בתשובה לשוקי שמאל, 16/08/22 12:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"במה חטאו אנשי הצבא הרוצים להצטרף לפוליטיקה ביחס נניח להצפה באנשי תקשורת ועורכי דין?" - יש חשש שגנרלים ינצלו את סוף כהונתם לקידום הקריירה הפוליטית שלהם (וההיסטוריה מלמדת שלא מדובר בחשש תיאורתי, ע"ע שרון, שחק, מופז...) על חשבון האינטרסים של הציבור. לאנשי תקשורת ועורכי דין פרטיים אין את הבעיה הזאת (זאת בעיה של מחזיקי המניות בגוף התקשורת, או במשרד עורכי הדין שמעסיק אותם). אני חושב שאותה מגבלה קיימת גם על עורכי דין בפרקליטות ובוודאי על שופטים. לעומת זאת, עורכי דין ואנשי תקשורת לא מקבלים פנסיה מלאה מגיל 40. "למרץ אין דעות. יש לה רק כוונות טובות, המובילות אותה שוב ושוב להיות מוצגת ככלי ריק" כמו כל מפלגה, לאנשי מרץ יש מגוון דעות די קרוב זה לזה (התנגדות להמשך הכיבוש ותמיכה בסיומו בדרכי שלום, תמיכה זכויות אדם, תמיכה בהפרדת דת ומדיה, תמיכה במדיניות סוציאליסטית, תמיכה בהגנה על הסביבה... אפשר לקרוא את זה במצע שלהם). "מדוע שאנשים כמו גנץ, סער, אייזנקוט ולפיד לא ימצאו דרך לחיות ביחד..." במצב הפוליטי כרגע, בו אין אף מפלגה שצפויה לקבל מעל 40 מנדטים, ההשפעה של באדר עופר היא די שולית - אין באמת יתרון למפלגות גדולות על פני מפלגות קטנות, בוודאי בהנחה ששתי המפלגות יחתמו על הסכם עודפים (להפך, דווקא ריצה ביחד תאלץ אותן להפסיד מנדטים או לחתום על הסכם עודפים עם העבודה, מה שישאיר את המר"צ ללא מפלגה לחתום איתה על הסכם עודפים, מה שיכול לעלות מנדטים לגוש). כל זמן שהמפלגות עוברות בוודאות את אחוז החסימה, ריצה בנפרד עדיפה להן ולגוש. מה מפלגה גדולה תתן להם? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תקופת צינון - אתה צודק. (ואגב, הרבה יותר גרוע מהשמות שאתה זוכר היה משה דיין). חוסר האיזון שיצרה יחימוביץ היה בכך שתקופת הצינון לגנרלים נקבעה ל-5 שנים, בעוד שלעובדי המדינה הבכירים זה שנה אאז"ן. יחד עם זאת, כדאי לזכור שהנזק הגדול נגרם ע"י אנשים שיוצאים משירות המדינה ולא ע"י אלו שנכנסים. אפשר לסמוך על המפלגות האחרות שיגבו מן הגנרל שלא הצטרף אליהן את המחיר של מעשים לא נאותים שעשה לפני המעבר. אין לי בעיה עם הדעות של מר"ץ. למחזיקי דעות אלו יש בעיה עם המציאות. נראה כי גם היום, מצביעי הסמול והמרכז ואפילו חלק ממצביעי הימין היו חיים טוב עם הסדר חלוקה כלשהו. הבעיה היא ששום פרטנר לחלוקה כזו אינו נראה בעין. אבו מאזן הוא פרטנר כזה בפוטנציה, אבל לא בפועל. הוא פחדן מדי מכדי להצהיר על כך בערבית ואולי גם באמת חלש מפני לעמוד בעול הזה. אם היו נערכות בחירות פלשתינאיות, ספק אם אבו מאזן היה זוכה. ולכן העמדה של מר"ץ משולה לעמדת מפלגה שתתמוך בחלוקה שווה בין המינים של עול הילודה. מצביעי מר"ץ הם אופוזיציונרים מקצועיים וספק אם יש להם יכולת לתפקד כשלטון. בעצמי כתבתי שהמצב האלקטורלי הנוכחי מחייב הליכה בשתי מפלגות, אחת מתוייגת קצת סמולה והשנייה קצת ימינה. דעתי היא שכל התחזיות הללו מתפוצצות בפני החוזים והמתחכמים כעבור חודשים ואפילו שבועות ספורים (אתמול אמרנו שגנץ גמר, והיום יש לו בסקרים 12 מנדטים). דוקא מאייזנקוט הייתי מצפה לשבור את המסורת של שבשבות פוליטיות. המנהיג הפוליטי שאני ארצה להצביע לו אינו שבשבת המנסה לנחש את כיוון הרוח, אלא קברניט על סיפון ספינתו הקובע את כיוון היעד ומקווה שהרוחות ינשבו לטובתו. הכיוון שאני רואה הוא מפלגת מרכז חזקה שתציג הנהגה קולקטיבית עם שני גנרלים ושני פוליטיקאים שצברו ק"מטראז' במרחב הפוליטי. אין זה בלתי סביר שמפלגה כסו תשבור את מחסום ה-35 מנדטים שנקבע ע"י כחול-לבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני רואה את הנזק הבהגדלת תקופת הצינון לגנרלים. גם בגלל שאין מה להשוות את הנזק שיכול לגרום אלוף או רמטכ"ל לנזק שעלול לגרום (נגיד) פקיד בכיר במשרד החינוך או האוצר וגם בגלל שלגנרל יש מקורות מימון חוקיים במהלך תקופת הצינון. יש הבדל בין "למרץ אין דעות. יש לה רק כוונות טובות" לבין "למרץ יש דעות שאני לא מסכים איתם"1 כל מפלגה שנמצאת באופוזיציה יותר מעשור מרחיקה מעליה פוליטיקאים שרוצים להיות בקואליציה ובוחרים שרוצים להרגיש חלק מהקונצנזוס. זה נכון למר"צ כמו שזה נכון לליבור בבריטניה, למפלגה הסוציאליסטית בצרפת, או אפילו למפלגה השמרנית בקנדה. זה עדיין לא אומר שאין להן דעות. אני לגמרי חולק על הטענה שהמצב האלקטורלי הנוכחי מחייב הליכה בשתי מפלגות. להפך, אם אחד הגושים יחליט לרוץ ברשימה אחת הוא יפסיד מנדטים בגלל ההחלטה הזאת. אם גוש ה"מרכז-שמאל" ירוץ ביחד, חלק ממצביעי הרשימה המשותפת ומרץ לא יצביעו לרשימה עם ליברמן, סער וגנץ, וחלק ממצביעי סער, גנץ וליברמן לא יצביעו לרשימה עם בל"ד, טיבי או גלאון. ואותו הדבר גם לגוש הימין, וכמובן, אחרי שהפסדת את המנדטים בגלל ההחרמות, עוד מנדטים ילכו בגלל חוסר היכולת לחתום על הסכם עודפים בתוך הגוש. שיטת הבחירות בישראל שונה מאד מזאת שבארה"ב, והמפלגות בוחרות טקטיקה שמתאימה לשיטת הבחירות באופן די מוצלח. אני לא רואה שום סיבה או הגיון ביצירת שתי מפלגות. לדעתי המטרה של כל גוש צריכה להיות לרוץ במספר זוגי של מפלגות שיעברו את אחוז החסימה בוודאות ושיהיו נאמנות לגוש בוודאות. המספר חייב להיות גדול מספיק על מנת להתמודד עם ההחרמות הפנימיות בגוש וקטן מספיק על מנת שאף רשימה לא תהיה בסכנה לא לעבור את אחוז החסימה. גוש שיכשל בבניית קונפיגורציה כזו מגדיל משמעותית את הסיכוי שלו להפסיד בבחירות. בעבר היתה אפשרות להריץ מפלגה עם יותר מ-40 מנדטים ובו בזמן לדאוג שמפלגות הלווין לא ירדו מתחת לאחוז החסימה. אז בניית מפלגה גדולה היתה רעיון הגיוני (בגלל באדר עופר). אבל ההחלטה להעלות את אחוז החסימה2 גרמה לקונפיגורציה הזאת להיות פחות מוצלחת, והגושים התארגנו בהתאם. ממי שהיה רמטכ"ל אתה מצפה לשבור את המסורת של שבשבות פוליטיות? איך אתה חושב הוא הגיע להיות רמטכ"ל? המנהיג שאתה רוצה להצביע לו הוא קברניט הקובע את כיוון היעד... רגע, אבל קברניט הקובע את כיוון היעד ימצא את עצמו כאופוזיציונר מקצועי (אלא אם כן הכיוון הוא במקרה הכיוון אליו הרוח נושבת כרגע, ואז איך תבדיל בינו לבין שבשבת?). 1 אגב, איך עובדת המראה - "נראה כי גם היום, מצביעי הפת"ח ואפילו חלק ממצביעי החמאס היו חיים טוב עם הסדר חלוקה כלשהו. הבעיה היא ששום פרטנר לחלוקה כזו אינו נראה בעין. לפיד הוא פרטנר כזה בפוטנציה, אבל לא בפועל. הוא פחדן מדי מכדי להצהיר על כך בעברית ואולי גם באמת חלש מפני לעמוד בעול הזה. אם היו נערכות בחירות ישראליות, ספק אם לפיד היה זוכה..." מדוייק עד כאב 2 לא ברור לי אם הם העבירו את ההחלטה הזאת (שנקראה, כמה אירוני, "חוק המשילות") מתוך טמטום או בכוונת לגרום למשבר הפוליטי הנוכחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקורות מימון: מקור המימון של אשכנזי ושל גנץ בתקופת הצינון שלהם היה עבודה בחברה פרטית. תקופת הצינון הזו רק מעודדת אנשי צבא למעורבות גדולה יותר על מימון חלופי כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בדיוק מסוג התגובות הדנואות עליי. פתחת כאן לפחות 4-5 נושאים. כולם חשובים, מעניינים וראויים לדיון. במקרה, גם דעתי הפוכה בכל השאלות האלו. פתחת פה פתח לתגובות באורך הגיהינום. נקווה שאחרים יתעניינו ויעזרו לשאת בעול. לא אענה לפי סדר שאלותיך, אבל אשתדל לענות. 5 שנים זו תקופה ארוכה מדי. רוב הקצינים הבכירים מנצלים אותה כדי להרויח כסף. בהרבה מקרים זה כסף מפוקפק מפני שהעסקה היא כסף תמורת שימוש כפרונט לכל מיני עסקים מפוקפקים (ע"ע גנץ והמימד החמישי). מי שיצליח בתחום העסקי עשוי גם להישאר שם. בכלל יש פה תמריץ מאד גדול לגנרלים לוותר על הפוליטיקה. בגלל שירות החובה ובגלל הסכנות הקיומיות, הצבא הישראלי אינו בעל אופי פוליטי. הסיכוי שהצבא הישראלי יתערב במשחק הפוליטי דומה לסיכוי שצבא ארה'ב יעשה זאת. הפוליטיקה הישראלית מפסידה אנשים ראויים ובעלי ניסיון וקרדיט רלאבנטיים. לגבי מידת הסיכון במעבר אתה צודק. הערתי היא, שבפועל עיקר הנזק הוא של פקידי מדינה בכירים ופחות בכירים שעוד בהיותם בשרות המדינה, שימנו לעצמם את הדרך אל השוק הפרטי ע"ח טובת וקופת המדינה. יחימוביץ וחבריה התיחסו לצפיפות של קציני צבא בכירים בשורות הפעילות הפוליטית כאילו מדובר בסכנה קיומית. הקביעה שלך שאיני מסכים עם הדיעות של מר"ץ היא ריקה. צריך להבהיר אלו דיעות. אם הדעה של מר"ץ היא שיש כרגע סיכוי גדול לפשרת חלוקה עם הפלשתינאים, אז אני לא מסכים איתם. מבחינת היחס לפשרת חלוקה, אני לא רואה הבדל גדול בין מר"ץ לבין גנץ ולפיד. וזה שמי שהחזיר את סיני למצרים היה דוקא בגין, כבר נאמר? בגלל הפוזיציה, מר"ץ עשוייה להתפתות לפשרות חסרות תמורה יותר מאחרים ולכן איני מצביע עבורה ולא בגלל "דיעות" שלה. אני לא נלהב מן המראה שלך. היא ממש לא מדוייקת. נכון שבשנים האחרונות חזית הסירוב הישראלית הולכת ומתחזקת בדרכיה של חזית הסירוב הערבית. זה שכל אחד מאיתנו יצביע על הסרבנים שלו זה deadlock בויכוח שלנו. איכשהו נראה לי שחזית הסירוב הערבית מושרשת יותר. החזון של חיים במדינת עולם שלישי בנוסח מצריים, ירדן או מרוקו, אינו בבחינת פיתוי מספיק לוותר על חלומות משיחיים. לגבי שתי המפלגות, גם טעית לגמרי בהבנת כוונתי ואני גם מתנגד למה שאמרת בלי קשר. אני בכלל כיוונתי לאיחוד בין גנץ-סער ללפיד. נראה שכולם מסכימים שאין כרגע רווח אלקטורלי ממהלך כזה. להיפך. כוונתי היתה לומר, שאני עורג למנהיגים שאינם שבשבות של רוח האלקטורט. אם האיחוד יסייע לקיום ארוך ימים של מפלגת מרכז, אני מצפה שילכו על זה גם אם יפסידו כמה מנדטים בבחירות הקרובות. לגבי שתי המפלגות שלך, אני לא חושב שארה"ב פחות דמוקרטית מדמוקרטיות אחרות. לדעתי בשיטת שתי המפלגות יש לקח לימודי חשוב לבוחרים: היא מלמדת אותם שיש להם זכות בחירה, אבל, אין להם את הזכות לבחור במפלגה תפורה על צורכיהם האישיים. את אייזנקוט כמובן שאיני מכיר אישית ומי ידע צפונות ליבו של אדם. איני מאמין שאייזנקוט הוא איש הסמול האידאולוגי. במעמדו ובמוצאו יכל לעשות קריירה יפה עם הליכוד. בכל זאת בזמן דירותו הצבאי, הוא לא התפתה לצווחני הימין ומעריצי אלאור אזריה ושמר באופן עקבי על קור רוח צבאי ואזרחי, בניגוד לרוח הזמן. מדוע שלא אהיה אופטימי ואתן לאיש את הקרדיט שהוא יצדיק את תקוותי? ללא תקווה, הפוליטיקה אינה אלא סחר סוסים בין גנבים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת, אני אתייחס לרוב הנקודות שהעלת. אני מרשה לך להתעלם ממה שלא מעניין אותך. "... בהרבה מקרים זה כסף מפוקפק מפני שהעסקה היא כסף תמורת שימוש כפרונט לכל מיני עסקים מפוקפקים (ע"ע גנץ והמימד החמישי). מי שיצליח בתחום העסקי עשוי גם להישאר שם. בכלל יש פה תמריץ מאד גדול לגנרלים לוותר על הפוליטיקה..." וזה רע? נראה לי שלוותר על אנשים שמוכנים לשמש כפרונט לכל מיני עסקים מפוקפקים זה טוב, ונראה לי שתמריץ לגנרלים לא ללכת לפוליטיקה זה טוב. "...הצבא הישראלי אינו בעל אופי פוליטי..." אתה צוחק? הרמטכ"לים מאז דן שומרון היו: ליפקין-שחק, ברק, מופז, יעלון, חלוץ, אשכנזי, גנץ ואייזנקורט. לא רק שכולם הצטרפו לפוליטיקה מייד אחרי פרישתם, אלא שאף אחד לא הופתע לשמוע את הדעות של אף אחד מהם. " הסיכוי שהצבא הישראלי יתערב במשחק הפוליטי דומה לסיכוי שצבא ארה'ב יעשה זאת" - הפעולות של הצבא הישראלי נמצאות עמוק בלב המחלוקת הפוליטית, בגבול עזה, בגדה, בגבול הצפון, ואולי גם באיראן. כמעט כל אזרחי ישראל מקיימים יחסים עם הצבא (כחיילים בסדיר או במילואים או כקרובי משפחה של חיילים בסדיר או במילואים). הצבא הוא שחקן פוליטי מובהק, לרמטכ"ל יש יותר כח פוליטי מאשר לשר החינוך. אין שום דימיון בין זה לצבא האמריקאי. והצבא הישראלי מעורב בפוליטיקה יורת מכל דמוקרטיה אחרת (ויותר מהרבה דיקטטורות). "יחימוביץ וחבריה התיחסו לצפיפות של קציני צבא בכירים בשורות הפעילות הפוליטית כאילו מדובר בסכנה קיומית" לא סכנה קיומית, אבל לא משהו חיובי. גם בגלל הנזק שרובם (שלא להגיד, כולם) גורמים לפוליטיקה, גם בגלל הנזק שהם גורמים לצבא, וגם בגלל שזה יוצר משחק לא הוגן, לא בתחרות בין הדעות ולא בתחרות בין הפיוליטיקאים. "הקביעה שלך שאיני מסכים עם הדיעות של מר"ץ היא ריקה. צריך להבהיר אלו דיעות... אז אני לא מסכים איתם." קיבלתי את התיקון. בכל זאת, אני מוצא שהמשפט: "למרץ אין דעות. יש לה רק כוונות טובות" הוא לא נכון. יש לה (ז"א גם למצביעים שלה וגם לפוליטיקאים שלה) דעות שעם חלקן אתה לא מסכים. זה לא אותו הדבר. "...זה שכל אחד מאיתנו יצביע על הסרבנים שלו זה deadlock בויכוח שלנו...." ולהצביע על הסרבנים בצד השני מוציא אותנו מה-deadlock? " איכשהו נראה לי שחזית הסירוב הערבית מושרשת יותר." אני חושב שמדובר בהסכמה שבשתיקה סימטרית לחלוטין. כל פעם שההנהגה הפלשתינאית מוכנה לדבר על פשרה, ההנהגה הישראלית מסרבת, וההפך. כזכור, ישראל עוד לא השיבה ליוזמה הערבית... פעם אחת נשברה הסימטריה הזאת, והפוליטיקאים משני הצדדים למדו מה"טעות" הזאת. "...אם האיחוד יסייע לקיום ארוך ימים של מפלגת מרכז, אני מצפה שילכו על זה גם אם יפסידו כמה מנדטים בבחירות הקרובות..." למה? אתה צריך לתת להם תמריץ להתאחד, כרגע יש להם תמריץ מובהק לרוץ בנפרד. "...אני לא חושב שארה"ב פחות דמוקרטית מדמוקרטיות אחרות..." כמובן שלא, אבל קיומן של שתי מפלגות נובעת משיטת הבחירות (ולא ההפך!). שיטת הבחירות הישראלית שונה. "...יש להם זכות בחירה, אבל, אין להם את הזכות לבחור במפלגה תפורה על צורכיהם האישיים..." גם זה נובע גם משיטת הבחירות (וזה לא מדוייק, ז"א כשמישהו בוושינגטון מצביע עבור "המפלגה הדמוקרטית" הוא מצביע עבור דלבנה ודלבנה בלבד, הוא לא מצביע עבור AOC או עומאר, ולכן אין את הבעיות שקיימות בשיטת בחירות רובית). "מדוע שלא אהיה אופטימי ואתן לאיש את הקרדיט שהוא יצדיק את תקוותי?" לא יודע, הוא יכול להיות עוד מופז, אשכנזי, עוזי דיין, יעלון, שרון או גנץ, ומצד שני, הוא יכול להיות עוד אחד מהרשימה הארוכה של גנרלים שהשפיעו לטובה על ישראל מייד אחרי פרישתם כמו ... אה, כן, אולי ... רגע, יכול להיות שהרשימה ריקה? לא שיש לי בעיה עם תקווה, אבל אני לא מבין על מה היא מבוססת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |