בתשובה לדב אנשלוביץ, 27/06/02 18:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדינות ערב, לפחות אלו שנמצאות במגע קרוב עם ישראל ופלסטין מהלכות על חבל דק מאד. מצד אחד יש להן עניין בסיום הסכסוך אשר מאיים להסלים ולגלוש אליהם ובך לערער את יציבות המשטרים ואפילו לחשוף אותם לעירעור פונדמנטליסטי. מצד שני, מדינה פלסטינית דמוקרטית (במינון כזה או אחר) תהווה תמריץ להאצת תהליכי דמוקרטיה אצלן. די ברור שדמוקרטיזציה באיזו ממדינות ערב, אם הן תחלטנה ללכת בדרך, צריכה להתבצע בזהירות ואיטיות מרבית, בעוד שקל יחסית להקים את רפובליקת פלסטין. פן נוסף נובע מהשאלה עד כמה בכלל הן מעונינות לשמור על גחלת הסכסוך משיקולים פנימיים או חיצוניים או שילוב בין שניהם (על השאלה האחרונה גם ממשלת ישראל צריכה להשיב). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא שעליו הגבתי הוא "ההקרנה" של סוג המשטר של מדינת פלשתין עלינו. אמרתי שאם מדובר במדינות נפרדות, כשם שמדינות ערב האחרות לא גרמו לנו להפסיק להיות דמוקרטיים בגלל שהן כאלה, איני מבין מדוע דינה של מדינת פלשתין אחר. אשר לקלות שבה אתה רואה את האפשרות ליצור מדינה פלשתינית דמוקרטית (זה נושא אחר לגמרי), אני לא בטוח כלל שאתה צודק בכך. כשאתה בוחן את מה שקרה ברשות הפלשתינית, לכאורה הכל היה די דימוקרטי: היו שם בחירות בפיקוח בין לאומי שככל הנראה לא היו בהם זיופים ובהם נבחר ערפאת. לפי סקרי דעת הקהל עדיין האיש הזה הכי פופולרי שם. כל הנהלים היו כאילו בסדר, וגם השליט הוא המנהיג שבכל מקרה היה נבחר, ובכל זאת הדבר הזה רחוק מלדמות לדמוקרטיה יותר מלכל דבר אחר. הישות הזאת שבה אדם הוא בבוקר חשוד בצהריים מורשע ובערב פגר, שהכל מושחת שם, ששר האוצר שלה מוגדר ככזה משום שבמשרדו מכונה אחת לזיוף שקלים ומכונה אחת לזיוף דולרים, שהמכוניות שבהם משתמשים אנשיה הם מכוניות גנובות מאתנו, קשה לקרוא לה דמוקרטיה. זה כאילו הכנת עוגה ע"י ערבוב נכון של המרכיבים , ואפיה בטמפרטורה הנכונה ולמשך זמן מתאים, אלא שבמקום מרכיבי קמח סוכר וביצים עסקת בעצם בערבוב כל מיני חומרים אחרים לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבחירות לא היו רציניות, ערפאת היה בעצם המועמד היחיד. כלומר, מישהי לא מוכרת, שהיתה בת שבעים ומשהו, התמודדה נגדו. אולי ערפאת עצמו מינה אותה, כי אף אחד לא העז להתמודד נגדו? בכל אוופן, אלה לא היו בחירות אמיתיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערפאת ייבחר ברוב גדול גם מחר וגם אם יתמודד מולו מועמד רציני. זו המציאות שעליה מצביעים הסקרים, וכדי לשנות אותה צריך לבוא מבפנים (אצלם) חריש חינוכי והסברתי עמוק שאיני רואה שום סיכוי לו בקרוב. הבריחה מהמציאות הקשה הזאת באמצעות חזיונות שווא אופטימיים מאד מסוכנת. בדיוק חלומות כאלה הולידו את אוסלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתחיל דווקא בהסתייגות: בכל הקלחת הזו, הכוללת את נאום בוש, יש בשלב זה בעיקר דיבורים. המעשים המתבצעים בשטח, עדיין ניתנים, לדעתי, לפירוש בכמה כיוונים נגדיים. אני בטוח שבעתיד עוד אחזור ואביע את דעתי לאן באמת נושבת הרוח לאור מעשים שיתבצעו בשטח, ולכן הדברים הכתובים מטה הם בתנאי שהדיבורים יתורגמו למעשים. ובכן: לפי הסיפור שלך על הרוגטקה, אני מבין שאתה חושב שהעניין הזה הוא עוד נסיון פטטי "להגיע לשלום", או דרך חדשה של השמאל להיפטר מהשטחים (שים לב, שרוב ה"שמאלנים" דווקא מתנגדים בשלב זה). בגדול אין שום דבר חדש מבחינתך. לעניות דעתי, חלומות כאלה לא הולידו את אוסלו. אוסלו לא דומה לזה. אוסלו הוא ההפך הגמור מזה. המרחק בין אוסלו לתוכנית בוש הוא המרחק שבין המזרח למערב, בין דמוקרטיות לדיקטטורות. תרשה לי להוסיף, שאותי באופן מיוחד קשה מאוד לשכנע בכיוון הזה, מהסיבה הפשוטה שאני התנגדתי בחריפות לתוכנית אוסלו מהרגע הראשון ועד עצם היום הזה, ולעומת זאת, אני בעד תוכנית בוש (בכפוף לביצוע בשטח) אכן, יכל להיות שערפת יבחר גם היום. אולם להזכירך, היטלר גם כן היה נבחר ברוב עצום, אילו היו נערכות בחירות בגרמניה בשנת 39. פופולריות של אישים ורעיונות, זה דבר מאוד נזיל, הוא יכל להשתנות תוך זמן קצר, והוא פונקציה של תעמולה ומצב אובייקטיבי. אתה צודק באבחנה שלך שרש"פ רחוקה מלדמות לדמוקרטיה מאשר לכל דבר אחר. וכאן אני שב וחוזר על טענה ישנה מאוד שלי: אין קשר של אם-ורק-אם בין בחירות לדמוקרטיה. הבחירות הן דבר די שולי, והם בעצם בסה"כ אמצעי ולא מטרה. אני מסכים עם דעתך שדרוש "חריש חינוכי והסברתי עמוק". אני *לא* מסכים שהדרך היחידה להגיע לכך היא ע"י גורם פנימי, שיגיע מתוכם. בגרמניה וביפן השינוי נכפה ע"י גורם חיצוני - ארה"ב. הטירוף של הנאצים, ושל הקמיקאזות אינו נופל במאומה מהטירוף של המתאבדים הפלסטינים. כולי תקווה שהדמוקרטיה הפלסטינית תבושל לפי מתכון דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את השינוי בגרמניה ויפאן הקדימו אירועים שבהם נהרגו אצלם מאות אלפי בני אדם, והתבוסה הייתה טוטלית ובלתי ניתנת לפרשנות: לא מאבק לעצמאות ולא בטיח. האם לכך אתה מתכוון כאשר אתה מדבר על "החלק המעשי" בנאומו של בוש ? (אם יתווסף לכך גם החלק של הטרנספר שבו הועברו הגרמנים לגרמניה, והטרנספר הזה יכול על הערבים ולא על היהודים, זה בכלל יהיה כיף, אבל האמריקאים כמובן לא מתכוונים לאיזה שהוא דבר מאלה.) מה הוא באמת אותו "חלק מעשי" ? מי צריך לעשות את המעשים ואיך ? כפי שסיפרתי כאן לא מזמן כתבתי לשלמה בן עמי שהעריך שמנאומו של בוש "לא יצא שום דבר" שעדיף כך על כל הדברים ש"יצאו" ממעשי קלינטון ושותפיו כאן. אבל לעצם ההערכה אני מסכים עמו. נאום בוש אין בו שום תכנית לעשות משהו. בכל זאת יש בו אלמנטים מאד חיוביים, במיוחד משום שהוא קורא לדברים בשמם, ולא מנסה לטמון את ראשו בחול ("מאה אחוז מאמץ" ועוד קשקושי הקדנציה הקודמת). ההבנה שערפאת הוא הטרוריסט הראשי מאד חשובה כדי לסיים את מצב האלימות כרגע (אני לא מדבר כלל על פתרון קבע עתידי. לדעתי אין זה הזמן לדון בכך בכלל.) אשר לרוגטקה, לא יודע איך הצלחת למצוא את הקשר. הסיפור הזה הוא סיפורם של יוסי גורביץ וחבריו המעטים שמוצאים בנו את כל התכונות הרעות, ומתקשים להבחין באיזה שהוא רוע באויבינו. דובר במאמר שלו על עמים שאינם מוכנים לדמוקרטיה, ואני בתמימותי חשבתי כל העת שהוא מתכוון לפלשתינים, והינה סוף מפתיע: התברר בסוף שהוא מתכוון בכלל אלינו. אצל הפלשתינים הוא לא מצא שום בעיות התאמה לדמוקרטיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין הרוגטקה, אני חשבתי שהתכוונת לכך שהשמאלנים הם אלה שעד היום שיחקו ברוגטקה (איך להחזיר שטחים), והיום נראה שמעניינים אותם דברים אחרים (תוכנית בוש), אולם מסתבר שכל מה שמעניין אותם זה רק רוגטקה (איך להחזיר שטחים). מסתבר שקראתי בריפרוף ולא ממש התעמקתי (את זה, אגב, למדתי ממך) נכון הוא שבמקרה יפן וגרמניה התבוסה היתה שלימה. ייתכן ובימים אלה ממש חותר צה"ל לתבוסה מעין זו. אני לא חושב שפשעי מלחמה בקנה המידה אותם הזכרת הם מחויבים המציאות במקרה זה, משום שהפער ביחסי הכוחות הוא גדול בהרבה. יכל להיות שהסיבה שערפת עדיין יושב על כיסאו היא על מנת לשמור על הקיבעון במצב בצד הפלסטיני, וכך למנוע ממנהיגות חדשה לבצע מהלכים שיפריעו לתוכנית. בכל אופן, מספיק לדעתי להגיע למצב כיבוש מעין זה שהיה ערב אוסלו, ואפילו פחות מזה. בעניין הטרנספר, אני לא בטוח שיש מקום לקשר אותו לעניין שלנו, כיוון שהגרמנים שגורשו מפולין ומצ'כוסלובקה גורשו למזרח גרמניה, ואילו התהליך עליו אנו מדברים התרחש במערב גרמניה בלבד. החלק המעשי עליו אני מדבר הוא תהליך דומה למה שהתבצע *באופן כפוי, ותוך הצהרת כוונות מראש* בגרמניה וביפן. כלומר: דמוקרטיזציה, פירוז, וסיוע כלכלי מסיבי. ואוסיף לכך גם הפרדה של גבולות סגורים, שצפויים להפתח בהדרגה, כפי שקרה בגבול צרפת-גרמניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי: ולשאלתך *מי* אמור לבצע מהלכים אלה: ארה"ב והאיחוד הארופאי אמור להזרים את הכסף וההשראה הפוליטית. צה"ל אמור לפרז, לקיים שלטון צבאי ולכונן דמוקרטיה (לאשר חוקה, להקים מוסדות שלטוניים *עצמאיים* וכו', ממש כמו שנעשה ביפן ובגרמניה), ובמקביל לדאוג להשקיע בעצמו את הכספים מחו"ל בתשתיות המיועדת לבנות כלכלה פלסטינית *עצמאית* וחזקה. בשלב מאוחר יותר, יוכל צה"ל לעזוב את השטח בהדרגה ולהעביר למוסדות השלטון הפלסטינים סמכויות רבוניות בהדרגה. אני חושב שבניית גדר ההפרדה היא בעצם הצהרה *אמינה* מבחינת העולם כולו, כולל הפלסטינים, על הכוונה של שרון להוציא בסופו של דבר את צה"ל מהשטחים (אולי אפילו בלי לפרק התנחלויות). יכל להיות שזה היה תנאי מצידו של בוש, על מנת שבוש יצטרף למהלך, אותו יזם שרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהמשך לשיחתינו מלפני יותר משנה: תגובה 25160 האם אתה עדיין סבור שדמוקרטיה עכשיו היא בריחה מהמציאות? כלומר, אתה מעדיף היפרדות חד צדדית לפי תוכנית רמון וביילין, ולא חשוב מה יהיה מהצד המזרחי של הגדר? או אולי אתה סבור שכוונותיו האמיתיות של בוש הן בכיוון אחר לגמרי? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |