 |
הבעיה היא שלדעתי מה שציינת אינן העובדות הרלאבנטיות. כאשר מדברים על היחס של פולין ליהודיה בזמן מלחמת העולם, לא צריך לחשוב על מה שעשו פולנים מן השורה, החל בחסידי אומות העולם וכלה במלשינים, בוגדים, שודדים ורוצחים והמוני האופורטוניסטים שתמיד נבנים מאסון הזולת.
יהודי פולין חשו עצמם מופקרים לגורלם ע"י המדינה והאומה הפולנית. כפי שאסביר בהמשך, היתה להם סיבה טובה לחשוב כך.
אבהיר שוב. ממשלת פולין הנוכחית נוקטת רויזיוניזם היסטורי המנסה לטייח ולהכחיש את התופעה ההיסטורית של אנטישמיות פולנית שלא נעלמה מן השטח גם בזמן המלחמה בנאצים. אנו צריכים לתקוף ולהתנגד לעמדה זו. אבל אנו צריכים לעשות זאת מעמדה של ידע והבנה ולא להתעטף בכתונת הפסים של ה"מקופחים עלי אדמות" ("העולם כולו נגדנו" ו"כולם אנטישמים"). התגובה שלי באה כדי להסביר שאפשר גם להבין את הכעס הפולני כאשר מאשימים אותם ללא יסוד כאילו שיתפו פעולה כאומה, דוגמת ההונגרים, הסלובקים, האוקראינים והליטאים עם הכובש הנאצי.
פולין, אכן היתה מדינה כבושה, אבל הריבונות הפולנית לא חדלה להתקיים. רוב הפולנים היו נאמנים לממשלתם הגולה בלונדון. ממשלה זו לא רק שהיה בידה מידע רב ובזמן אמת על השמדת יהודי פולין, אלא היא היתה גם בעלת כוח והשפעה רבה בכל הנוגע לפולין והיא שלטה על כוחות חמושים בתוך ומחוץ לפולין.
אציין כאן אפיזודה מן ההיסטוריה הזו שתדגים את היקף השפעתה של ממשלת לונדון.
המשטרה הפולנית האזרחית, המשיכה לפעול תחת שלטון הכיבוש, אבל כמעט כל השוטרים היו נאמנים לממשלה החופשית. כאשר פרצה ההתקוממות הפולנית בוורשה בשנת 1944, כנגד הכיבוש הנאצי, עמדו השוטרים הפולנים בחזית ההתנגדות הפטריוטית כנגד הגרמנים ומשתפי הפעולה הרוסים שלהם. בלשון התנ"כית נאמר כי עשו להם שם בגיבורים.
לפני אותה ממשלה רבת השפעה, עמדה ב-1942 דילמה קשה. הם כאמור ידעו היטב על השמדת יהודי פולין. השאלה שניצבה בפניהם היתה האם להפעיל את הנאמנים להם בפולין ובכלל זה, מה שנקרא צבא המולדת, המחתרת הפולנית הלאומית, כדי לשבש את מפעל ההשמדה. לעולם לא נדע, אם היה בכוחם למנוע את השמדת היהודים, אבל ללא ספק יכלו להקשות עליה מאד (אפילו באמצעים של שביתות לאומיות כפי שנעשה בהולנד או ע"י שיבוש פעולת הרכבות).
בפועל, החליטו הפולנים לא להפעיל את כוחם. יהודים רבים חשו שהסיבה היתה האנטישמיות המסורתית הפולנית. למעשה הסיבה היתה כנראה אחרת. לראייה, הפולנים לא רק שלא הסתירו את המידע שבידיהם, אלא פעלו כדי להפיצו הן להנהגת בעלות הברית והן לארגונים היהודיים השונים. הפולנים חיו בתודעה ההיסטורית של חלוקת פולין בין שכנותיה. הם חששו שהשחרור מן הנאצים רק יביא לשעבודם ע"י הכובש הרוסי. הפולנים נקטו לכן באיסטרטגיה של שמירה על כוחותיהם והפעלתם רק כאשר השלטון הנאצי יתחיל להתפורר. בדרך זו רצו להבטיח שיוכלו לשבת בשולחן המנצחים מעמדה של כוח. בחכמת הבדיעבד, היתה זו החלטה אומללה. הפולנים ידעו היטב גם על הטבח שעשו הרוסים בקאטין באנשי הצבא הפולנים, היו צריכים לדעת שהרוסים לא ישתפו פעולה עם הלו"ז שלהם. בפועל מה שהתרחש היה חזון הבלהות הפולני. הכוח של צבא הבית חוסל בהתקוממות של וורשה, צבא אנדרס נטבח על מורדות מונטה קסינו וכוחות האויר והים הפולנים שפעלו בבריטניה ספגו אבידות משתקות. לשולחן המנצחים הגיעו הפולנים חפים מכל כוח ועל אף התעקשותו של צ'רצ'יל לא קבלו שום דבר שאי אפשר היה לקחת מהם בהמשך.
בכל אופן, ליהודים היתה סיבה טובה לראות עצמם כמי שננטשו ע"י הפולנים לגורלם. הצד השני של הסיפור הזה הוא שהפולנים רשאים לחוש עצמם נפגעים כאשר מתארים אותם כמשתפי פעולה עם הנאצים בזמן שבפועל לחמו בהם באופן הרואי. התעלמות מן הטרגדיה הפולנית אינה חלק מן האמת. פולנים רבים, בתוכם גם לא יהודים, עשו מאמץ גדול לחשוף את ההיסטוריה של יהודי פולין, כולל החלקים שלא היו מחמיאים לפולנים. אנו חייבים להם חוב של כבוד, להתייחס להיסטוריה הזאת בבגרות ובהבנה ולא בילדותיות וצדקנות אטומה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש