בתשובה לewilde, 30/06/02 14:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את השינוי בגרמניה ויפאן הקדימו אירועים שבהם נהרגו אצלם מאות אלפי בני אדם, והתבוסה הייתה טוטלית ובלתי ניתנת לפרשנות: לא מאבק לעצמאות ולא בטיח. האם לכך אתה מתכוון כאשר אתה מדבר על "החלק המעשי" בנאומו של בוש ? (אם יתווסף לכך גם החלק של הטרנספר שבו הועברו הגרמנים לגרמניה, והטרנספר הזה יכול על הערבים ולא על היהודים, זה בכלל יהיה כיף, אבל האמריקאים כמובן לא מתכוונים לאיזה שהוא דבר מאלה.) מה הוא באמת אותו "חלק מעשי" ? מי צריך לעשות את המעשים ואיך ? כפי שסיפרתי כאן לא מזמן כתבתי לשלמה בן עמי שהעריך שמנאומו של בוש "לא יצא שום דבר" שעדיף כך על כל הדברים ש"יצאו" ממעשי קלינטון ושותפיו כאן. אבל לעצם ההערכה אני מסכים עמו. נאום בוש אין בו שום תכנית לעשות משהו. בכל זאת יש בו אלמנטים מאד חיוביים, במיוחד משום שהוא קורא לדברים בשמם, ולא מנסה לטמון את ראשו בחול ("מאה אחוז מאמץ" ועוד קשקושי הקדנציה הקודמת). ההבנה שערפאת הוא הטרוריסט הראשי מאד חשובה כדי לסיים את מצב האלימות כרגע (אני לא מדבר כלל על פתרון קבע עתידי. לדעתי אין זה הזמן לדון בכך בכלל.) אשר לרוגטקה, לא יודע איך הצלחת למצוא את הקשר. הסיפור הזה הוא סיפורם של יוסי גורביץ וחבריו המעטים שמוצאים בנו את כל התכונות הרעות, ומתקשים להבחין באיזה שהוא רוע באויבינו. דובר במאמר שלו על עמים שאינם מוכנים לדמוקרטיה, ואני בתמימותי חשבתי כל העת שהוא מתכוון לפלשתינים, והינה סוף מפתיע: התברר בסוף שהוא מתכוון בכלל אלינו. אצל הפלשתינים הוא לא מצא שום בעיות התאמה לדמוקרטיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין הרוגטקה, אני חשבתי שהתכוונת לכך שהשמאלנים הם אלה שעד היום שיחקו ברוגטקה (איך להחזיר שטחים), והיום נראה שמעניינים אותם דברים אחרים (תוכנית בוש), אולם מסתבר שכל מה שמעניין אותם זה רק רוגטקה (איך להחזיר שטחים). מסתבר שקראתי בריפרוף ולא ממש התעמקתי (את זה, אגב, למדתי ממך) נכון הוא שבמקרה יפן וגרמניה התבוסה היתה שלימה. ייתכן ובימים אלה ממש חותר צה"ל לתבוסה מעין זו. אני לא חושב שפשעי מלחמה בקנה המידה אותם הזכרת הם מחויבים המציאות במקרה זה, משום שהפער ביחסי הכוחות הוא גדול בהרבה. יכל להיות שהסיבה שערפת עדיין יושב על כיסאו היא על מנת לשמור על הקיבעון במצב בצד הפלסטיני, וכך למנוע ממנהיגות חדשה לבצע מהלכים שיפריעו לתוכנית. בכל אופן, מספיק לדעתי להגיע למצב כיבוש מעין זה שהיה ערב אוסלו, ואפילו פחות מזה. בעניין הטרנספר, אני לא בטוח שיש מקום לקשר אותו לעניין שלנו, כיוון שהגרמנים שגורשו מפולין ומצ'כוסלובקה גורשו למזרח גרמניה, ואילו התהליך עליו אנו מדברים התרחש במערב גרמניה בלבד. החלק המעשי עליו אני מדבר הוא תהליך דומה למה שהתבצע *באופן כפוי, ותוך הצהרת כוונות מראש* בגרמניה וביפן. כלומר: דמוקרטיזציה, פירוז, וסיוע כלכלי מסיבי. ואוסיף לכך גם הפרדה של גבולות סגורים, שצפויים להפתח בהדרגה, כפי שקרה בגבול צרפת-גרמניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי: ולשאלתך *מי* אמור לבצע מהלכים אלה: ארה"ב והאיחוד הארופאי אמור להזרים את הכסף וההשראה הפוליטית. צה"ל אמור לפרז, לקיים שלטון צבאי ולכונן דמוקרטיה (לאשר חוקה, להקים מוסדות שלטוניים *עצמאיים* וכו', ממש כמו שנעשה ביפן ובגרמניה), ובמקביל לדאוג להשקיע בעצמו את הכספים מחו"ל בתשתיות המיועדת לבנות כלכלה פלסטינית *עצמאית* וחזקה. בשלב מאוחר יותר, יוכל צה"ל לעזוב את השטח בהדרגה ולהעביר למוסדות השלטון הפלסטינים סמכויות רבוניות בהדרגה. אני חושב שבניית גדר ההפרדה היא בעצם הצהרה *אמינה* מבחינת העולם כולו, כולל הפלסטינים, על הכוונה של שרון להוציא בסופו של דבר את צה"ל מהשטחים (אולי אפילו בלי לפרק התנחלויות). יכל להיות שזה היה תנאי מצידו של בוש, על מנת שבוש יצטרף למהלך, אותו יזם שרון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |