בתשובה לשוקי שמאל, 26/07/22 12:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כדי לענות לך בפרוט אצטרך לכתוב את אותו חלק ב' של המאמר שלא כתבתי, אודות השינוים והתהפוכות ביהדות מאז תנועת ההשכלה ועד היום. למרות שחלק מהדברים שאתה אומר נכונים, הם לא העיקר במשנתו של הרב קוק, ומנוגדים למורשת שלו (כפי שרואים אותה חסידיו). אם אפשר לזקק דבר אחד שאמר הרב קוק שמשמש בסיס הגותי עבור כל עשב שוטה בד"ל ובחרד"ל זה שנשמה של גוי קרובה יותר לנשמה של בהמה מאשר לנשמה של יהודי. אז כן, זה נותן ליהודי החילוני מעמד גבוה בעיני חסידי הראי"ה, אבל יש גם את הצד השני... המורשת של הרב קוק עשתה עוד קפיצה ענקית מעבר לקפיצה של החסידות לאחריות האישית של היהודי "לתקן" את העולם. עכשיו גם מוטלת עליו האחריות האישית ליישב את הארץ בדרך להקמת בית המקדש. המדינה החילונית היא שלב בדרך למדינת ההלכה ולבית המקדש השלישי. זה כבר דבר הפוך לגמרי ממה ששאפה אליו היהדות הרבנית ב 1800 השנים הקודמות. הרצי"ה כבר לקח את ההגות ופרט אותה למעשים. כך נולדה התנועה המשיחית הידועה כ"גוש אמונים". תנועה משיחית ללא משיח, שכן על כל אחד מחבריה מוטלת האחריות לקדם את בנית בית המקדש השלישי. לא על ידי תפילה לאלהים, אלא על ידי מעשים. בסופו של דבר ההבדל בין הרב חנן פורת לרב מאיר כהנא היה בהופעה ובניואנסים, לא במהות. כך גם ההבדל בין ממשיכי דרכם. ההמון הנבער שצועד אחרי אב"ג וצועק "מוות לערבים" לא מבין שהמטרה שלו היא לא לגרש/להרוג את הערבים. זה רק אמצעי. המטרה היא מדינת הלכה ובית מקדש. המטרה של סמוטריץ' לא שונה. לכן תהום אידאולוגית פעורה בין הליטאים לבין החרד"לים. החסידים (בעיקר חב"ד) נמצאים באמצע. איפה נמצאים הד"ל שהם דתיים "לייט", כמו בנט, זו שאלה שאין לי תשובה טובה עליה. נראה לי שהם באותו מרחק מהרצי"ה כמו המרחק בין הדתיים "לייט" שמצביעים ש"ס לבין הרב שך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כתרומתי למאמר שלך ברצוני לשתף קטע שמזמן רציתי להציג: מן הקומסומול אל אולפנת עופרה. התהפוכות שעוברות על החברה הדתית הן אכן מרתקות וגם מבלבלות. ניכר שאתה שולט בחומר יותר ממני וכנראה אני צריך להודות שקצת נסחפתי עם הקוקים, אבל, אני לא חושב שמה שאמרנו בהכרח סותר. אני חושב שאתה מגזים מאד בעניין היחס לגוי אצל הרא"יה. מה שציטטת הוא פחות או יותר מה שחושב כל אדם חרדי והם בטח לא לקחו את זה מהקו"קים. אני חושב שההשוואה בין הרא"יה לכהנא או אב"ג היא השוואה נואלת. לפעמים הפוזיציה יוצרת הבדלים שהתאוריה לא יכולה לגשר. הקוקים היו אנשים גלותיים שגזירת גזירות רעות על הגויים כלל לא היתה בתחום המודעות שלהם. הגזענות הארסית שאותה מצטטים הסמוטרצ'ים ואב"ג נמצאת במיסטיקה הקבלית ואצל הרב ש"ך ולא בהגות של גוש אמונים. המשיחיות של גוש אמונים אינה בהכרח פשיסטית. מישהו כאן הבדיל יפה בין משתלבים לבדלנים. הרבנים קו"ק שאפו להוביל תחייה רוחנית שתלמידיהם יעמדו בראשה, אבל במסגרת הזו הם היו משתלבים ולא בדלנים. במובן זה אפילו הרצי"ה קרוב יותר לפרופ' ליבוביץ מאשר לכהנא. הרצי"ה היה איש א"י השלמה אבל התנגד לכפייה דתית ולעליה להר הבית. אי אפשר להציג את הקוקים כמצביעים של מרץ, אבל אני מסייג ואומר שהברית שלהם היתה עם מדינת ישראל החילונית ולא עם הרויזיוניזם של בית"ר. אני חושב שגם קו הגבול שתארת בין ליטאים לחסידים הוא אנאכרוניזם. יש הרבה שבטיות במחנה החרדי-דתי-מסורתי, אבל לענייננו יש רק קו גבול שיש לו חשיבות. זהו הגבול בין המתבדלים למשתלבים. בגלל האופורטוניזם והנרקיסיזם של בנט מחנה המשתלבים סובל נסיגה וצמצום, אבל כפי שהוכח רק באחרונה, זה הציבור הדתי היחיד שיכול לשת"פ עם השמאל. אם אתה מחפש פרגמטיות וערכי חופש וליברליות אצל הציבור הליטאי או הש"סי, לענ"ד אתה רואה מהרהורי לבך. ש"ס והרב גפני לא ישבו אצל לפיד ולא אצל גנץ, גם אם הללו ילבשו שטריימל. החרדי החדש כבר אינו גלותי. הוא יודע שגם מן האופוזיציה אפשר לדאוג לצרכים החיוניים. להבדיל מן הקוקים, המתבדלים החדשים פוחדים מן החילוניים יותר מאשר מן הערבים. רק "השקפה" כזו יכולה להסביר כיצד אפשר לראות בפעילים פוליטיים עמומים ומתרפסים כמו גנץ ולפיד את הסטרא אחרא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, אתה צודק, אבל זה לא העיקר לדעתי. זה לא אני שמגזים בעניין היחס לגוי אצל הראי"ה, זה ממשיכי דרכו. הרב קוק ראה בציונות כלי לתחייה הרוחנית של העם היהודי, בדרך לבנין הבית השלישי. הציונים החילונים היו חביבים עליו כי פיעמה בהם רוח התחייה. כל העניין של השתלבות או בדלנות מעלה ומוריד רק בטווח הקצר כי בטווח הארוך לציונות החילונית ול"ציונות" הדתית יש מטרות שונות לחלוטין, אפשר לומר הפוכות לגמרי: אלה רוצים שתהיה להם מדינה ככל העמים, ואלה שואפים להקים את בית המקדש השלישי. ראה מה כותב הרב יעקב אריאל [ויקיפדיה], חבר המועצה הארצית של בני עקיבא, מתלמידיו של הרצי"ה ומחשובי הפוסקים בציונות הדתית: " לשיתוף עם חילוניים אין צידוק אלא על רקע ההנחה שתהליך גאולתו של עם ישראל הוא תהליך דיאלקטי,שבו נעה המטולטלת מקצה לקצה, עד שתגיע לאיזון הנכון. המעבר מהגלות לגאולה מחייב בראשית דרכו הטיית האנרגיה הלאומית מחיים אווריריים תלושים מן הקרקע, לחיי מעשה. תחילה נוטה הכף להקצנה חומרית כריאקציה לגלותיות. אולם בהמשך התהליך הדיאלקטי תגיע לחזרה בתשובה.חיי העם יגיעו להבשלה מלאה של כל הכוחות הפיזיים והרוחניים בהרמוניה מלאה. תהליך זה יכול להיות ממושך וארוך ומלווה עליות וירידות – גם הגלות הייתה ארוכה – אך הוא בלתי נמנע. אפשר לזרזו ואפשר גם לעכבו, אולם אי אפשר לעוצרו. הכרה בחילוניות כמות שהיא פסולה ומסוכנת. אין אומתנו אומה אלא בתורתה. לחילוניות ישראלית אין קיום לאורך זמן. גם אם נדמה שהיא מתחזקת לכאורה ומחזיקה מעמד. עם ישראל מלומד ניסיון וסבלנות.תופעות חריגות היו תמיד, ונדמה היה שהן מחזיקות מעמד, אך לבסוף הן נעלמו, כי אין אומתנו אומה אלא בתורתה. לכן חיונית מאוד היא השותפות אתה, כדי להשפיע עליה ולסייע בידה לחזור בתשובה לכשתגיע שעתה, וגם אם תתמהמה – בוא תבוא. ארעיותה של התופעה החילונית והעמדתה על מקומה הנכון כחלק דיאלקטי מתהליך גאולה, רק אלו מצדיקים את השיתוף אתה."1 ____________ 1 הציונות הדתית בת מאה- אגרת באתר בני עקיבא, אדר התשס"ב. אני ממליץ בחום לקרוא את כל האיגרת. הרב אריאל גם מסביר את המהלך הנועז שתורתו של הרב קוק עשתה לסינתזה של היהדות עם המודרנה - "החזרה לארץ ישראל מאפשרת ואף מחייבת הרחבת אוהלה של תורה לתחומים רבים יותר, שבגולה נחשבו כעומדים מחוץ לגדר. ...תרבות זו אינה מונעת עצמה מהמיטב שבתרבות האנושית,אך גם אינה מקבלת אותה כמות שהיא על קירבה ועל כרעיה. בכך נפתחה דרך מסוימת להשתלבות בחלק החיובי שביצירה החדשה המתרקמת בארץ ישראל, אם כי לא בלבושה החילוני, אלא כיצירה דתית גדולה יותר." אבל היסוד הוא תפיסת הגאולה: "...במקביל נעשה ניסיון לתקוע טריז בין הרב ריינס, מייסד המזרחי, שכביכול התנגד לתפיסה הגאולתית,לבין הרב קוק שראה בה יסוד מרכזי בהשקפת עולמו. למותר לציין שבאמת אין כאן שום מחלוקת.הרב ריינס שעמד בראש מפלגה פוליטית ותמך בציונות המדינית ההרצלינית, רצה למנוע יחס משיחי לתנועה הציונית. הרב קוק כאיש הרוח יכול היה להרשות לעצמו התבטאויות שאדם ריאל-פוליטי חייב להימנע מהן." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. ה"תיאור" שלי של הראי"ה כ"משתלב", מאד בעייתי. הרב קוק רצה שהחרדים ילמדו מן החלוצים החילוניים. הוא לא רצה שהם יחיו איתם. כנראה שתלמידיהם וחסידיהם של הקוקים מבינים אותם יותר טוב ממני. בכל אופן לתהליך יש הגיון משלו. ברגע שקבעת שמדינת ישראל החילונית היא שלב בתהליך הגאולה ולכן אפשר ללכת איתה לאורך כברת דרך מסויימת, יצרת "לגיטימיות" ל"השתלבות". הדברים מהרב אריאל אען קשים לאוזן חילונית. אני חושב שאפשר וצריך ליחס פחות משקל לחזיונות משיחיים מסוג זה. כפי שרמז הפרופ' לייבוביץ, טיבם של ימות המשיח שהם לעולם בחזקת עתיד ולא הווה. פחות חשוב מה אנשים חוזים לימות המשיח ויותר חשוב מה הם עושים היום. לטעמי, הסירוב המובהק של החרדים, בין אם הם חסידים ובין אם הם ליטאים, לשרת בצה"ל הוא אקט של התבדלות חזק הרבה יותר מחזונותיו של הרב אריאל על ימות המשיח. כפי שכבר ציינתי המהלך של הציבור הדתי אינו פשוט להבנה. האם תואר עוה"ד של אב"ג הוא מהלך של השתלבות או מהלך של סוס טרויאני? בני אדם, לעתים קרובות מצליחים לעשות דבר והיפוכו, בעת ובעונה אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליבוביץ' הוא חריג. החרד"ל שואפים להביא את המשיח במו ידיהם. ההשתלבות שאתה מוקיר אותה, מה הערך שלה אם היא כלי בלבד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליבוביץ הרבה פחות חריג מן הציבור החרד"לי מכפי שנוטים לחשוב. ליבוביץ דגל לאורך כל חייו במדינה יהודית (ע"פ ההגדרה המתוחכמת שלו). מה שהיה חריג בליבוביץ הוא שבניגוד לתלמידי הרצי"ה שדוגלים בטריאטוריאליזם (ונאלצים להמציא הזיות או טריקים איך להיפטר או לשלוט בערביי א"י השלמה), ליבוביץ תמך בצמצום הטריטוריה על מנת למזער את מספר הערבים. הוא חשש שמדינה יהודית (ע"פ תנאיו) לא תוכל להתקיים במציאות של קסרקטין ושלטון ארגוני הממשל הבטחוני. אכן גוש הימין הדתי מורכב גם מגורמים משיחיסטיים (גוש אמונים והעולים בחומת הר הבית), אבל דת ישראל ועם ישראל ב-2000 השנים האחרונות הן במות למאבק בין משיחיים לדוחי המשיחות. הכוח העיקרי נגד המשיחיות לא היו אתאיסטים שכפרו בקיום המשיח (כמו התנועה הציונית החילונית שאנו ממש חיים את קיצה), אלא אנשים שדחקו את ימות המשיח מן ההווה אל העתיד (כמו ליבוביץ והחרדים). לכן המחנה הדתי-מסורתי בישראל מורכב בו זמנית מפלג לאומני הרואה במדינת ישראל מהלך המוביל לימות המשיח ופלג אורתודוקסי הרואה במדינה כלי להתקיימות הדת. אין זה נכון לאפיין את הגוש הדתי-מסורתי כמשיחי. רוב הגוש (חרדים, ש"ס וכנראה רוב המסורתיים) גם רחוקים ממשיחיות וגם אינם רואים בפלג המשיחי מורי הלכה. אני מסתייג מהתיאור שלי כ"מוקיר ההשתלבות". אני פשוט מנסה לתאר את מה שאני רואה. איני שייך לגוש הדתי-מסורתי ואין לי שום נטייה לקדם או לתמוך בפלג כלשהו שם. כחלק מן המיעוט החילוני באמת, גורלי/עתידי תלוי לא מעט במעשי הרוב הדתי-מסורתי. אבל העתיד הפרטי שלנו תלוי גם בהתנהגות הסביבתית של הסינים וההודים. זה לא בהכרח ערובה לקשר רגשי אליהם. רוב הזמן זו סיבה לטינה כלפי הימין הדתי, על התנהגותם ההתאבדותית בעיניי. בקרב המשתלבים שתארתי, אני יכול לזהות דאגה לגורל המדינה, נוכח פועלו של נתניהו למשל. זה דבר שאני יכול להזדהות ולהבין אותו. מכאן ועד ל"הוקרה", הדרך ארוכה. נראה לי שהנחת את האצבע על הבדל מכריע בינינו. אצל חלק גדול של הגוש הדתי-מסורתי, מדינת ישראל החילונית אינה אלא שלב בדרך לגאולה המשיחית או בקיומו של העם היהודי. הדבר הזה יוצר מציאות של השתלבות מסוג כזה או אחר במדינה החילונית בחיי היומיום בהווה. ודבר זה חשוב בעיניי הרבה יותר מתאוריות וחזיונות עתידניים. לא היו אלו השבתאים שקבעו את גורל העם היהודי אלא דוקא מתנגדיהם שהעדיפו את הרציונל של ההווה ע"פ החזיונות של העתיד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |