|
||||
|
||||
""ספרות קלה" היא כל מה שמוגדר כנחות ולא ראוי בידי הממסד הספרותי. לרוב זוהי הספרות הפופולארית ביותר בקרב קהל הקוראים הרחב" - יש פה נקודה מעניינת: לרוב אנו מזהים את הממסד עם הרוב, והדעות האנטי-ממסדיות הן דעות של מיעוט (לא פעם, אליטיסטי-מחתרתי). כאן, ובעוד מקרים, יש לנו את ההפך המוחלט. זה, מן הסתם, הבסיס לרעיון החלפת "האליטות הישנות", שאינן מייצגות עוד. |
|
||||
|
||||
מה שאתה מנה ''נקודה מעניינת'' הוא למעשה כשל בסיסי בהבנה.המימסד הוא לא הרוב. מעטים המקרים בהם זהו המצב אך ברוב המקרים המימסד אלה הן האליטות וקבוצות האינטרס המניעות את החברה. הרוב הם העמך הפשוטים הנתונים לחסדי המימסד. |
|
||||
|
||||
הי, לא התכוונתי שאכן הממסד הוא הרוב, אלא שבמקרים רבים אנו מזהים אלמנטים אנטי ממסדיים כאליטיסטים-מחתרתים. לדוגמא אורי אבנרי מול מפא''י, טיפוסים כמו טירן פולק, או אתר אינדימדיה. יש משהו באנטי-ממסדיות המזכיר את האדם הנועז היוצא כנגד הזרם. |
|
||||
|
||||
להרחיב את מה שאיילת אמרה. הממסד מייצג את האליטות. האליטות כמובן רוצות לשמור על הסטאטוס-קוו כדי להשאיר את אמצעי-היצור בשליטתן, ולדחות את המהפכה. הן עושות את זה באמצעות מניפולציות סמויות על ההמונים. אסכולת פרנקפורט תטען שבאמצעות ספרות קלה מעניקים אשליה של שוויון לכולם. אשליה שכולנו שותפים באותה תרבות והחברה חסרת מעמדות. בנוסף, זאת דרך להוריד את רמתו של ההמון: לתת לו דרך זמינה לבידור, וכך לסמם אותו. תיאורית ההגמוניה תראה בספרות הקלה דרך של המעמד השליט להפיץ את האידיאולוגיה השלטת ("בניין-העל") להמונים בהסכמת הקורבנות. החיברות שנוצר באמצעות ספרים הוא שטיפת-מוח סמויה, שמפיצה תכנים שמושפעים השפעה תרבותית ואידיאולוגית מהמעמד השליט. התיאוריה הפוליטית-כלכלית תתרכז בהיבט המוסדי, בכך שהשליטה בהוצאות הספרים ובתקשורת שמסקרת אותם נמצאת בידי האליטות, וכך נמנע מצב של הפצת תכנים שלא רצויים לאליטה. |
|
||||
|
||||
אהה.... סוציאליזם בגרוש. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי מה הקשר לסוציאליזם. אם התכוונת ''סוציולוגיה בגרוש'' אתה כמובן צודק. |
|
||||
|
||||
מה שאתה אומר הוא גם נכון וגם לא נכון במקרה הספציפי שבו אנו דנים של הספרות הפופולארית הישראלית . מצד אחד הספרות הזאת הפיצה דיעות ''ציוניות '' שהיו מקובלות על הממסד ( ראה סדרת חסמבה) מצד שני איש לא הפעיל את היוצרים או את המוציאים לאור על מנת שיעשו זאת הם עשו זאת כיוזמה פרטית למהדרין. כמו כן אפשר להצביע על האיש שיצירתו היא האידיאולוגית ביותר מבין כל היוצרים של הספרות הקלה ,שרגא גפני . לכאורה ניתן לטעון שהאיש הוא שליח של הממסד לשטוף את מוחם של הצעירים וכו' וכו'. אבל בדיקה מעמיקה מגלה שלאמיתו של דבר הדיעות שלו הן אקסצנטריות מדי מכדי שיופעל בידי ממסד כלשהוא. למעשה הוא מייצג פלג של אדם יחיד שפרש מתנועת מיעוט ה''כנענים '' של יונתן רטוש תנועה שתמיד נחשבה כאנטי ממסדית . ואם הכנענים היו אנטי ממסדיים אז שרגא גפני בוודאי ובודאי .הדיעות שלו הן גירסה מיוחדת במינה של הטענות הכנעניות שקוראות בין השאר להתמזגות בין היהודים והערבים בארץ , טענות שעד כמה שידוע לי הממסד לא הסכים להן מעולם. כך שהטענה שהספרות הקלה בהכרח מייצגת את הממסד אינה תופסת. |
|
||||
|
||||
מעניין. איך זה שאין ביטוי, אפילו סמוי, לדעות של שרגא גפני בספריו? נראה כאילו הם עושים אינדוקרינציה לדעות ההפוכות בדיוק. |
|
||||
|
||||
לאו דווקא. עודד-עוואד, הכדורגלן הפלסטיני שהתגייר ושיחק לצידם של רפי ואלון, הוא דוגמא טובה לדמות שמבטאת את דעותיו של גפני. יצא לי, אגב, לדבר איתו על הנושא הזה (בראיון שהתפרסם לצד הכתבה). הוא הקפיד להבהיר שהגיור, מבחינתו, הוא לא גיור יהודי מסורתי, אלא יותר חזרה לתרבות הכנענית הקדומה. גם היהודים, לדידו, צריכים להתגייר באותו אופן. |
|
||||
|
||||
אליטיזם מול ממסד - "תרבות גבוהה" היא אכן תרבות אליטיסטית-ממסדית, אך לא תרבות הרוב; הרי הממסד אינו מזוהה עם הרוב באף תחום. כך במוסיקה (המוסיקה הקלאסית ה"גבוהה"), בספרות, בעולם המגזינים והעיתונים, בקולנוע, בציור - בקיצור, בכל תחום אמנות. ה"גבוה" הוא כמעט תמיד נחלת מעטים (אך בלי קשר ל"מחתרתי"). ב"גבוה" קיימות איכויות (או איכויות-לכאורה) אשר פשוטי-העם לא יבחינו בהן. כך משמשת האמנות כמכשיר לבדלנות חברתית - בביקור במוזיאון או בקונצרט מובטח לאליטה כי לא תיאלץ להסתופף עם פשוטי-העם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |