 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה. אני מסכים. התרבות הישראלית החילונית בשנות השישים היתה עדיין בגיל ההתבגרות שלה. אורי זהר תרם לא מעט לזהותה המתגבשת. ואז הוא התהפך ואמר לא רק במלים אלא במעשים- כל מה שעשיתי לא היה שווה כלום. זה אכן שבר גדול כאשר אחד המורים של הדור, זה שעבד קשה להעמיס על העגלה, פתאום מכריז שהיא ריקה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה. אבל עדיין הוא היה אחד מיני רבים. האם החברה החילונית בשנת 77' - שנת המהפך הפוליטי 1 - לא יכלה להתמודד עם 'גילוי האור' של אחד מגדול יוצריה? כמדומני שהחברה הישראלית באותן שנים ידעה להתמודד עם 'סטיות תרבותיות' של בדרנים שמעשנים סמים. אני יכול לתאר את עוצמת ה'סטירה' לו איש רוח כדוגמת עמוס עוז היה חוזר בתשובה בערוב חייו ואומר לכולם שהוא טעה. אבל לא בהקשר התרבותי/בידורי וולגרי. או שאני לא מבין את התרבות בשנות השבעים. 1 האם הגורמים החברתיים שהובילו למהפך ותחושת המפסידים לאחר המהפך, העצימו את תחושת הפאניקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי זהר היה בן אדם טוטאלי, וגם המהפך שלו היה טוטאלי. הוא היה דמות מובילה. אני חושב שאם אחד ממאורות הבידור האחרים של תקופתו- שייקה אופיר או יוסי בנאי לדוגמה- היה עושה מהלך כזה במקומו, הזעזוע לא היה כל כך גדול. היחיד שאני יכול להשוות אליו היה דן בן אמוץ. גם הגילויים אודות דב''א גרמו זעזוע רציני. אני חושב שאורי זהר כמו דב''א היה מעין גורו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. האם התחושה היתה דומה לו היה הופך, נניח, לבודהיסט, או אפילו מתנצר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שדווקא ההתחרדות יצרה תגובה חזקה במיוחד, בגלל שהישראליות ניסתה (ועדיין מנסה) ליצור משקל תרבותי נגדי למטען התרבותי האדיר שהדת היהודית נושאת עמה. אם היה מתנצר וכו' זו לא היתה כזו חציה של הקווים למחנה הנגדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שכבני אדם קשה לנו להפריד בין האדם עצמו לבין האומן (בחולם) או המנהיג שהוא. דווקא ליוונים הקדמונים היתה הסתכלות יפה, משחררת: האומן הוא רק כלי שדרכו ובו עוברת ההשראה (אינספירציה) - מעין רוח יצירתית שאינה חלק אינטגרלי ממנו. במובן הזה הוא יכול להיות פה לדור שלם שהוא מבטא את רוח הזמן שלו, מבלי שזה "יחייב" אותו להמשיך להיות כלי לאותו סוג של השראה, או אפילו להמשיך ליצור בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. היה הדיון על זה. אני ממשיך ליהנות מהיצירה של מייקל ג'קסון וקוין ספייסי בנפרד מאישיותם. אבל המקרה של אורי זהר לא היה רק של אומן אלא של מי שהגדיר דור. נראה לי שהחשיבות שלו היתה גדולה יותר בקרב האומנים בני דורו (הברנז'ה) מאשר בציבור. לכן כש''חצה את הקווים'' ההלם בברנז'ה היה גדול יותר. דמיין שקורט קוביין היה רואה את האור והופך לנוצרי שנולד מחדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שניסיתי לדמיין את הרב עובדיה יוסף חוזר בשאלה, והתקשיתי מאד. מעניין להבין מדוע ועד כמה אירוע ממין זה הוא שכיח. דווקא החופש לנוע ולהחליף דעות, אולי אפילו זהות, הוא יתרון גדול בעיני - אולי אפילו סיבה להערצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדם הוא חיה שבטית. בעולם המודרני אנחנו משייכים את עצמנו לשבטים שונים (אוהדי מכבי/הפועל, ימנים/שמאלנים, מעריצי עופרה/ירדנה פאנקיסטים/מודים). זה עניין מאוד אמוציונלי, בעיקר בגיל ההתבגרות. כשראש השבט שלנו פתאום מחליף צד זה מכניס אותנו לבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאני מבין את התחושה, אבל כשאני מנסה להזכר, נדמה לי שמעולם לא תפסתי את אורי זוהר כסוג של ראש-שבט, ונדמה לי שגם הוא לא תפס כך את עצמו, אולי מפני שלא היה אינטלקטואל. אם עמוס עוז, דוד גרוסמן, או אינטלקטואל1 חילוני בולט היו חוזרים בתשובה, זה באמת היה עשוי להיות משמעותי, מפני שאני מדמיין לעצמי שהיו עשויים להיות להם נימוקים מעניינים. יכול להיות שהרעב של החילונים בישראל לדמויות מופת ייצר ציפיות לא ראליות מאומנים? 1 "אינטלקטואל הוא אותו אדם שאם יש לו ברירה ללכת לגן־עדן, או לקרוא ספר על גן־עדן, יעדיף לקרוא את הספר." - מיוחס לאביו של בנג'מין דיזראלי [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי זוהר אף פעם לא נתפס כ"דמות מופת" (אני מרשה לעצמי לנחש שאפילו בעיני עצמו1), אבל בחבורת לול שהיתה פופולארית מאד ונתנה את הבון-טון לחוגים רחבים, הוא היה הכי קרוב להיות ראש השבט, עד כמה שלהקת חתולים יכולה להיות "שבט". כאשר הכהן הגדול של אידיאולגייה נהנתנית מסתובב במאה ושמונים מעלות, מ"אכול שתה וזיין כל מה שזז" אל עבר האור הגנוז של העולם הבא, מחידון התנ"ך לישיבת א̶ו̶ר̶ ̶ש̶מ̶ח̶ חושך עצוב, זאת טלטלה לא קטנה לאלה שנמשכו לסגנון החיים שהוא ביטא, לפחות אם לשפוט על פי נסיוני האישי2 וזה של חברי הקרובים. במחשבה מאוחרת יותר, זה קצת פחות תמוה שהרי הסיומת "כי מחר נמות" נשארת בתוקף כאבן היסוד, ורק המסקנה ממנה השתנתה קצת. _________ 1- אגב, מישהי שהכירה אותו אישית באותה תקופה טוענת שהוא היה אדם מגעיל. מצד שני, אותה אחת חושבת שאני לא אדם מגעיל כך שהשיפוט שלה מפוקפק למדי. 2- למניעת אי הבנות: יש הבדל עצום בין "נמשכו לאותו סגנון" לבין מימוש המשיכה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני רוצה דוקא לומר - הפוך גוטה, הפוך. כמו כל מטוטלת טובה, אורי זוהר עבר מקיצוניות אחת לקיצוניות שנייה. אבל כדאי לשים לב שהערכים הקלוקלים עליהם הוא נשפט (בעיקר בעידן הנוכחי) לחומרה בקוטב הראשון של חייו - מיזוגניות, שוביניסטיות, אני ואפסי עוד, שנאת נשים - הם הערכים שהכי מאפיינים את המגזר שאליו עבר בקוטב השני של חייו. המגזר הכי שוביניסטי, שונא נשים, מדירן ומקטינן, ובתוספת התבלין החרד''לי של המילניום הנוכחי - גם גזענות תהומית, עליונות לבנה ושנאת ערבים. או בקיצור - אני לא קונה את ההשתפכויות בתקשורת על ''הפנית העורף לערכים הקלוקלים שעשה לאחר שחזר בתשובה''. מקוטב קלוקל אחד, עבר לקוטב קלוקל שני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. ואגב נפל לי אסימון קטן, שהמעבר הזה של זוהר בין קיצונויות דומה לתהליך של הגיבור ב''קוסם מלובלין'' של בשביס זינגר (כאן ספוילר שלא אמור להפריע לאיש לקרוא את הספר המעולה הזה). מגבר רודף נשים, מרוכז בעצמו וחסר אחריות, הוא הופך לגורו רוחני מרוכז בעצמו וחסר אחריות. הוא מסתגר בביתן מבודד כך שעכשיו אשתו הזנוחה גם צריכה להגיש לו את כל ארוחותיו עד לשם. בקיצור, המספר מתאר כאילו חזרתו בתשובה של הגיבור היא שינוי, אבל בהרהור שני אין פה שום מעבר מהותי, רק החלפת תפאורה ואולי אפילו העלאת הילוך במידת הנרקיסיזם של הדמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם יורשה לי לציין שנדמה לי שהגברים במגזר הליטאי שאליו הגיע אורי הגבר שנשים נפלו לרגליו והוא היה משתין עליהן בקשת, הם יותר בכיוון של פודלים אדיוטים והנשים שלהם, אלוהים יעזור להם, קלפטות במובן המלא של המילה. יחד עם זאת המחקר לצד הפרדוקס שאתה מציב מציב גם ש'האישה החרדית היא העמוד המרכזי של חברת הלומדים וומבחינות רבות היא מחזיקה בידה עוצמה משפחתית וחברתית לא מבוטלת'. זה יותר מורכב ממה שאתה מציג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השינוי התהומי הוא בעניין הנהנתנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד אחד, ה"עובדיה יוסף" שיש לך בראש זה עובדיה יוסף בגיל 60+. ומצד שני, דתיים עוסקים ב"דתיות" שלהם יותר משחילונים עוסקים ב"חילוניות" שלהם1. זה פחות אנלוגי לאורי זוהר שחזר בשאלה, ויותר לסטיבן הוקינג שהחליט להפסיק לעסוק בפיזיקה ולהקדיש את חייו לגידול פרחים. ______________________ 1 ולכן לוקח להם פחות זמן להבין שאורח חיים חרדי לא בשבילם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |