בתשובה להאלמון האיילי, 09/04/22 14:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. סיפא תגובתך מסכמת היטב את המציאות הפוליטית בישראל בפתח המאה עשרים ואחת. כל עוד אתה בצד הנכון יקויים בך חלקו השני של הפסוק במשלי "וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה." 2. ואם חובה עלי למצוא 'אשמים' ליצירת הסיטואציה הפוליטית הזאת, אני מעדיף שלא להאשים את הקטנות 'הסטחניות' או את הגדולות שמסכימות לסחיטה, אני נוטה להאשים את מפלגות המרכז לדורותיהם המזהות בעיני תמיד כגורם פוליטי,חתרן ומתסיס בין המפלגות הגדולות למפלגות המיעוט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מפלגות המרכז הן, כמעט מטבען, מפלגות שעיקר מה שמעניין אותן זה השלטון. זאת תולדה של שיטת ממשל שמחייבת את מפלגת השלטון להקים קואליציה עם מפלגות יותר קטנות, כשהקטנות הן שקובעות את ה"טון" של הממשלה. אפשר לומר שמפלגות המרכז אשמות בסיטואציה בפן המוסרי, אבל הן עושות את מה שהן בנויות לעשות. מי שמאפשר את המצב זאת העיתונות. לפני האינטרנט, ובפרט לפני הרשתות החברתיות, הייתה תחרות בין העיתונים על דעות, פרשנויות וסקופים מה שיצר עיתונאים מקצועיים ונשכניים. העיתונאות היום מיישרת קו עם הרשתות החברתיות1 ומתחרות ביניהן על מי יצליח להכעיס או "לרגש"2 את הקורא כמה שיותר כדי שיקליק על הכותרת. קריאת חדשות הפכה לפעולה רגשית ולא שכלית, והעיתונות אימצה מנטליות של "אנחנו" ו"הם". ____________________ 1 בין השאר כי חלק עצום מהכניסות לכתבות באתרי חדשות לא מגיעות מהאתר עצמו אלא מלינקים ברשתות חברתיות. 2 ושים לב כמה כתבות מתחילות ממש במילה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוף שבוע-הקצה בהארץ לפני כ- 5 שנים (2.8.17) פורסמה כתבתו של אדם רז, שכותרתה : 'יאיר לפיד מציג: 23 עמודים של היסטוריה משוכתבת'. -------- 'לפיד מציע קריאה היסטורית חדשה של מאה השנים האחרונות בפוליטיקה העולמית והישראלית, לצד הצגת פילוסופיה פוליטית או דבר־מה דומה. העובדה שלפיד, בעברו פרזנטור של בנק הפועלים, לימים שר האוצר וכיום מנהיג מפלגת אופוזיציה מרכזית בוחר כעת גם בתפקיד ההיסטוריון והפילוסוף, ראויה להערכה, ללא כל שמץ של זלזול. אך מאמרו צריך לעמוד לביקורת לא רק ככזה המציע קריאה אלטרנטיבית של ההיסטוריה, אלא גם כטקסט של פוליטיקאי המעוניין להרוויח דבר־מה באמצעות הפצתו ברבים'. התיאוריה של המרכז: 'התזה שלפיד מציע פשוטה: בחברה, כל חברה, מתקיים דבר הקרוי "מרכז" וזהו המקום "שבו נמצאים התרבות, מוסדות המדינה, כללי המוסר החברתי" (כל הציטוטים מתוך המאמר). ההגדרות ימין ושמאל, לפי לפיד, הן "הגדרות מלאכותיות", שייצגו מאז ומתמיד פופוליזם, קיצוניות, רב־תרבותיות וברית עם "האליטות המסואבות". השמאל והימין מאיימים — או למעשה פועלים — לפורר את מדינת הלאום, שבנה "המרכז".. המרכז, כותב יו"ר יש עתיד, "מעדיף תמיד את האנושי על פני האידיאולוגי". והמרכז — בניגוד לשמאל, למשל — "זוכר שבני האדם הם יותר מאשר בגד ואוכל". 'החלוקה לשמאל וימין היא לא רק מלאכותית, אלא גם "מעליבה". ומטרתה האמיתית היא "למנוע דיון" .לפיד מציע "חלוקה אחרת", חדשה: במקום ימין ושמאל — שלוש תיאוריות, או שלוש "זהויות", המלוות אותנו מאז שנות ה–80: "הזרם הכלכלי" (הניאו־ליברלי); "הזרם החברתי" (הסוציאל־דמוקרטי); ו"הזרם הלאומני", דוגמת לה פן, פוטין, טראמפ, איראן ועוד. לשיטתו של לפיד, שלושת הזרמים האלה כמעט התלכדו "לתיאוריה גלובלית אחת", ואילו הזרם "החברתי" — השמאלי — "נכלא בתיאוריות ההומניות שלו". מפני ששמאל וימין הן הגדרות מלאכותיות — לפי לפיד — הרי שרק "המרכז" יכול לעמוד מול הכאוטיות של השוליים, ורק "המרכז" יוכל להתמודד עם ההשלכות של שלוש "הזהויות". "במקום כעס, אנחנו מציעים תוכנית פעולה. במקום מחאה, שלטון שמגדיר כללים חדשים. המרכז החדש הוא נקי יותר, ישר יותר... סובלני יותר". ו"אם זה נשמע למישהו טוב מדי — זה בדיוק הרעיון. זהו בדיוק הטוב שבכל העולמות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמעניין הוא שדברי לפיד גרמו לאיש ימין לצטט איש שמאל קיצוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ויש להעצים את השמאל במלחמה נגד 'המרכז' הרי שגם דברי שמאלן קיצוני כשרים מלכתחילה. ואם התכוונת אלי, אז הפעם אני נותן קולי למרץ כהצבעת מחאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגד מי אתה מוחה? אני נותן קולי לאיתמר בן-גביר כהצבעת מחראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'הצבעת מחאה היא הצבעה בבחירות המפגינה חוסר שביעות רצון מרשימת המועמדים או הבעת התנגדות למערכת הבחירות הקיימת' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצופים הקדימוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל על האסוציאציות שלי, אבל הצופים החמודים על מדיהם החומים האלה העלו בזכרוני את דברי האלוף גולן שהעלו עליו את חמת הציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה צ'יצ'ולינה כשצריך אותה? לא אמרתי כבר שהפוליטיקה הישראלית הפכה דומה לזו האיטלקית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שמעולם לא עפנו עליה. משהו עם הנחשים הוציא לנו את החשק לנסות אפילו. ציינת בעבר משהו עם האיטלקים. מה מחבר אותנו למגף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הון-שלטון-עתון למשל. כמו שלברלוסקוני היו ערוצי תקשורת פופולריים, כך גם לביבי. חוסר יכולת לייצר קואליציה יציבה, מה שגורר חילופי ממשלות תכופים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נתניהו ולפיד הם ברף התחתון של העושר 70/35 m₪ לטובת נתניהו. בנט וברקת הם בליגה הגבוהה שחוצה את ה100. ברקת זה כבר אוליגרך במונחים הון/שלטון - אבל יאמר לזכותו שהוא צח וזך ברמת זיכוך גבוהה מאוד שזה נדיר ויתכן שזה עניין תרבותי איכשהו הנושא הזה של כסף ושחיתות. אגב, היום כל ג'אחש בדרום תל אביב עם חתיכת אדמה רצינית הוא יותר מליונר מביבי. מצד שני - אולי עדיף שיהיו עשירים מאוד עם דרישות מינימום של 250 m₪ ובכך לקצץ את הזנבות של האריות. 2. אני עדיין דבק בדעתי שדואליות של מפלגות השלטון יכולה לפתור המון ממחלות הילדות של המדינה המבולבלת הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחח. כסף קטן. להזכירך: "אבא שלי סידר לאבא שלך 20 מיליארד". אם כבר ליגה לאומית- אפל (לשעבר), נניקשווילי ודומיהם ליגת האלופות - שלאף, צ'רנוי, אריסון ז"ל, מימן, מילצ'ן וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני שזה היה תחרות על הפולטיקאי הפעיל העשיר. תחרות הפולטיקאי המקושר והמקובן והמקבן והמקרבן נפתחת להרשמה בימים אלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי לומר שפוליטיקאי עשיר זה נייס טו האב (בנט, ברקת), אבל החברים תמיד יהיו עשירים פי כמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, חשבתי להגיב אבל זה נשכח משום מה. ברקת כמדומני הוא הפולטיקאי הכי עשיר בישראל, והונו חצה את מיליארד הש''ח. אני לא סגור אם הוא באמת הפולטיקאי הכי עשיר בכל הזמנים. בכל מקרה אני אישית מאוד רוצה שהוא ירוץ לראשות הממשלה ולא בגלל הונו - ואולי דווקא בגלל הונו והעובדה שעדיין הוא אדם צנוע ושקול. לדעתי - לברקת יש בעיה אחרת והיא לא ביבי, זה יריב לוין. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |