בתשובה לאיתן, 13/06/22 12:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נשמע לא רע בתאוריה. השטן נמצא כמובן בפרטים. איך קובעים אם החולה (למה לא בן משפחתו?) יכול או לא יכול? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כצרכן, נראה לי שזה עובד לא רע גם באופן מעשי. אני מפספס משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול ללכת לקצה ולהגיד שזה לא עובד כי גם עם מרשם רופא הצליחו למכר מיליוני אנשים לאופיואידים, אבל זאת כנראה סטיה מהדיון. מהצד המעשי אני לא רואה הבדל בין ASA-5 לבין NSAID אחרים שאינם דורשים מרשם רופא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי איך הההתמכרויות לאופיואידים משנות לדיון הזה (נראה לי שהם היו תרופות במרשם). למיטב הבנתי, הרגולטורים מנסה למצוא את האופטימום בין הרצון להקל על קניית תרופות ולהוזיל את מחירן לצורך להקשות על קניית תרופות ולשמור על בריאות הציבור. ברור שיש כאן סתירה מובנית, ולכן אני לא חושב שיש לזה פתרון אידיאלי. כל מדינה מגדירה את המגבלות קצת אחרת, וכל מדינה משנה את המגבלות עם הזמן. המגבלות הן בסופו של דבר שרירותיות, וכמו כל מגבלה שרירותית ברור שאין להן יותר מידי הגיון פנימי. השאלה היא: האם זאת באמת בעיה? זה נשמע לי די דומה לבעיית הגבלת המהירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנלוגיה טובה. שכנעת אותי | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |