בתשובה ליו, 29/06/02 14:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שהעברית הגבוהה משתנה לא פחות מעברית יומיומית (מן הסתם כן פחות מסלנג הארד-קור, אבל עברית יומיומית היא לא בהכרח כזו). ראיה לכך היא... עגנון. אני חושב, בניגוד אליך, שעגנון היום איננו מובן באופן בלתי אמצעי, לפחות לא לקורא החילוני (ואפילו לקורא המשכיל למדי). גם במידה שאפשר להבין אותו, השפה שלו מאוד זרה ומוזרה. אם כן מרבים לחקור אותו באקדמיה, אני חושב שזה לא בגלל שהוא מובן אלא למרות שהוא לא מובן (או ליתר דיוק, דורש מאמץ רב להבנה). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"האדונית והרוכל" מאת ש"י עגנון לדוגמה הוא דוגמה של הבדלי פרשנויות- יש הרואים בסיפור סיפור אימה פשוט ויש הרואים בזה אליגוריה על יחסי היהודים והגויים בגולה על סמך משפט אחד אומלל. מצד שני, איך מבחינים בין עברית גבוהה לבין עברית נמוכה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי, לפחות, השאלה צריכה להיות: אם נתרגם את הספר הלוך ושוב כמה פעמים, האם עדיין ישאר מעניין ובעל משמעות? כלומר, האם הרעיונות המובאים בו אלמותיים, או תלויים מדי בהקשר הנוכחי? דוגמה שתבהיר את כוונתי היא ספריו של טרי פראטצ'ט. אינני מאשימה את המתרגמים, שנכשלו בעבודתם על פראטצ'ט. ההומור שלו מבוסס באופן כבד מאד על האנגלית הנוכחית. קורא שיתעניין בפראטצ'ט עוד כמאה שנים, יצטרך ללמוד את האנגלית של סוף המאה העשרים, כתנאי מקדים להנאה מספרים אלה. דוגמה נוספת היא סיפור קצר של היינלין משנות הארבעים, שהוא סיפור מד"ב קשה, המתבסס על ספקולציות בנוגע לאטום, אשר התגלו כשגויות לחלוטין, ולכן הסיפור נראה לא רלוונטי לימינו. לעומת זאת, הרעיונות המובעים בסיפורי הרובוטים של אסימוב נוגעים לנושאים אלמותיים של עולם חדש וישן, של טכנולוגיה ושימוש בה לרעה ולטובה, והשפעתה על החברה, ויתכן וישארו רלונטיים גם עוד כמה מאות שנים. (ולו רק כאזכור לממשיכינו הרובוטיים, לכמה מגוחכים היו קודמיהם.) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |