|
||||
|
||||
שוב, אתה צודק, אבל זה לא העיקר לדעתי. זה לא אני שמגזים בעניין היחס לגוי אצל הראי"ה, זה ממשיכי דרכו. הרב קוק ראה בציונות כלי לתחייה הרוחנית של העם היהודי, בדרך לבנין הבית השלישי. הציונים החילונים היו חביבים עליו כי פיעמה בהם רוח התחייה. כל העניין של השתלבות או בדלנות מעלה ומוריד רק בטווח הקצר כי בטווח הארוך לציונות החילונית ול"ציונות" הדתית יש מטרות שונות לחלוטין, אפשר לומר הפוכות לגמרי: אלה רוצים שתהיה להם מדינה ככל העמים, ואלה שואפים להקים את בית המקדש השלישי. ראה מה כותב הרב יעקב אריאל [ויקיפדיה], חבר המועצה הארצית של בני עקיבא, מתלמידיו של הרצי"ה ומחשובי הפוסקים בציונות הדתית: " לשיתוף עם חילוניים אין צידוק אלא על רקע ההנחה שתהליך גאולתו של עם ישראל הוא תהליך דיאלקטי,שבו נעה המטולטלת מקצה לקצה, עד שתגיע לאיזון הנכון. המעבר מהגלות לגאולה מחייב בראשית דרכו הטיית האנרגיה הלאומית מחיים אווריריים תלושים מן הקרקע, לחיי מעשה. תחילה נוטה הכף להקצנה חומרית כריאקציה לגלותיות. אולם בהמשך התהליך הדיאלקטי תגיע לחזרה בתשובה.חיי העם יגיעו להבשלה מלאה של כל הכוחות הפיזיים והרוחניים בהרמוניה מלאה. תהליך זה יכול להיות ממושך וארוך ומלווה עליות וירידות – גם הגלות הייתה ארוכה – אך הוא בלתי נמנע. אפשר לזרזו ואפשר גם לעכבו, אולם אי אפשר לעוצרו. הכרה בחילוניות כמות שהיא פסולה ומסוכנת. אין אומתנו אומה אלא בתורתה. לחילוניות ישראלית אין קיום לאורך זמן. גם אם נדמה שהיא מתחזקת לכאורה ומחזיקה מעמד. עם ישראל מלומד ניסיון וסבלנות.תופעות חריגות היו תמיד, ונדמה היה שהן מחזיקות מעמד, אך לבסוף הן נעלמו, כי אין אומתנו אומה אלא בתורתה. לכן חיונית מאוד היא השותפות אתה, כדי להשפיע עליה ולסייע בידה לחזור בתשובה לכשתגיע שעתה, וגם אם תתמהמה – בוא תבוא. ארעיותה של התופעה החילונית והעמדתה על מקומה הנכון כחלק דיאלקטי מתהליך גאולה, רק אלו מצדיקים את השיתוף אתה."1 ____________ 1 הציונות הדתית בת מאה- אגרת באתר בני עקיבא, אדר התשס"ב. אני ממליץ בחום לקרוא את כל האיגרת. הרב אריאל גם מסביר את המהלך הנועז שתורתו של הרב קוק עשתה לסינתזה של היהדות עם המודרנה - "החזרה לארץ ישראל מאפשרת ואף מחייבת הרחבת אוהלה של תורה לתחומים רבים יותר, שבגולה נחשבו כעומדים מחוץ לגדר. ...תרבות זו אינה מונעת עצמה מהמיטב שבתרבות האנושית,אך גם אינה מקבלת אותה כמות שהיא על קירבה ועל כרעיה. בכך נפתחה דרך מסוימת להשתלבות בחלק החיובי שביצירה החדשה המתרקמת בארץ ישראל, אם כי לא בלבושה החילוני, אלא כיצירה דתית גדולה יותר." אבל היסוד הוא תפיסת הגאולה: "...במקביל נעשה ניסיון לתקוע טריז בין הרב ריינס, מייסד המזרחי, שכביכול התנגד לתפיסה הגאולתית,לבין הרב קוק שראה בה יסוד מרכזי בהשקפת עולמו. למותר לציין שבאמת אין כאן שום מחלוקת.הרב ריינס שעמד בראש מפלגה פוליטית ותמך בציונות המדינית ההרצלינית, רצה למנוע יחס משיחי לתנועה הציונית. הרב קוק כאיש הרוח יכול היה להרשות לעצמו התבטאויות שאדם ריאל-פוליטי חייב להימנע מהן." |
|
||||
|
||||
מסכים. ה"תיאור" שלי של הראי"ה כ"משתלב", מאד בעייתי. הרב קוק רצה שהחרדים ילמדו מן החלוצים החילוניים. הוא לא רצה שהם יחיו איתם. כנראה שתלמידיהם וחסידיהם של הקוקים מבינים אותם יותר טוב ממני. בכל אופן לתהליך יש הגיון משלו. ברגע שקבעת שמדינת ישראל החילונית היא שלב בתהליך הגאולה ולכן אפשר ללכת איתה לאורך כברת דרך מסויימת, יצרת "לגיטימיות" ל"השתלבות". הדברים מהרב אריאל אען קשים לאוזן חילונית. אני חושב שאפשר וצריך ליחס פחות משקל לחזיונות משיחיים מסוג זה. כפי שרמז הפרופ' לייבוביץ, טיבם של ימות המשיח שהם לעולם בחזקת עתיד ולא הווה. פחות חשוב מה אנשים חוזים לימות המשיח ויותר חשוב מה הם עושים היום. לטעמי, הסירוב המובהק של החרדים, בין אם הם חסידים ובין אם הם ליטאים, לשרת בצה"ל הוא אקט של התבדלות חזק הרבה יותר מחזונותיו של הרב אריאל על ימות המשיח. כפי שכבר ציינתי המהלך של הציבור הדתי אינו פשוט להבנה. האם תואר עוה"ד של אב"ג הוא מהלך של השתלבות או מהלך של סוס טרויאני? בני אדם, לעתים קרובות מצליחים לעשות דבר והיפוכו, בעת ובעונה אחת. |
|
||||
|
||||
ליבוביץ' הוא חריג. החרד"ל שואפים להביא את המשיח במו ידיהם. ההשתלבות שאתה מוקיר אותה, מה הערך שלה אם היא כלי בלבד? |
|
||||
|
||||
ליבוביץ הרבה פחות חריג מן הציבור החרד"לי מכפי שנוטים לחשוב. ליבוביץ דגל לאורך כל חייו במדינה יהודית (ע"פ ההגדרה המתוחכמת שלו). מה שהיה חריג בליבוביץ הוא שבניגוד לתלמידי הרצי"ה שדוגלים בטריאטוריאליזם (ונאלצים להמציא הזיות או טריקים איך להיפטר או לשלוט בערביי א"י השלמה), ליבוביץ תמך בצמצום הטריטוריה על מנת למזער את מספר הערבים. הוא חשש שמדינה יהודית (ע"פ תנאיו) לא תוכל להתקיים במציאות של קסרקטין ושלטון ארגוני הממשל הבטחוני. אכן גוש הימין הדתי מורכב גם מגורמים משיחיסטיים (גוש אמונים והעולים בחומת הר הבית), אבל דת ישראל ועם ישראל ב-2000 השנים האחרונות הן במות למאבק בין משיחיים לדוחי המשיחות. הכוח העיקרי נגד המשיחיות לא היו אתאיסטים שכפרו בקיום המשיח (כמו התנועה הציונית החילונית שאנו ממש חיים את קיצה), אלא אנשים שדחקו את ימות המשיח מן ההווה אל העתיד (כמו ליבוביץ והחרדים). לכן המחנה הדתי-מסורתי בישראל מורכב בו זמנית מפלג לאומני הרואה במדינת ישראל מהלך המוביל לימות המשיח ופלג אורתודוקסי הרואה במדינה כלי להתקיימות הדת. אין זה נכון לאפיין את הגוש הדתי-מסורתי כמשיחי. רוב הגוש (חרדים, ש"ס וכנראה רוב המסורתיים) גם רחוקים ממשיחיות וגם אינם רואים בפלג המשיחי מורי הלכה. אני מסתייג מהתיאור שלי כ"מוקיר ההשתלבות". אני פשוט מנסה לתאר את מה שאני רואה. איני שייך לגוש הדתי-מסורתי ואין לי שום נטייה לקדם או לתמוך בפלג כלשהו שם. כחלק מן המיעוט החילוני באמת, גורלי/עתידי תלוי לא מעט במעשי הרוב הדתי-מסורתי. אבל העתיד הפרטי שלנו תלוי גם בהתנהגות הסביבתית של הסינים וההודים. זה לא בהכרח ערובה לקשר רגשי אליהם. רוב הזמן זו סיבה לטינה כלפי הימין הדתי, על התנהגותם ההתאבדותית בעיניי. בקרב המשתלבים שתארתי, אני יכול לזהות דאגה לגורל המדינה, נוכח פועלו של נתניהו למשל. זה דבר שאני יכול להזדהות ולהבין אותו. מכאן ועד ל"הוקרה", הדרך ארוכה. נראה לי שהנחת את האצבע על הבדל מכריע בינינו. אצל חלק גדול של הגוש הדתי-מסורתי, מדינת ישראל החילונית אינה אלא שלב בדרך לגאולה המשיחית או בקיומו של העם היהודי. הדבר הזה יוצר מציאות של השתלבות מסוג כזה או אחר במדינה החילונית בחיי היומיום בהווה. ודבר זה חשוב בעיניי הרבה יותר מתאוריות וחזיונות עתידניים. לא היו אלו השבתאים שקבעו את גורל העם היהודי אלא דוקא מתנגדיהם שהעדיפו את הרציונל של ההווה ע"פ החזיונות של העתיד. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |