בתשובה לאור, 28/06/02 15:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנחנו כמעט מסכימים, ונותרה לי רק שאלה אחת - למה במקביל לאותם "לימודים בסיסיים" (שהיו אמורים להתקיים בשלבים מוקדמים יותר...) אתה רוצה גם שאותם ילדים "ילמדו מקצוע"? מילא שילמדו מקצוע, אם הם רוצים - אבל אתה מדבר על לכפות עליהם, דרך "סינון" ללמוד מקצוע גם אם הם לא מעוניינים בכך. יש לי ידידה שבגלל בעיות משפחתיות סיימה תיכון (בפנימיה) עם רמת קריאה וחשבון של כיתה ג'. לפני כשנתיים היא נרשמה לבית ספר אקסטרני והתחילה לעבוד בקצב לקראת תעודת בגרות. עכשיו היא לומדת במכינה של מכללת רעננה, ובשנה הבאה היא כבר אמורה להתחיל ללמוד במסגרת תואר ראשון (סוציולוגיה). לשיטתך, היום היא צריכה לעבוד במסגריה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש נקודה אחת שאני חייב להבהיר וכבר הסברתי אותה. הדוגמה של ידידתך (כל הכבוד לה, באמת) מחזירה אותי אליה. אין דין ילד בין 16 כדין אדם בן 21. זה אדם אחר. זה לא חכמה להצביע על מסיימי מכינות ולהגיד "הנה, הם מסוגלים". עכשיו הם מסוגלים, מה היה אז? משהו אז מנע מהם ללמוד. חוסר בגרות נפשית או שכלית, חוסר מוטיבציה או סתם כורח הנסיבות. אבל זה שהיום הם מצליחים לא אומר דבר על היכולת שלהם להצליח אז. לגבי למה ללמוד מקצוע יחד עם לימודי בסיס. פה הארת את עיני ואולי אין פה הכרח. מה שחשוב לי הוא שאותם ילדים לא ילמדו לבגרות כי דינם כישלון ותסכול וחוסר ידע מוחלט. פשוט נראה לי יעיל שמי שאין לו בגרות ילמד מקצוע. זה לא אומר שהוא חייב לעסוק בו, אבל זה טוב שיהיה לו, כי פרנסה מיכולת המחקר שלו הוא כבר לא ימצא, לפחות לא עם תעודת סיום בית ספר. ושוב, זה שאדם לא סיים בגרות לא אומר שהוא לא יכול לעשות זאת אחר כך. זה אומר שאז לא היה מסוגל. למה, זה לא ממש משנה. אם ירצה אחר כך להמשיך ולתקן, יבורך. אני שואל עצמי, וזו סתם תהיה, מה חלקה של ההחלטה להפסיק עם מסלולים מקצועיים ברמת האבטלה של היום, בחוסר הנכונות של ישראלים לעבוד עבודות כפיים. סתם תהייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, אנחנו כמעט שם. עכשיו בוא נעשה את הצעד האחרון: (א) רמת הלימוד בכיתות הנמוכות חייבות להשתפר בצורה משמעותית. (ב) בן-אדם שבכל זאת הגיע לתיכון ואין לו יכולות בסיסיות (על פי בחינה), דבר שימנע ממנו להגיע לבגרות סבירה, יועבר אחר כבוד למסלול "דחיפה", שיכלול: 1. דחיית שירות צבאי בשנה. 2. שנה אינסטנסיבית של לימודים בסיסיים (שלתוכה ניתן לשלב גם לימודי מקצוע, לפי בחירת התלמיד). 3. בחינה חוזרת, ואם עבר את הבחינה - חזרה למסלול לימודים רגיל. אם לא עבר - בהחלטה משותפת של התלמיד, הוריו ויועצת חינוכית, יוחלט על המשך דרכו - מסלול מקצועי, מסלול עיוני או משהו אחר. בכל מקרה - לתלמיד יש זכות להחליט ללמוד לימודים עיוניים לקראת בגרות אם הוא חפץ בכך. (ג) המשך החיים. מקובל? איפה לימור כשצריך אותה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יהיה תגבור ראוי בכיתות הנמוכות ועדיין יהיה מי שדרושה לו שנת לימודים אינטנסיבית, מה זה בדיוק אומר על יכולתו? מערכת טובה תזהה קשיים כבר קודם. אם אחרי כמה וכמה שנים של תגבור עוד ועוד הבנאדם עדיין ברמה נמוכה, האם יש טעם בכל התגבורים הנוספים האלה? מה יום מיומיים? פתאום בתיכון הוא יקפוץ מדרגה בשכלו? בעיה נוספת היא שמי שחוזר למסלול הרגיל יהיה מבוגר מן האחרים. נראה לך שזה יפתה אותם? זה הרי בעצם להישאר שנה. אלא אם כן אתה פותח בית ספר רגיל במיוחד לשם זה. כלומר בית ספר שבו יהיה מסלול רגיל לאלו שצלחו את שנת לימודי הבסיס ומסלול לכאלו שלא. אבל אז שוב אתה יוצר מסלול של אנשים ברמה נמוכה כי הם בוגרי מסלול התגבור ולמעשה מייצר תיכון למתקשים. אבל הרעיון בהחלט נראה לי. למעשה יש גם היום הזדמנות שנייה להצלחת בגרויות שזה די דומה. כשאתה אומר שלתלמיד יש זכות ללמוד לימודים עיוניים אם רצונו בכך אתה לא פותר את הבעיה: שוב כולם ילכו ללמוד עיוני כי זה הכי נחשב, שוב המסלול העיוני יתמלא בכאלו שלא מסוגלים ושוב הם ייכשלו. אז אולי בעצם אני לא תומך ברעיון שלך. לדעתי הבעיה אמורה להיפתר כבר בשלב תגבור בכיתות הנמוכות. מי שעשר שנים של לימודים אינטנסיביים לא יועילו לו, ולדעתי זה מאוד יכול להועיל, אם זה נעשה כראוי, כבר לא יועיל לא שום דבר, לפחות לא בשלב זה של חייו. חוץ מזה, אם בכל מקרה התלמיד יכול לבחור איזה מסלול למלוד, אז למה הועילה הבחינה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המערכת צריכה לפתוח דלתות, לא לסגור אותן. אותם בני 21 שהתקבלו למכינות, לא היו מתקבלים לחלק נכבד מהמכינות אם הם היו "מנותבים" על פי שיטתך. יש מכינות שדורשות בגרות מלאה. אתה מעדיף ילד עם מקצוע ללא בגרות מאשר ילד עם בגרות בממוצע 60 נכון? אז אותו ילד לא יוכל להתקבל למכינה בכל אוניברסיטה כאשר יגיע לגיל 21. על פי שיטתי (איסור על המערכת למנוע גישה לבחינות הבגרות) הוא יוכל, אפילו עם תעודת הבגרות שלו קטסטרופלית. יש מכינות שדורשות 12 שנות לימוד. אם "ניתבת" ילד אל מחוץ לכותלי בית הספר (משום ש"חינוך חובה חינם זה רק 10 שנים" והילד לא רוצה ללמוד את המקצוע שנכפה עליו) הוא לא יוכל להתקבל למכינה קדם-אקדמית. יש מכינות שדורשות בגרות חלקית לפחות (מספר מינימלי של יח' לימוד עם ציון עובר). למה לסגור גם את הדלת הזאת? המכינות הן רק דוגמא. יש עוד הרבה דלתות שם בחוץ שאתה סוגר בפני אותם נערים אשר ישתחררו מהצבא עם יכולות פנומנליות לניסור מוטות אך ללא השכלה מינימלית. גם דלתות של עיסוק *מקצועי* נסגרות בפני אנשים מחוסרי תעודת בגרות ותעודת סיום *12* שנות לימוד (לא 10). העולם המקצועי והעולם הכתוב, בעולם המודרני, חד הם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאתה אומר שאני פוסל את שיטת המב"ר כי היא פגומה במקום לנסות לשפר אותה אז אני אומר אותו דבר פה. הבעיה היא המכינות עצמן. על משרד החינוך לפתוח מכינות בלי דרישות כניסה. הנה, הבעיה נפתרה. חוץ מזה, חידשת לי מאוד בעניין המכינות. זה נשמע לי מוזר, זה כמו להגיד שלבית החולים מתקבלים רק חולים קלים. אתה כמובן יכול לומר: אם אתה דורש מכינות בלי מיון אז למה אתה דורש תיכונים עם מיון? ואני אענה: כי בתיכונים ניתנו לתלמיד 10 שנות הוכחה עם השקעה מקסימלית (נניח שכן, זה בתכנית) ואם אז לא הצליח כנראה שאז לא היה מוכן. כעת הוא אדם חדש וחדור רצון ויש לאפשר לו ללמוד. אבל שוב, למה אתה מניח שעלינו להכין את כולם לבגרות ואם לא אז למכינות כדי שישלימו בגרות? כאילו זה איזה מרוץ אינסופי לבגרות. היום כל מזכירה צריכה תואר ראשון כשאפילו בבגרות אין לה צורך.בואו נשנה את זה. נעלה את רמת הבגרות, את רמת הכניסה לאקדמיה, נפחית את ההסתערות של תלמידים עליה ואז נוריד את האינפלציה בתואר ראשון ובבגרות ואז יפסיקו לדרוש אותה בכל פינת רחוב. על פי שיטתך, כל אחד יוכל לגשת לבגרות, גם מי שהשגיו נמוכים מאוד. התוצאה תהיה מן הסתם בהתאם ואני לא רואה איך בדיוק זה מקדם אותו בכניסה למכינות. דין נכשל כדין לא ניגש ודין עבר בחינה או שתיים די דומה לדין לא ניגש בכלל. היום המקצוע אכן גם כתוב אבל לא כולם יכולים ללמוד אותו. בואו נסתפק בהקניית היכולות הבסיסיות לקרוא חומר רלוונטי למקצוע שבו עוסקים תחת ללמד את ירמיהו למי שבקושי כותב את שמו באנגלית. שוב, זה שנלמד את כולם לבגרות ונבחן את כולם בבגרות לא אומר שכולם יעברו בגרות והנכשלים חסרי היכולת נשארים בלי כלום, פשוט בלי כלום. פעם היו מלמדים ומשלבים בעבודה תוך כדי. לאיפה זה נעלם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המכינות הן תחת פיקוח מסוים של משרד החינוך אך הן לא של משרד החינוך. משרד החינוך לא יכול לשנות כל העולה על רוחו במחינות הקדם-אקדמאיות, הוא בקושי מצליח לכפות על המכינות דברים בסיסיים (מבחינתו) כמו חובת נוכחות בשיעורים. האונ' לא יסכימו לפתוח מכינות ללא דרישות כניסה והן אפילו צודקות לחלוטין. משרד החינוך צריך להסתגל למציאות ולא לסגל את המציאות אליו. זה נכון גם לגבי נושא ''דרישות השוק''. פעם היו... פעם העולם היה שונה, לא רק מערכת החינוך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |