. בחירת הנבחר אינה יוצרת מחוייבות הדוקה באף כיוון. לכאורה נראה כרצוי שהנבחר יקיים את הבטחותיו לבוחר. בפועל, הנבחר עשוי לגלות שמילוי ההבטחה קשה מדי, או בעצם מזיק לבוחר וכן הלאה. ולכן אין מחוייבות כזו. בודאי שאין מה לדבר על בגידה. ברשותך אחזור כאן בפעם העשירית על משהו שנראה קצת בלתי אמין. אני יודע שגנץ הבטיח הבטחת בחירות לא לשבת עם נתניהו. באותה מערכת בחירות נכחתי באופן אישי בעצרת בחירות של גנץ והיה שם רושם ברור מאד שאין בכוונתו לשבת באופוזיציה. ההתבטאויות שלו כללו את "אני אוהב את מצביעי הליכוד" ו-"לשבת עם מרץ-שפרץ אינו החלום שלי". אני מציג כאן משוואה בלתי אפשרית בין הבטחה מפלגתית מתועדת לבין התרשמות אישית מהתבטאויות אקראיות, אבל כך הרגשתי מאד חזק. אני מאד כעסתי על "בגידת" גנץ, אבל לא בגלל הפרת הבטחה, שכפי שאמרתי לא היתה ממש הבטחה, אלא בגלל העובדה שבאותו מהלך גנץ אפשר לנתניהו להשחית את מפלגתו. אילו הוקמה ממשלת 18 שרים, עם 4-5 שרים של גנץ (תוך התנייה של אפשרות לדרוש אישור בקבינט שיוויוני וכיוב') הייתי מקבל את זה. בפועל מונו ח"כים שלא כיהנו אפילו קדנציה אחת בכנסת למיניסטרים של משרדים מיותרים ש"הומצאו" כדי לשחד את חברי הסיעה של גנץ. בפועל הפכה הממשלה לקבינט של הכנסת, ותפקוד הממשלה כרשות המבצעת נפגע מאד. אמור מעתה שחיתות שלטונית ולא בגידה בהבטחות לבוחרים. להבנתי, הבוחר צריך לבחור את נבחריו פוסט פקטום ע"פ קריטריון הרבה יותר חשוב והוא מחוייבות לפעולה למען טובת הכלל, גם אם היא לא תמיד עולה בקנה אחד עם הבטחות בחירות. מי שרוצה דמוקרטיה ישירה בנוסח אתונה שיבקש דמוקרטיה ישירה באמצעות משאלי עם במקום ל"הטעות" אותנו ע"י מוסר ובגידות. שיקלי, סילמן וסעדה עשו מעשה שמותר לרבים לראות בו שוחד פוליטי. בפועל אין חוק או תקנה האוסרים מה שעשו וזוהי ההלכה הקובעת. "כשר אבל מסריח" כפי שפסק הרב לעקרת הבית שהתרנגולת שלה נפלה לביוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בומר בעניין הזה. אצלי הצבעה למפלגות היא הצבעה למפלגות. איך אמרו הגששים- אני משונה כזה, אני רוצה פס כסף בצבע כסף. אני רוצה שהנבחרים יבטיחו לי הבטחות ושיקיימו אותן. אני לא רוצה לבחור סלב- אני רוצה לבחור דרך. זאת לא תכנית ריאליטי, זאת הריאליטי עצמה. משחק הכסאות המוזיקליים עובד כאשר אין הבדלים מספיק מהותיים בין המפלגות. כך אורלי לוי היתה יכולה לעבור ארבעה נתיבים בלי לאותת ואף אחד (חוץ ממני) לא רצה לקבור את עצמו. אני מבין את "טובת המדינה" כהצדקה לכל זגזוג. זה יכול לעבוד עבור ראש ממשלה, לא עבור ח"כים זוטרים. אבל כאשר כולם גם "חברתיים" וגם "ליברלים", גם "חסידי שוק חופשי" וגם "דואגים לחקלאים", גם "איש באמונתו יחיה" וגם "מכבדים את המסורת"- על מה בדיוק אני אמור להצביע? על זהות ראש הממשלה שאני סומך עליו שיעשה מה שצריך בלי שהוא יצטרך לספר לי מראש מה התכנית? אז תעשו בחירות ישירות. כל עוד השיטה היא פרלמנטרית- מפלגות שונות שצריכות להקים קואליציה- אני מצפה שלמפלגות השונות יהיו פתרונות שונים לאותן בעיות. זאת כדי שלבחירה שלי באחת מהן תהיה משמעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רצינו, רצינו לקבור את עצמנו, אבל מה לעשות. למפלגות שונות יש פתרונות שונים. למשל: הליכוד - במוצהר ומהמקפצה - לא מעונין בלימודי ליבה לחרדים, להיפך, הוא מעודד אותם לא ללמוד כאלה. יש עתיד כן צעוניינת בזה. הנה הבדל משמעותי, כלכלי עד אין קץ, בשבילך. ואם כל כך חשוב לך מדיניות - מה מפריעה לך הבחירה של בנט? 'להיות עם גוש ב' ' זו לא מדיניות. בנט הוא ימני, והממשלה בראשותו היתה יותר ימנית מהממשלה של ביבי. בנט הוא ציוני, והממשלה בראשותו היתה יותר ציונית מהקודמת. ודוקא בחירות ישירות זה הפתרון שלך? הרי אתה יודע בדיוק מי האחראי הראשי לכך ששיקולים אישיים גוברים על כל דרך, מצע ואידיאולוגיה בפוליטיקה הישראלית. כן, ראש המפלגה שכבר מזמן אין לה מצע ואין לה אידיאולוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק להבהיר- הפתרון שלי הוא לא בחירות ישירות. אני חושב שהשיטה הפרלמנטרית שלנו מתאימה לנו. הפתרון שלי הוא הורדת אחוז החסימה, כמו שהסברתי לשוקי בתגובה למעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר מצע, הנה התוספת החמה מהתנור לשיחדש הליכודי, באדיבות מיקי זוהר: "מי צריך מצע, מצע זה פופוליזם זול". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני הייתי צוחק אם זה לא היה ח''כ שלי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפאחד כולל אני לא אומר לך איך לבחור את המפלגה "שלך". אתה מוזמן לבחור ע"פ המצע והאידיאולוגיה המוכרזת ו/או ע"פ רקורד קיום ההבטחות המפלגתי. הבעיה שלך ושלנו כפולה: א. אינך יכול לכפות על מפלגה ל"הינעל" על אידיאולוגיה ניתנת להבחנה או להימנע מהבטחות שעל פניהן ברור שלא תוכל לקיים. כלומר אם החפיפה בין האידיאולוגיות של מפלגות רבות היא גדולה מדי לטעמך, אין לך מה לעשות בנידון. ב. בסופו של דבר בחרת במפלגה ומתברר שיותר מכך אפילו בנבחריה עצמם. זכותך לבוא עמם חשבון בבחירות הבאות אם לא יקיימו הבטחותיכם, אבל אין שום הלך חוקי הכופה על ח"כ לקיים מה שהבטיח. אכזבתך מח"כ כזה או אחר אינה מניה שאפשר לממש. אני מוכרח לומר שבבחירות האחרונות אני מצביעה לפי פוליטיקת הזהויות ולא הרבה מעבר לכך. אני מניח שהסיכויים שמפלגה המייצגת את המעמד שלי תגן על האינטרסים שלי גדול מהסיכוי שמפלגה ערבית/חרדית/רוסית תעשה. זה אולי לא אופטימלי, אבל בינתיים עדיף על לא להצביע בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהורדת אחוז החסימה תפתור חלק לא מבוטל מהבעיות שהעלית. מפלגות קטנות הולכות על טיקט הרבה יותר חד וברור מאשר מפלגות גדולות. זה מחזק את השיח האידאולוגי (לא מצאתי מלה טובה יותר) על חשבון פוליטיקת הזהויות. מפלגות קטנות גם לא אוחזות בדגל אחר כל שני וחמישי. המצע שלהן די קבוע, חד וברור. הידיעה שהצבעה למפלגות קטנות תכניס אותן לכנסת תעודד את ההצבעה להן. מי שרצה להצביע אידאולוגית ובסוף הצביע למפלגת אווירה כדי שהפתק שלו לא יילך לפח, יוכל להצביע למפלגה שהוא באמת רוצה ללא חשש. קואליציה שיש בה מספר מפלגות קטנות תאלץ לתת לכל אחת מהן את ליטרת הבשר שלה, ויהיה להן תמריץ להראות לבוחריהן שהן פעלו לפי מה שהבטיחו. מי שלא חייב לעשות מה שהבטיח אלו רק מפלגות האווירה ופוליטיקת הזהויות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |