 |
|
 |
||
|
||||
 |
הייתי רוצה שגם החרדים וגם הערבים ירגישו בבית, שכן זה ביתם. לכן אני אמור לשמוח על הטענות לכפיה אנטי דתית שלא היו מעלים בניו יורק. נשאלת השאלה- האם בניו יורק הם לא מרגישים בבית? לדעתי התשובה היא לא נחרץ. היהדות לא מרגישה בבית בשום מקום חוץ מאשר בא"י. אפשר אפילו למצוא בכך הצדקה מסויימת לאנטישמיות כנגד יהודים בחו"ל. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני הרכבת יותר מורכבת ממה שנדמה לנו, גם אם היא רכבת קלה. הטענה הנכונה היא ש'הם' מתפללים ולא אומרים משהו נגד היהודים. מי שלא מקומי לא מבין את הפחד הזה שאתה רוצה לקפוץ מהרכבת גם תוך כדי תנועה. לצורך ההנגדה המתבקשת, יטען התל אביבי שהוא גם מת מפחד כשחרדים מתפללים במרחב הציבורי. לא יודע עד כמה הפחד הוא סימטרי, אבל נדמה שהחיים המשותפים בין הקבוצות הוא מורכב מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל שיר בקול רם שמשתלט על המרחב כשאתה כלוא בתחבורה ציבורית הוא בעייתי, החל מ"אל המעיין" של קבוצת צופים, דרך "XXXX XXXX XX" של קבוצת חיילים שיצאה לחופשה, ועד "אללה הוא אכבר". כמו שאומרים במקרים אחרים - Get a room, או Get a Mosque/Church/Synagogue ותעשה את שלך שם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |