|
אני חושב שהציבור שהזכרת הוא בבחינת קרחון שרובו מתחת לפני הים. בכל זאת היו שם 7 מנדטים ואני רוצה להאמין שרק חילונים מעטים התפתו לקסמיהם של בנט ושקד. נראה לי שחלק גדול מציבור זה הסולד מתופעות כמו השחיתות של נתניהו וההשתמטות של החרדים, לכוד בכף הקלע של השאלה הבטחונית. רובם מחוייבים ללאומנות ולבטחוניזם קשוח מבית מדרשו של הימין ויתקשו למצוא מקום במחנה הנגדי. הבעייה היא שבחרת בציבור הכי בעייתי מן הזווית של השסע הציבורי היום (ביבי כן או לא). כבר ארתור פינקלשטיין בזמנו הבחין יפה שהשסע העיקרי בישראל הוא בין היהודים לישראלים. (על מנת למפות מפלגתית את הנסקרים אצלו, הוא בקש מהם לדרג את זהותם כיהודים וישראלים. מי שהגדיר עצמו כיהודי-ישראלי שוייך לימין ומי שהגדיר ישראלי-יהודי שוייך לשמאל). אנשי הציונות הדתית-לאומית המשתלבים קרועים בין דעתם על ביבי לבין זהותם כיהודים. לכן קשה להם מאד להתפקד במחנה הישראלי. מה הם יעשו? מה שאמרת. מכאן שהפרוגנוזה למחנה הישראלי לא טובה. אותי מדאיג יותר ציבור גדול יותר שהוא ליבו של המחנה הישראלי ולדעתי ההנהגה שלו כושלת בהתנהגותה הנכחית. אם יש היום הצדקה לפילוג בין לפיד לגנץ הרי שהיא מצוייה בהפרדה בין מצביעים שהם עמוק במחנה הישראלי (מצביעיו של לפיד) לבין השוליים היותר רכים של המחנה הזה (מצביעי גנץ). יאיר לפיד כדרכו בקודש מאמין שאם הוא לא יגיד יותר מדי, הוא לא יטעה וירחיק בוחרים פוטנציאליים. לצערי, נראה שהוא מושקע יותר במאבק על כס רוה"מ מאשר בבניין מפלגתו לטווח הרחוק. מפלגה שאינה תופעה חולפת, לא בונים על שיקולים אלקטורליים אופורטוניסטיים. מפלגות בונים על אידיאולוגיה. כאשר לפיד ו/או אנשיו רומזים על ברית אחרי הבחירות עם החרדים, הם פושטים רגל עוד לפני הבחירות. יש עתיד יכולה להיות מפלגה לפחות בינונית לאורך זמן, רק אם תאפיין עצמה באופן ברור ולא מוסווה כמפלגת מעמד הביניים של נאמני המחנה הישראלי. היא יכולה לתפקד כמו המפלגה הליברלית של גנשר בגרמניה. מפלגה זו מעולם לא היתה קרובה להיות מפלגת שלטון, אבל בתוקף היותה מפלגה בעלת אג'נדה ליברלית ברורה, הצליחה לכפות את ערכיה על המפלגה הגדולה (הדמו-נוצרים) ולכן על גרמניה כולה. לפיד צריך לדבר בפומבי על הערכים החילוניים והליברליים של רוב מצביעיו, גם אם זה יעלה לו באבדנם של קולות רבים שילכו לגנץ. ההבדל בין פוליטיקאי למנהיג הוא בהצגת הדרך ובהליכה עקבית על הדרך הזו. מנהיג אינו נבחן בהצלחה חד פעמית בקלפי (כמו אהוד ברק) אלא בחזון אידיאולוגי לטווח הרחוק הנבחן ע"פ מצב המדינה לאורך ימים. בן גוריון הנחשב כגדול ראשי הממשלה בישראל נכשל בחזון הממלכתיות בצורה טרגית, אבל גדולתו מתבטאת בכך שהיום אפילו יריביו לא יכולים ולא רוצים להפטר מחזון המדינה הממלכתית שלו. אם אנו רוצים אי פעם להחזיר ולהנחיל את החזון הישראלי למדינת ישראל, רצוי שנתחיל לדגול בו בעצמנו ולא נתפתה בכל פעם למיני אורלי לוי ושני המנדטים של השבט הד"ל המשתלב. נ.ב. זכותם הגדולה של קבוצת הד"ל המשתלבים היא שאורח חייהם משרת את האמונה שלהם. זה לא עושה את האמונה שלהם לצודקת או אפילו קבילה. הפרדת הדת מהמדינה היא עבורנו ערך גדול ובל יעבור.
|
|