|
הערות ממש טובות. אני לא נסוג מהתזה שלי, אבל בהחלט התמונה שהיתה לי בראש היתה שגוייה. עד להערה של צפריר, חשבתי שלחזבאללה יש כ-60/128 נציגים בפרלמנט הלבנוני והנה מתברר שיש לו בסה"כ 13. לבנון זה בהחלט מקרה בו מיעוט חמוש מחזיק באיומי נשק את הרוב. יחד עם זאת ההסכמה האזרחית בארה"ב תומכת בצבא הלאומי ובמשמר הלאומי ולמרות הנסיבות המיוחדות לא יעלה על הדעת שהם יסכימו למיליציה של מיעוט חמוש. התזה שלי היא שזו איוולת לצפות שמשטר פרלמנטרי יפתור בעיה של העדר גוף אזרחי דומיננטי. עד שלא מופיע הגוף הזה, שום בחירות דמוקרטיות לא יוציאו את המדינה מן הבוץ. אם להתנסח במונחים ישראליים גם ממשלה קואליציונית של 62 או 63 ח"כים אינה ממשלה בת קימא. לגבי הדוגמאות שלך, אני מסכים שאלו דוגמאות מעניינות אבל לא שהן מאפיינות יותר מן הדוגמאות של ירדן, לבנון וישראל. הממשל הנוכחי באירלנד הצפונית הוא יציר של נסיבות מיוחדות במינן ולדעתי אין שום אפשרות שהוא יתמיד לאורך זמן. המשטר המאד מיוחד הזה נוצר בנסיבות מאד מיוחדות של סכסוך שהתרוקן מתוכנו. כמוכן גם הכוחות החיצוניים המעורבים בסכסוך (בריטניה ואירלנד החופשית) לא היו מעוניינים בהמשכו. נתפר שם משטר משונה מאד שכל ייעודו הוא לאפשר ממשל פרלמנטרי בנסיבות של קיטוב עדתי. הפיתרון האמיתי שם הוא התפרקות והתפוררות של הזהויות הפרוטסטנטית והקתולית והחלפתן בגוף אזרחי יותר הומוגני. גם על המשטר השוויצרי לא הייתי ממהר להכריז כעל משטר לדוגמה. השוויצרים נהנים מכך שאין להם כמעט בעיות של ממש ולא ממשטר משובח במיוחד. למעשה כמעט כל המערכת הפוליטית בשוויץ סברה שצריך להצטרף לאיחוד האירופי ולא הצליחה לשכנע את הסנטימנט הציבורי. דוקא הויכוח הזה יצר בשוויץ אופוזיציה של ממש. לענ"ד המשטר השוויצרי בנוי על המודל האנכרוניסטי של דמוקרטיה ישירה (בניגוד לדמוקרטיה של נבחרים) ולמעשה החיים היפים של השוויצרים רק מוכיחים שאלו התולים את איכות החיים באיכות השלטון מפריזים מאד.
|
|