בתשובה לדובי קננגיסר, 26/06/02 20:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם בעייה בהבנת הנקרא היא מצב שונה ממה שתיארתי עד כה אז כנראה שלא תיארתי היטב. כי זו קודם כל הבעיה. הבנה והבעה מינימלית. זה מקרין לנזקים בכל תחומי השפה: תנך, ספרות, הסטוריה. כיצד מי שבקושי קורא פסקה יבין פסוק או שיר? תבינו, זו הבעיה, הדברים הבסיסיים. חוסר ידע הוא דבר שתמיד ניתן להשלים, מיומנויות לקויות הרבה פחות. תבין, אתה נותן לקרוא פרק והם לא מצליחים לקרוא פסוק. וזה אחרי שנים של לימוד תנך. את אלה תשלח להיבחן בתנך? הם לא מבינים שירים אלמנטריים כמו של עמיחי. את אלה תשלח להיבחן בספרות? אתה אומר שאתה נוטה להאשים את מערכת החינוך. אתה יודע מה, אני מצטרף אליך. אבל זה לא משנה מי אשם זה משנה מה עושים. המצב הוא שהתלמידים מתקשים בקריאה, סוף פסוק. אז מה? נשלח אותם להיבחן בגרות כדי להחמיר את הנזק או שננסה לתקן באמצעות הפנייה למסלולים אחרים? למה לא לנסות להוריד את הרמה עבורם, לשפר להם את הקריאה, לארגן להם טקסטים ברמה שהם מסוגלים לקרוא ואז באמת ללמד אותם במקום לתת להם להתמודד עם רמה שהם לא מסוגלים לה ולא נשאר להם פשוט כלום בראש לגבי השיטה כמכלול. זו סוגייה מעניינת. אבל בוא נזכור כמה דברים: זו שיטה של ממש ולכן לא כדאי רק לזלזל בה כאילו היא איזו המצאה מקרית. שנית, גם לפניה היו רבים עם בעיות קריאה, שלישית, אם הנזק היחיד הוא חוסר יכול לקרוא ניקוד אולי כדאי לשאלו האם בכלל צריך לדעת לקרוא עם ניקוד. למה זה טוב בדיוק, חוץ מאשר לבחינה בדקדוק? זו כבר שאלה אחרת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נתקן ע"י שימת דגש על לימוד המיומנויות הלקויות. זה אולי יותר קשה, אבל זה אפשרי1. תפקידו של בית הספר להקנות להם את המיומנויות ואין דבר כזה "מאוחר מדי". כיצד זה ש"נשלח" אותם להיבחן בבגרות יחמיר את מצבם? הם פשוט יבחנו אם *הם* רוצים2. לא הבנתי למה אתה אומר שהם נבחנים *בכפיה*. לא הבנתי במי זה פוגע אם תלמיד רוצה להבחן בכל זאת, למרות מה שאתה חושב עליו. מקסימום הם יכשלו, לא נורא, תפקיד בית הספר יהיה לשכנעם שלא קרה כלום, ושהם יוכלו לנסות עוד פעם. זה אפילו יהיה מידע נכון. בוא נשים את הקלפים על השולחן. החלטת בתי הספר לגבי הזכאים והלא זכאים לגשת לבחינות הבגרות לא נובעת מהאכפתיות התהומית של בתי הספר מאותם הילדים. בתי הספר רוצים פשוט לשפר את שמם ע"י הגבהת הנתון הסטטיסטי המעיד על אחוז המצליחים בבחינות מקרבם. אשאל שוב... מה *כואב* לך שילדים יכולים לגשת לבחינות בגרות גם אם הדבר מעלה את אחוז3 האנשים שלא עוברים את הבחינות בהצלחה? הרי הם יוכלו לגשת בכל מקרה לבחינות אלו לאחר שהם יצאו מאותה מערכת חינוך, לא? הסיבה שהבאתי את דוגמאת ה"לתת להם לנסר ברזלים" מעוגנת במציאות. המקצועות אותם נותנים באותם מסלולים "מקצועיים" נובעים מתוך ההנחה שמדובר בחומר אנושי פחות טוב ושלא צריך להוציא עליו יותר מדי משאבים (אפילו אתה אמרת זאת במפורש). לכן המקצועות אשר מלמדים ילדים אלו הם מקצועות "ברזלניים" למינהם. במקצועות אלו המורים נחותים אף יותר, מאותן הסיבות (איתן אני לא מסכים) שאתה העלת בעצמך ("חבל על הכסף ועל הזמן"). ביום בו אני אראה בית ספר (אבל רצוי יותר מאחד) שבו התלמידים אשר "נותבו" למסלול מקצועי (ללא בגרות) לומדים C++ , גרפיקה ממוחשבת, טכנולוגיות אינטרנט ופיתוח אתרים, טכנאות מחשבים, טכנאות תקשורת וכו' אז אני אפסיק להביא את דוגמאת ה"מנסרים ברזלים". דרך אגב, האנקדוטה אותה הבאתי אכן לא מוכיחה דבר, זאת היתה הפואנטה של כתיבתה. זה שאתה מיחס לי כאילו היה שם נסיון להוכיח דבר מה ע"י הסיפור *המטופש* אותו כתבתי מעיד על אי הבנת הנקרא מצידך. ------------------------ 1 לפחות לגבי חלק, אני חושב שלגבי *כווולם* 2 אפשר לחלק טפסי הרשמה לתלמידים כך שמבחינה פסיכולוגית הם יראו זאת כבחירה שלהם להבחן. 3 אך באופן בלתי נמנע זה מעלה את *מספר* האנשים שעוברים את הבחינות בהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתקן על ידי שימת דגש על המיומנויות הלקויות. אתה אמרת. אתה רואה איזו שהיא דרך ללמד קריאה בסיסית ותנך לבגרות במקביל? זה נראה לך סביר? אני אומר בוא נלמד לפי רמתם. נשים דגש על המיומנויות הלקויות ונוריד את הרמה בהתאם. מי שמתקשה לקרוא יכול לשכוח מבגרות הדורשת קריאה, בטח תנך, בטח ספרות, בטח הבעה. אולי הסטוריה, אם מצמצמים את החומר לרמת מינימום, נבחנים בעל פה, ולומדים לא מקריאה אלא מכך שמישהו מספר לך את החומר. אני חושב שבנקודה זו טענותיך סותרות עצמן. אי אפשר ללמוד מיומנות ביסית וחומר ברמת בגרות במקביל. זה לא אפשרי. הבגרות תחמיר את מצבם כי הם יכשלו ויישארו בלי תעודה ובלי מקצוע. תעודה הם כבר לא ישלימו בדרך כלל ומקצוע ייאלצו ללמוד אם בכלל יעשו זאת. מאידך אם היו יוצאים עם מקצוע ועובדים בו אולי היה להם קל יותר להשלים תעודה. החמרה נוספת היא שכאשר מי שאינו מסוגל לומד בכיתה שמעל לרמתו הוא לא לומד דבר. אם היה לומד ברמתו היה לומד פחות אבל לומד. אתה לוקח את החומר, מצמצם ומפשט אותו ואז ילדים יודעים לפחות מינימום. אם הם נכשלו, זה נורא מאוד. אתה רואה ילד משכונת מצוקה שבקושי קורא וכותב כראוי הולך להשלים בגרות אחרי הצבא? כמה כאלו יש? כמה אנשים משלימים 21 יחידות בגרות? כמה זה עולה? יש להם כסף לזה? וזמן? ואנרגיה? לגבע טענותיך על שיקלוליהם האנוכיים של בתי הספר, אני מסכים איתך. מסכים בהחלט. הדבר דורש תיקון. אבל לא על זה אני מדבר, זה בכלל לא עבר לי בראש עד שהעלית את זה. זו בעיה שיש לטפל בה, אבל זה נראה לי די ברור שמי שהוכיח חוסר יכולת כל השנה, רוב הסיכוי שלא יצמח לו ידע בן לילה. מה שכן, יש בחינת מגן חודש לפני הבגרות, היא מסנן טוב למדי. וחוץ מזה, אני כל הזמן מדבר על סינון לפני התיכון ולא לפני הבגרות. מה ש"כואב" לי הוא לא העובדה שהם ניגשים לבחינה אלא העובדה שהם נמצאים במסלול שלא מתאים להם ורק מוביל אותם ליותר בורות, לאפס תעודת בגרות בכל מקרה, מבזבוז משאבי מדינה ואת זמנם לחינם, ומייצור אזרחים חסרי תעודה או מקצוע. לגבי אותם בתי ספר שאתה מייחל להם אכן יש מקום להקימם. מאידך, נשאלת השאלה אם מי שלא מסוגל לעבור בחינת בגרות כן מסוגל ללמוד תכנות, אבל זה בהחלט ראוי לבדיקה ולניסוי. לגבי האנקדוטה שלך, אני מתנצל שייחסתי לך כוונות להוכיח נקודה או טענה. אני נוטה להניח זאת בדיון. מה שכן לפי גישתך לא התלמיד לא הבין אלא המורה לא הסביר כראוי. ולפי גישתי התלמיד התקשה להבין את הנקרא הפעם. דבר שבהחלט סביר. אני מדגיש: הבנתי כי טענת שצריך להגיש את כולם לבגרות ובמקביל לשים דגש על מיומנויות בסיסיות. אני חושב שזה פשוט בלתי אפשרי טכנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתקן על ידי שימת דגש על המיומנויות הלקויות, אכן אני אמרתי. מותר גם להסכים לפעמים. אפשרות גישה לבגרות לא מחייבת לימוד אינטנסיבי לבחינת הבגרות (ביה"ס איננו קורס לבגרות). למד את הילדים על פי רמתם ותן להם אפשרות לגשת לבגרות (אם הם מעוניינים בכך, אם הם לא מעוניינים לא יעזור שתכפה עליהם). אין כאן שום סתירה. *אתה לא יכול*/*אסור לך* לבחור עבור אדם את מקצוע העתיד שלו. אתה יכול ליעץ לו, לא יותר. יש יותר ילדים משכונות מצוקה, עם בגרות חלקית או עם ממוצע נמוך מאוד, אשר משלימים 21 יחידות בגרות ומשפרים ציונים, מאשר ילדים משכונות מצוקה אשר הועפו/נותבו בגיל 16 ממסלול הלימודים לבגרות ומשלימים ל-21 יחידות בגרות. יותר בגרות=יותר קל להשלים בגרות. רעיון פשוט. אם הם היו יוצאים עם מקצוע ללא תעודת בגרות היה להם הרבה יותר קשה להשלים את התעודה מאשר אם היה להם תעודה חלקית או תעודה גרועה. שוב, בדוק את תנאי הקבלה למכינות הקדם אקדמאיות באונ' המוכרות. החיים יותר קלים כשיש לך בגרות גרועה או בגרות חלקית מאשר כשאין לך בגרות כלל (היכולות המופלאות לדפוק עם פטיש לא עוזרות לאלו המעוניינים להשלים את תעודת הבגרות). מה ההבדל בין לגשת לבגרות ולקבל 0 לבין לא לגשת לבגרות כלל כי מנעו זאת ממך? "זו בעיה שיש לטפל בה..." אני שמח שאתה מודע לבעיה. הבעיה נובעת מגישת הסינון אותה אתה מציע. הסינון אותו אתה מציע כבר קיים בבתי הספר זמן רב. אתה פשוט מציע להעביר את *הרעה* הזאת תהליך של רגולציה. "השאלה אם מי שלא מסוגל לעבור בחינת בגרות כן מסוגל ללמוד תכנות" אתה כבר ענית על כך חלקית: "קודם כל המילה טמבלים לא יצאה מפי. חלקם הם בעלי יכולות מסויימות שאני מתקנא בהן כגון היכולת להפעיל כלי מוסיקלי, לתקן מכשיר חשמלי או לצייר קו ישר בלי סרגל." לגבי האנקדוטה: היו לי כוונות לאושש נקודה1 ע"י *הבאת* האנקדוטה. לא היו לי כוונות להוכיח נקודה *מתוך* קונטקסט האנקדוטה. לא היה שם ניסיון לאנלוגיה בין מערכת החינוך לבין יחסי הורה-ילד. האנקדוטה יכלה לדבר גם על תחרויות זמר, דרדסים או על דובוני אכפת-לי. "אני חושב שזה פשוט בלתי אפשרי טכנית." אני חושב שמאוד אפשרי, גם טכנית, לעזור להם. השאלה היא שאלה של שעות לימוד, תיקצוב והכי חשוב *לתקן את הרעות אשר גרמו להם להגיע לתיכון בלי לדעת לקרוא ברמה מספקת*. רעות מערכת החינוך הן רבות, רק כאשר נפתור את אותן רעות ונזרים כספים למערכת נדע האם הדבר הוא בלתי אפשרית טכנית. כשהמכונה מקולקלת אכן אין הרבה מה לעשות איתה מבחינה טכנית. מכונות אפשר לתקן. ----------------- 1 נקודה פשוטה שאפילו נאמרה במפורש : אנקדוטות לא מוכיחות דבר. אחר כך אתה עונה שהאנקדוטה לא מוכיחה דבר כביקורת על מה שכתבתי. אכן האנקדוטה לא מוכיחה נקודה אך הבאתה באה לאושש את הנק' שאנקדוטות לא מוכיחות דבר. זה לא כל כך מסובך, תקרא שוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע רגע, למד על פי רמתם ותן להם לגשת לבגרות אם רצונם בכך, כבר קיים היום. זוהי אותה המצאה גאונית הקרויה כיתות "מב"ר" או "אתגר" או "קידום". הילדים לומדים, מקבלים מליון שיעורי תגבור, וניגשים על פי יכולתם. אולם היות שיכולתם נמוכה והלימוד הוא על פי רמתם ולכן נמוך גם הוא, הצלחתם בבחינה היא אפסית. כלומר העובדה שהם נבחנים היא קוסמטית בלבד כי מראש אין לרובם המכריע כל סיכוי שהוא. ללמד לרמה שאינה רמת בגרות ורק להגיש לבחינה זו קוסמטיקה בלבד שיתרונה הוא אולי פילוסופי או חינוכי אבל אינה יעילה ומאידך, ללמד לרמת בגרות את מי שאינו מסוגל לכך הסוף הוא גם כישלון. מה הטעם בכך? (הפיסקה הזו היא טענה עיקרית, הייתי מדגישה לו יכולתי, אז קבלה ככזו) טענתך כי קל יותר להשלים בגרות כשכבר יש חלק היא כמובן נכונה עובדתית אבל אני תוהה עד כמה היא קיימת בשטח. כלומר מהו באמת אחוז המשלימים בעלי אפס תעודה או חלק מתעודה. אני מבין את גישתך: להעניק להם את המקסימום, כמה שיצליחו, אפילו המעט ביותר, יהיה להם פחות דרך לאחר מכן. אולם איך זה בשטח? האם באמת מי שיש לו מעט הולך את כל הדרך? כמה כאלו כבר יש? ולהבדיל: כמה מובטלים חסרי הכשרה שיש להם 2 נקודות בגרות ישנם? לא מעט. גם קל יותר להשלים בגרות כשאין לך אף בחינה אבל יש לך מקצוע שבו אתה עובד ומפרנס עצמך מאשר שאין לך מקצוע כזה ואתה מנסה ללמוד במקביל. אבל למה להשלים בגרות בכלל? אם אדם למד מקצוע, עובד בו, מתפרנס יפה וחי בכבוד האם בהכרח ירצה להשלים בגרות? לא תמיד. העובדה שאין להם מקצוע היא שתדחוף להשלים בגרות (לוקח זמן וכסף) ללמוד תואר (עוד זמן וכסף) ואז, אם נשארה להם טיפת אנרגיה או שקל בארנק, להתחיל לחפש עבודה ואז לגלות שלמעשה לא התקדמת הרבה. אני מציע משהו אחר: בוא נלמד מקצוע יעיל וכך נוריד את ערכה המופרך של בגרות ואת ערכו המופרך של תואר ראשון. בוא ניצור מצב שבו אדם עם מקצוע יחיה בכבוד ורק אם ירצה ממש להתקדם יצטרך תואר. אני חושב שזה מצב אידיאלי. נדמה גם שזה מה שנועה תיארה פה למעלה. המצחיק הוא שבגרות לא בהכרח תוביל אותך קדימה, מקצוע אולי כן. אם אני מבינך כראוי אתה מתנגד לרעיון הסינון לא רק מסיבות של יעילות אלא גם מסיבות עקרוניות. "מי אנו" שנמיין ו"כל אחד זכאי לזכות לגשת לבחינה" (אלו לא ציטוטים אלא סיסמאות ולכן הן במירכאות). אולם אני מסתכל על הצד המעשי: מי שלא מסוגל, למה ייגש? האפשרות לגשת בונה אשליה, חוסר האפשרות, יוצר מציאות שצריך להתמודד עימה. כיתות המב"ר - למד על פי יכולתך וגש לבגרות - מוכיחות את זה. עדיין ההישגים נמוכים. חוץ מזה, אני לא שולל מצב שבו אדם ייגש לבחינה אם הוכיח יכולת מיוחדת או יזם את זה בעצמו. אבל לא נראה לי שזה יהיה נפוץ. הניסיונות להשקיע ולתקן כבר קיימות. משקיעים המון בילדים האלו אבל זה לא תמיד זה עוזר ואז הם אלו שנדפקים. ואני אנסה להעמיק את הדברים בצורה בוטה ויעילה: עדיף תהיה מכונאי המרוויח לחמו ומתוסכל כי אינו בוגר אוניברסיטה אף כי יכולת מאשר תעשה רבע בגרות ותהיה מובטל. בתשובתי לדובי למטה תיארתי חזון אפשרי, אז אמנע מלמחזור עליו פה. זה פשוט מתיש לענות בשני מסלולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שיש בעיות במערכת לא אומר שכל מה שקיים במערכת הוא בעייתי. אתה מחפש את הבעיות במקום הלא נכון. הסיכויים הנמוכים של הילדים המתקשים הוא לא בנסיון לעזור להם, הוא בהזנחה המחפירה שקדמה לכך. אסור לבטל נסיונות הצלה אחרונים רק בגלל שיותר קל ויעיל לתת לאנשים לטבוע. עדיף להציל כמה שאפשר וזה מה שמנסים לעשות שם. יכול להיות שניתן לשפר את השיטות של "מב"ר" או "אתגר" או "קידום" אבל זה סיפור אחר. אתה אומר הצלחה "אפסית", אך מהו הנתון המדויק? ############################################################# "ללמד לרמה שאינה רמת בגרות ורק להגיש לבחינה זו קוסמטיקה בלבד שיתרונה הוא אולי פילוסופי או חינוכי אבל אינה יעילה ומאידך, ללמד לרמת בגרות את מי שאינו מסוגל לכך הסוף הוא גם כישלון. מה הטעם בכך? (הפיסקה הזו היא טענה עיקרית, הייתי מדגישה לו יכולתי, אז קבלה ככזו)" ############################################################# א. הסוף הוא לא כישלון, הסוף הוא הצלחה גבוהה יותר יחסית לחוסר הצלחה טוטאלי במקרה של סינון וניפוי ("ניתוב"). ב. יעילות עבור הכלל, זה לא הכל בחיים. שיוויון הזדמנויות עבור הפרט עולה על יעילות עבור הכלל. ג. הטעם בכך הוא שאתה מעלה את *מספר* האנשים שהדלתות תהינה פתוחות עבורם (או לפחות פתוחות חלקית). ד. הטעם בכך הוא שאתה עוזר בדיוק לאלו שהכי זקוקים לעזרתך. ללמד אנשים שלא היו מתקשים לעבור את הבגרויות גם אם הם היו לומדים לבד, זה לא חוכמה. המערכת נבחנת דווקא במקומות הקשים והמאתגרים יותר. "חוץ מזה, אני לא שולל מצב בו אדם ייגש לבחינה..." אז אתה פתאום מסכים? לא הבנתי. מה ההבדל המהותי בין לאשר למישהו לגשת לבחינה, אם הוא רוצה, לבין לאשר למישהו לגשת לבחינה, אם הוא יוזם זאת בעצמו? בשביל ללמוד מקצועות עדכניים שבאמת אפשר לעשות אתם משהו בעולם הטכנולוגי שם בחוץ, צריך השכלה. אפילו מכונאי צריך ללמוד "קצת" חומרת מחשבים (זה מה שיש היום מתחת למכסה המנוע). אדם שיכול להבין מה יש מתחת למכסה מנוע במכוניות של היום, יכול ללמוד גם לבגרות במתמטיקה ומחשבים. אני לא רואה סיבה או צידוק למנוע זאת ממנו. רוב המקצועות השימושיים, גם היותר "מלוכלכים" שבינהם, דורשים היום ישיבה על התחת ולימוד. הלימוד כולל חומר כתוב בהכרח. כיצד תלמד היום מקצוע, שאפשר להרויח בו *היום* לחם, בלי השכלה בסיסית שעדיין נלמדת בתיכון? בכלל, להציג את התיכון, כאילו רוב הזמן לומדים בו לבגרויות ולכן אין זמן לעשות בו שום דבר אחר, נראה לי מופרך בעליל. לא מצאתי את ההודעה המדברת על חזונך. בפעם הבאה, קישור יעזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדבריך משתמע כאילו כולם חפצים להשלים בגרות וככל שנסייע להם כן נועיל להם. עדיף רבע בחינה מאשר כלום. אז פה אני חולק עליך. לא כולם מיועדים ללמוד ולא כולם רוצים ללמוד ואפשר להצליח יופי גם בלי ללמוד. זה שהיום נדרשת בגרות לכל דבר נובע מכך ששולחים את כולם לבגרות והרמה נמוכה. אם המצב היה הפוך היה יותר ערך לחינוך מקצועי. א. הצלחה נמוכה משולה לדעתי לחוסר הצלחה וגורמת יותר נזק מתועלת. להגיד לילד, הנה יש לך ציון אחד לך תשלים עוד 20 לא עוזר לא בכלום ורק מבזבז את זמנו. ב. שיווירון הזדמנויות ניתן בחוק חינוך חובה חינם 10 שנים עד התיכון. זה מספיק. שיוויון הזדמנויות לא עוזר כשידוע מראש שהתוצאה היא לא תהיה שווה. ג. פתוחות חלקית? כשיש לך שני ציוני בגרות אין הבדל אם לא היה לך ציון בגרות בכלל. למה לייצר הרבה אנשים בעלי הישגים מועטים? המכות לא מפצה על האיכות. כל אחד בפני עצמו יש לו בעיה וזה שעזרנו לא מעט לא מקדם אותו כמעט בכלל. פתאום אני לא שולל את זה שייגשו לבחינה פשוט כי אם לא מלמדים עבורה אז אין בזבוז משאבים של המערכת ושל התלמיד ואם מישהו מתעקש על להיבחן שיהיה בריא. אם הייתה לו היכולת הוא לא היה במסלול מקצועי גם ככה. אני לא חושב שמי שיכול להבין מה יש מתחת למכסה מנוע יכול ללמוד לבגרות במתמטיקה ובמחשבים. אלו הם שני עולמת שונים לגמרי. כמה פרופסורים לא מסוגלים להחליף נורה בכלל? אלו הם שני עולמות שונים. העולם העיוני שונה מאוד מזה המעשי. זה דורש כישורים אחרים לגמרי. אני עבדתי עם פועלי בניין ואף שיש לי ידע עיוני רב לא הייתי מסוגל לחתוך ישר לוח גבס. זה לא אותו דבר. יכולת מעשית דורשת עירנות, חוש טכני, ועוד תכונות אחרות שהחלק העיוני לא דורש, חלקן תכונות פיזיות פשוטות. אני מסכים עימך כי הבעיה היא בהזנחה המחפירה בתחילת הדרך אולם אני טוען שמי שלא יצליח גם לאחר שיפור מהותי של ההזנחה הזו, חבל להמשיך לנסות ויש להפנותו למסלול שיתאים לו יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדברי לא משתמע שכולם חפצים להשלים בגרות. מי שלא רוצה ללמוד לבגרות לא חייב הן בבית הספר והן לאחר מכן. אני לא מסכים שמערכת החינוך מעצבת את דרישות השוק. המקצועות ואופים בשוק המודרני הם המעצבים את דרישות השוק. המקצועות של היום דורשים גם ידע עיוני מינימלי ומכאן נובעת הדרישה לתעודה המעידה על כך. אני אמרתי יותר מפעם אחת שיש לעלות את רמת הבחינות. אין דרישה זאת פוסלת או באה בסתירה לדברים אותם אני אומר, אלא בדיוק להיפך. אני מעוניין בשיוויון הזדמנויות, לא בשיוויון תוצאות. א. לא מבזבז, כבר יש חסכון של מבחן אחד. כאמור, המקצועות אותם אתה מציע לא יעזרו לו כלל, ביחוד עם הוא חסר השכלה בעולם הידע העיוני. ב. כאמור מערכת החינוך היא המיצרת את הבעיה במהלכן של 10 שנות הלימוד הנ"ל ולכן אי שאיפה לשיוויון הזדמנויות (ע"י בקרת נזקים בצורה של עזרה לנפגעי המערכת) היא הוספת חטא על פשע. ג. כמות היח' כן מפצה על איכות. איכות יותר קל לשפר לאחר שהכמות משאירה את הדלתות פתוחות בפניך. לא הבנתי מדוע החינוך לניסור ברזלים ויכולות טיוח מופלאות נחשבות איכותיות יותר בעיניך. "פתאום אני לא שולל את זה שייגשו לבחינה פשוט כי אם לא מלמדים עבורה אז אין בזבוז משאבים של המערכת ושל התלמיד ואם מישהו מתעקש על להיבחן שיהיה בריא. אם הייתה לו היכולת הוא לא היה במסלול מקצועי גם ככה." יופי, עשית עוד צעד נוסף. *אסור* לשלול גישה לבחינה. מדובר פה בשינוי דראסטי של דעתך ושל המדיניות הקיימת. בתי ספר רבים מונעים היום מתלמידים רבים את הגישה לבחינה. עליך רק להוסיף שיש ללמד, בעדיפות שניה, *גם* עבור הבחינות ואנחנו נסכים לחלוטין. אם אתה רוצה לקבוע בגיל בית הספר וליעד ילדים מסוימים להיות פועלי הבניין של העתיד, כבר בגיל הזה, אז אני מבין את טיעוניך למרות סלידתי מהם. אם תפקיד בית הספר הוא לסווג את האזרח ולקבוע את אופי האזרח ויעודו בגיל 16 אז פינק פלויד אכן צדקו - We REALLY don't need no education. אם אתה מדבר על מקצועות אמיתיים הנדרשים היום בשוק אתה לא יכול להיות רחוק יותר מהמציאות כאשר אתה אומר משפטים כגון :"העולם העיוני שונה מאוד מזה המעשי". בעולם המודרני אין הרבה מקצועות מעשיים ולא עיוניים. הדבר כולל אפילו את מכונאות הרכב ואני עומד מאחורי דוגמא זאת. ההשוואה בין מה שנמצא *היום* מתחת למכסה המנוע לבין החלפת נורה היא לא מוצלחת במיוחד. אני לא מבין מדוע החינוך "המקצועי" אותו אתה מציע הוא חינוך זול יותר. אלא אם אתה כמובן מתכוון לחינוך "מקצועי" מצ'וקמק שמטרתו קוסמטית ("לא זרקתי אותם מבית הספר, הם עדיין צובעים לבנים ומפסלים בעץ, בין כותלי בית הספר"). אם אתה מסכים שהבעיה היא בהזנחה המחפירה בתחילת הדרך, אז אתה יכול להציע להשתמש בכספים הרבים אשר יש להשקיע בפיתוח הכלים האמפיריים, האובייקטיביים והתקפים לביצוע אותו סינון ולהשקיע בתיקון הבעיות האמורות. קח את הכסף שתשקיע בבניית המכונה האוביקטיבית אשר תסנן כהלכה ילדים בגיל 16 (אתה הסכמת שהיא לא תהיה בסמכות בית הספר עצמו) ותשקיע את הכסף בפתרון הבעיות אשר *המערכת* יוצרת בגיל 10. בעיה נוספת: אם אתה מסנן ילדים בגיל 16 והסינון הוא חיצוני לבית הספר אז באופן טבעי, יותר ילדים יסוננו מבתי ספר מסוימים מאשר מאחרים. התוצאה של הסינון היא שבתי הספר יתחילו לסנן בעצמם *לפני גיל 16* את הילדים על מנת לשמור על שמם הטוב ועל מנת לשמור על מספר מינימלי של תלמידים גם בכיתות התיכון. התוצאה היא בחינות מעבר בלתי פורמליות, של בתי הספר עצמם, לשם סינון מוקדם יותר, בכיתות הנמוכות. האם אתה תקבל תופעה שכזאת? או האם אתה תנסה להלחם גם בבעיה חדשה זאת שמערכת החינוך תיצור בעצמה? האם תקבל בחינות קבלה גם בכיתה ז'? האם זוהי תוכניתך בעצם? כמובן שאתה יכול לטעון שלא צריך להשקיע יותר מדי בבניית אדמיניסטרציה ובחינות תקפות שמקורן מחוץ לכותלי בית הספר כי "זה לא נורא אם מספר מצומצם של אנשים יפגע מהשיטה" אבל אז נחזור שוב לאותו CLASH של הדיון הנ"ל. אני גם לא חושב שמספר הנפגעים "יוצאי הדופן" מהסינון יהיה כה מצומצם. על המערכת להיות פתוחה *יותר* ל"יוצאי דופן" בתוכה מאשר היא היום, לא פחות. הורים של "יוצאי דופן" ושל "אטומים" גם משלמים מיסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם בתי הספר המקצועיים לא מלמדים במקביל למקצוע גם לבגרות? אני שואלת, פשוט כי התיכון המקצועי היחיד שאני מכירה מחולק לשניים- שלושה ימים לומדים, שלושה ימים עובדים. (ולא רק ניסור ברזלים, אני לא מכירה אפילו מנסר ברזלים אחד. מצד שני, יוסי לומד חשמלאות 1 ועמית מתעסק עם משהו שדומה להנהלת חשבונות.) 1או איך שלא קוראים לזה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה לחיות בחברה בה שולחים ילדים בני 16 לעבוד על חשבון זמן לימודיהם. מקצוע *מעשי* אפשר ללמוד גם במסגרת בית הספר. אסור שבית הספר ישמש כחברת כח אדם. מדובר בניצול כח אדם זול ולא יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך הבנתי איך זה מתקשר למה שכתבתי, אבל בכל אופן, יש להם יום לימודים ארוך- ככה שבסופו של דבר אני לא חושבת שהם לומדים פחות שעות ממה שאני למדתי. (מצד שני, בבית הספר שלי היה יום עבודה פעם בשבוע, אז אנילא יודעת אם זה נחשב...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(יש לי הרגשה שכבר דיברתי על זה פעם, אבל לא חשוב.) אני לא יודעת איזה כיתות מב"ר אתה מכיר, אבל אני הייתי ממש אחוזת קנאה כשראיתי את כיתת המב"ר בשכבה שלי: שעות תגבור נוספות, חלוקה הגיונית יותר של הבגרויות (אני עשיתי 2 בשביעית, ו7 בשמינית. הם עשו 4 בשביעית, ועוד כמה במועדי חורף), ספרי לימוד נוספים... וכן, אצלנו רובם הגדול הגיע לבגרות מלאה, בממוצע לא רע בכלל. אני מניחה שהמרמור שלי נבע בעיקר מכך שלא היה מדובר בחבר'ה סתומים במיוחד, אלא בעיקר מכאלה שהיו עצלנים יותר. (כן- עצלנים יותר. הם אלו שלא היו עושים שיעורים, היו מבריזים על ימין ועל שמאל בכיתה ט', ולא היו מקשיבים בשיעור. מה המסקנה? ש*בטח* הם צריכים יותר תשומת לב.) כלומר, הבעיה כמו שאני רואה אותה, לפחות בכל מה שנוגע לכיתות המב"ר, היא שמדובר בשאיפה לבינוניות. את החלשים מקדמים, ולחזקים נותנים להתמודד לבד, כך שגם הם נשאבים לממוצע הקיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחקרים על בתי''ס אמריקאיים וביצועי תלמידים בהקבצות שונות דווקא מראים את ההיפך. תלמידי הכתות ה''מיוחדות'' נופלים יותר ויותר, בעוד שהחזקים בהקבצות הגבוהות משפרים את ביצועיהם. כבר כמה שנים שלא התעסקתי בחברה הישראלית, ייתכן שכתות המב''ר בארץ הצליחו להביס את הכשלון האמריקאי באמצעי סיוע לתלמידים חלשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שחוסר תשומת לב מחלישה בהכרח את החזקים? עם הדרישות הקיימות היום בבתי הספר (תלמד ותפסיק לחשוב), עדיף שהמורים הטורדניים יעזבו את החזקים לנפשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ז'תומרת, נקודת המוצא שלי היא, שהבעיה היא עם הדרישות הקיימות היום בבתי הספר. עדיף שהמורים הטורדניים יעזבו את החזקים לנפשם? אם תשאל אותי, עדיף שהמורים לא יהיו טורדניים. במחשבה שנייה- למה לא בעצם? אני לא רואה שום דבר פסול בעובדה שיהיו מורים שיציקו ויטרידו את התלמידים החזקים על מנת שאלו לא יסתפקו ברמה הכיתתית, אלא ידרשו מהם יותר. במצב הנוכחי, אם מישהו מבין יותר מהממוצע, הוא פשוט לומד פחות. ולא, רוב התלמידים (לפחות אלו שאני מכירה, לא טרחתי לחקור את העניין לעומק) לא בדיוק הפנו את הזמן הפנוי שהיה להם ללמידת חומר נוסף. ושוב- הבעיה היא פשוט שאיפה לבינוניות. לא יותר.צריך להשיג ממוצע ציונים כמה שיותר גבוה על מנת שהמורה (והבית ספר) יראה מוצלח. אז מה אם מישהו מסוגל להבין הרבה יותר טוב יצירות של שייקספיר? אם הוא מבין את מה שנדרש משאר הכיתה, הוא יוציא את ה90+ שלו, וזה מספיק. לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מוסיפים פרויקטים ומבחנים *קשים לביצוע* אך לא מחיבים *לכלל* הילדים בתמורה לבונוסים בציוניהם. כיתות מוגברות-קצב ובעלות רמה על-תיכונית (אפשר לשתף את המוסדות להשכלה גבוהה) הן גם אפשרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כבר היום תוכנית לתואר ראשון בזמן התיכון? גם אצלי בביה"ס היו תלמידים שלמדו באוניברסיטה כל מיני קורסים בזמן התיכון (אבל לא במסגרת ממש מסודרת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה שלי היא שלא מדובר באיזושהי תפיסה נגד ילדים חלשים יותר בלמידה. באופן כללי, מערכת החינוך (כמו כל מערכת בירוקרטית אחרת) לא מסוגלת להתמודד עם חריגים. לשני הכיוונים. הבעיה היא, שממערכת שמגדירה את עצמה כחינוכית, אני מצפה1 ליותר מאשר מערכת בירוקרטית אחרת. ושוב חוזרים לנקודת ההתחלה- מורים שלא מתוגמלים מספיק, לא ישקיעו מספיק, המוכשרים באמת יפנו לאפיקים אחרים וכו' וכו' וכו'... 1כנראה שזו הבעיה שלי. כי הרי ידוע שכגודל הציפיות גודל הכריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שלא בחריגים עסקינן. לפחות לא בקצה הנמוך של הסקאלה. אם רק 50% מהתלמידים (? מה המספר היום?) זכאים לתעודת בגרות, הרי שהמערכת הבית-ספרית נכשלה בהתמודדותה עם מחצית מהתלמידים, ולא עם מיעוט של תלמידים חלשים במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את יודעת אולי כמה תלמידים לא זכאים לתעודת בגרות בגלל מקצוע אחד? כי אם אני לא טועה, לא מעט מהאנשים לא זכאים פשוט כי חסרה להם יחידה באזרחות/תנ"ך/מתמטיקה/אחר. אני אומרת את זה, פשוט כי לא מעט מהחבר'ה שלי נמצאים במצב הזה. מעדיפים להשקיע את הזמן בדברים אחרים. (נגיד, להתעלם לחלוטין ממתמטיקה, בשביל להוציא ציונים גבוהים במקצועות בהם יש להם סיכוי להצליח,מתוך כוונה להשלים את היחידות החסרות אחרי הצבא) לא מדובר באנשים חלשים במיוחד, או כאלו שלא מסוגלים ללמוד לבד. פשוט סדר עדיפויות שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין, גם אם נוסיף לחישוב את הבגרויות האקסטרניות והפוסט-צבאיות, ונוציא ממנו את הערבים (שהאחוזים אצלם נמוכים במיוחד ומורידים את הממוצע הארצי), לדעתי נישאר עם יותר מ"חריגים". ושוב, דוגמא אמריקאית (אני פשוט מכירה את המספרים כאן כל-כך טוב) - בעיר ניו-יורק, רק שליש משכבת הגיל קוראת ברמה המצופה בכתה ח', וכ-20% מתלמידי כתה ח' קוראים ברמה של כתה ד'. זה בהחלט יותר מ"חריגים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יבורכו מורים טרדניים שמציקים לחזקים ומכריחים אותם להתקדם מעבר לרמת הכיתה. אבל אין יותר מדי כאלה. לגבי כיתות המב"ר, שאלתי את החבר שלי המורה ובבית הספר שלו אחוז הכישלון שם הוא כמעט מאה אחוז. ועוד סיפור טרי טרי. בבית הספר של החבר שלי עושים בשבוע הראשון של החופש, שזה עכשיו, קייטנה בת שבוע לריענון החומר בתנך, בית ספר דתי. השבוע למדו ארבעה פרקים מספר שמות במשך חמישה ימים. הלימוד התמקד ב10 שאלות מרכזיות על החומר כי אלו היו השאלות שהיו מיועדות למבחן. לאחר חמישה ימים של עיסוק בשאלות האלה, עניית תשובות עליהן בכיתה, נתינתן כשיעורי בית ושוב עונים בכיתה, הודעה לכיתה כי הן תהיינה כבוחן ביום הלפני אחרון, פתרון הבוחן (שבו כולם נכשלו כמובן) לאחר הבוחן, חזרה אינטנסיבית על השאלות האלה ועל התשובות עליהן בבוקר היום האחרון ולסיום: השאלות ההאלה הופיעו בבחינה הסופית. ואחרי מי יודע כבר כמה פעמים שהשאלות נשאלו ונענו ונשאלו ונענו מה היו לדעתכם תוצאות המבחן: נכון מאוד, כישלון טוטאלי. את הילדים האלה אתה רוצה לשלוח לבגרות? עם כל הכבוד לחשיבה, מי שלא מסוגל להבין חומר שהוסבר לו מליון פעם או לפחות לזכור חלק ממנו חמש דקות לאחר שלמד אותו כשהוא מופיע לפניו בבחינה, אין לו סיכוי וחצי סיכוי לעבור בגרות. חבל על הזמן שלו ושל המדינה, חבל על התסכול וחבל על הבורות שירכוש בעמל רב. כולם, איך שהם, בריצה לבית ספר מקצועי (שכבר אין יותר). שילמדו ברמה שלהם, אבל ילמדו. תוסיף מקצוע ויהיה להם גם משהו ביד. אתה יודע, אולי לא צריך להכריח אותם ללמוד מקצוע. רק שילמדו ברמה שלהם, שיקבלו תעודת גמר, בוגר 12 שנות לימוד, שילמדו מעט וידעו מעט אבל ידעו משהו. זה במקום לענות אותם בחומר שהם לא מסוגלים להבין ולשבור להם את הלב כשהם נכשלים בבגרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, אם אותי היו מלמדים ככה הייתי נכשל בכוונה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי ניסו ללמד ככה. אפילו לא נכשלתי בכוונה, פשוט הפסקתי להגיע באופן סדיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה משום שלא עושים הבדלה בין הנכשלים כי הם לא לומדים לבין הנכשלים כי הם לא יכולים. יש הבדל גדול מאוד בין השניים. בחינות פשוטות מראות את זה די מהר. ילד בעל יכולת מסוגל להתמודד עם טקסט כתוב ולהבין אותו גם אם אין לו טיפה ידע. ילד בלי יכולת לא מסוגל. אלו שמסווגים לכיתות מב''ר אבל יכולים יותר רק סובלים מזה אחר כך כי יש להם בגרות בינונית והם נאלצים לשפרה. השילוב בין לא יכולים ללא רוצים הוא קטלני עבור התלמידים. אלו שעומדים על הסף נופלים למטה רק כי אי אפשר ללמוד. מיותר לציין כי הלימוד בכיתות כאלה הוא הרבה יותר קשה בשל ריבוי המפריעים. זו גם הסיבה לדעתי שהמונחתים להקבצות גימל למיניהם נדונים להישאר שם בדרך כלל. השילוב של מפריעים עם מתקשים חונק את המתקשים ומקבע את כישלונם אף כי לעתים כל שנדרש להם הוא תגבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה דיברת על אנשים שלא מסוגלים לזכור. זה מה שעורר את כל ההמולה, כזכור, כי גם אני, למשל, לא מסוגל לזכור. אם הבעיה היא בהבנת הנקרא, ואם אנחנו מסכימים שהאשמה היא במערכת ולא באנשים, אז אין סיבה לזרוק אותם למסלול טכנולוגי. קח אותם לשנה או שתיים של לימודים אינטנסיביים שיביאו אותם לרמה סבירה. אי אפשר לתת להם להגיע לעולם האמיתי בלי מיומנויות בסיסיות של קריאה - זה פשע לאפשר להם לצאת ממערכת החינוך בלי שידעו אפילו קרוא וכתוב כראוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר גמור. בוא ניקח אותם לשנה שנתיים של לימודים בסיסיים. על זה אני מדבר, בתי ספר ברמה שמתאימה להם ירצו אחר כך ללמוד לבגרות בעצמם, שילמדו. אם משרד החינוך ירצה לארגן להם מכינות השלמה חינם אחרי שירותם או לפני שירותם גם טוב. ולא "זורקים" אף אחד למסלול טכנולוגי. זה לא מדמנה. אם ישקיעו במסלולים האלה כמו שצריך הם יהיו פתרון נהדר. חוץ מזה, אנו קצת מכלילים. מסלול טכנולוגי זה גם המסלול שבו אנשים עושים מליון יחידות מחשבים. רק שהיום כל דבר נקרא טכנולוגי, גם אם הוא ברמה אפס. אבל אם תיקח את מי שלא יודע לקרוא כמעט ותשים אותו בכיתה רגילה הוא לא ילמד לקרוא. הוא סתם ישב ויבהה. אבל אם תשים אותו בכיתה מתאימה לו אז הוא יוכל ללמוד ברמתו ואז יימנעו מצבים שלאחר שנה שלמה תלמידים לא ידעו כלום, פשוט כלום. ועם כל הכבוד לטענה שיש מורים שלא יודעים ללמד, אבל אם תלמיד אחרי שנהשלמה של שיעורי הסטוריה, לא יודע שום דבר, גם לא חומר שסתם מתעופף באוויר במהלך השיעור, גם לא עובדות פשוטות, גם לו יש בעיה. אתה אומר שזה פשע לאפשר להם לצאת מן המערכת בלי לדעת לכתוב.אני מסכים איתך במליון אחוז וזה בדיוק מה שיקרה אם תכריח אותם ללמוד לבגרות. זה בדיוק הפשע וזה בדיוק אני מנסה להימנע. זה מה שיקרה אם נתעקש שייגשו לבגרות, הם יצאו בלי ידע ובלי מיומנות. אבל אם נתעורר ונגיד: מה שהיה היה, יש ילדים שלא יודעים לקרוא או להבין או לכתוב פסקה כראוי או עברית ברמת מינימום ובוא נתמקד בלתקן את זה במקום ללמד אותם על העליה הראשונה, אז נועיל להם הרבה יותר. אם נגיד: זכותם לגשת לבגרות ובואו נאפשר להם זאת, אז אנחנו בתור האחראים פושעים בעצם. לתת לכל אחד לגשת לבגרות גם אם ברור שלא יצליח זה חסר האחריות, זו ההתנערות, זה לצאת ידי חובה. לדאוג למסלול מתאים למי שזקוק לו זו לקיחת האחריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעקש לא לענות. נא לענות על השאלה בכותרת ולהסביר *למה* (לא רק להכריז שזה לא אחראי). מה הבעיה ללמד אותם מיומנויות בסיסיות, כמו שדובי מציע, על פי רמתם ובכל זאת לאפשר להם לגשת לבגרויות כמו כולם? מה *כואב* לך שעשרה ילדים ניגשים לבחינה ורק אחד מצליח? למה למנוע גם מהאחד הזה את הגישה לבחינה? למה אתה מניח שהשנתיים בהן תלמד אותם מיומנויות בסיסיות לא יניבו פרי ואולי בעקבותיהן חלקם יצליחו לעבור את הבגרויות? אתה אמרת מספר פעמים שאין משמעות לתעודת בגרות בעלת ציונים נמוכים או תעודה בגרות חלקית. *לא נכון!*. נא לבדוק את דרישות הקבלה למכינות הקדם האקדמיות באוניברסיטאות השונות. עדיפה תעודת בגרות עם ממוצע 60 מאשר אי קיומה של תעודת בגרות. מי אמר *להכריח* מישהו ללמוד לבגרות? "לתת לכל אחד לגשת לבגרות גם אם ברור שלא יצליח זה חסר האחריות, זו ההתנערות, זה לצאת ידי חובה. לדאוג למסלול מתאים למי שזקוק לו זו לקיחת האחריות." למה? איפה פה חוסר האחריות? מה זאת אומרת *ברור שלא יצליח*? הלוואי שהיה לי שקל על כל מורה שאמר לי ולחברי בבית הספר "ברור שלא תצליח". רובם דווקא כן הצליחו. יש הבדל בין לקיחת אחריות לבין לקיחת יכולת ההחלטה מאדם לגבי עתידו. אתה שם בשביל התלמיד הוא לא שם בשבילך. האם אתה כל כך מאמין ביכולת ההחלטה שלך לגבי מי מסוגל לעבור בגרויות ומי לא? נניח שיכולת הניבוי שלך היא באמת פנומנלית, האם אתה סומך שהמורים הלא מקצועיים במיוחד (אתה הסכמת עם קיום בעיית רמת המורים דהיום) יחליטו החלטה מושכלת לגבי מי יכול ומי לא יכול? אולי הם פשוט ימנעו מהפטפטנים לגשת? אולי החצופים-החכמים יהיו בין המנועים במקרה? למורים שבקושי יש להם תואר ובגרות אני לא הייתי נותן את הכח לעשות את ההחלטה הזאת. האם יש לך כלי אמפירי טוב לניבוי? אני לא חושב. למצוא כלי אמפירי, בצורה של בחינה או שתיים אשר ינבא את ציוני הבגרויות בכל המקצועות, יהיה כמעט בלתי אפשרי לפיתוח (הבגרויות בנוסח הנוכחי כמעט לא אומרות כלום על יכולות למידה. עם עובדה זאת מסכימות כל האוניברסיטאות בישראל והמשקל שניתן לבחינות אלו בהתאם). מה הוא הכלי אותו אתה מציע? מה רע בכלי הפשוט של הבחינות עצמן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אשמח אם תענה בהודעה השנייה שבה עניתי לך, זה פשוט מתיש לנהל שני מסלולי דיון. על חלק מטענותיך פה עניתי שם אז אתייחס רק לעניין הניבוי. קודם כל אזכיר, כי אני דמבר על סינון קדם תיכוני ולא שבוע לפני הבחינה. שנית, עושים מבחנים, יש ציונים. לא שואלים אף מורה מה דעתו. יש לך חודשיים של חופש להתכונן לבחינה. עמדתי בה אתה במסלול עיוני, לא עמדת אתה במסלול מקצועי. פשוט מאוד. ההדלה בין היכול לא יכול לא מסובכך כמו שהיא נראית. מבחן פשוט בהבנת הנקרא מראה את זה מצוין. אתה לא תאמין כמה עלובה ההצלחה במבחנים הפשוטים האלה. זה אומר הרבה מאוד על כיותו של התלמיד. הרבה מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו כמעט מסכימים, ונותרה לי רק שאלה אחת - למה במקביל לאותם "לימודים בסיסיים" (שהיו אמורים להתקיים בשלבים מוקדמים יותר...) אתה רוצה גם שאותם ילדים "ילמדו מקצוע"? מילא שילמדו מקצוע, אם הם רוצים - אבל אתה מדבר על לכפות עליהם, דרך "סינון" ללמוד מקצוע גם אם הם לא מעוניינים בכך. יש לי ידידה שבגלל בעיות משפחתיות סיימה תיכון (בפנימיה) עם רמת קריאה וחשבון של כיתה ג'. לפני כשנתיים היא נרשמה לבית ספר אקסטרני והתחילה לעבוד בקצב לקראת תעודת בגרות. עכשיו היא לומדת במכינה של מכללת רעננה, ובשנה הבאה היא כבר אמורה להתחיל ללמוד במסגרת תואר ראשון (סוציולוגיה). לשיטתך, היום היא צריכה לעבוד במסגריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש נקודה אחת שאני חייב להבהיר וכבר הסברתי אותה. הדוגמה של ידידתך (כל הכבוד לה, באמת) מחזירה אותי אליה. אין דין ילד בין 16 כדין אדם בן 21. זה אדם אחר. זה לא חכמה להצביע על מסיימי מכינות ולהגיד "הנה, הם מסוגלים". עכשיו הם מסוגלים, מה היה אז? משהו אז מנע מהם ללמוד. חוסר בגרות נפשית או שכלית, חוסר מוטיבציה או סתם כורח הנסיבות. אבל זה שהיום הם מצליחים לא אומר דבר על היכולת שלהם להצליח אז. לגבי למה ללמוד מקצוע יחד עם לימודי בסיס. פה הארת את עיני ואולי אין פה הכרח. מה שחשוב לי הוא שאותם ילדים לא ילמדו לבגרות כי דינם כישלון ותסכול וחוסר ידע מוחלט. פשוט נראה לי יעיל שמי שאין לו בגרות ילמד מקצוע. זה לא אומר שהוא חייב לעסוק בו, אבל זה טוב שיהיה לו, כי פרנסה מיכולת המחקר שלו הוא כבר לא ימצא, לפחות לא עם תעודת סיום בית ספר. ושוב, זה שאדם לא סיים בגרות לא אומר שהוא לא יכול לעשות זאת אחר כך. זה אומר שאז לא היה מסוגל. למה, זה לא ממש משנה. אם ירצה אחר כך להמשיך ולתקן, יבורך. אני שואל עצמי, וזו סתם תהיה, מה חלקה של ההחלטה להפסיק עם מסלולים מקצועיים ברמת האבטלה של היום, בחוסר הנכונות של ישראלים לעבוד עבודות כפיים. סתם תהייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, אנחנו כמעט שם. עכשיו בוא נעשה את הצעד האחרון: (א) רמת הלימוד בכיתות הנמוכות חייבות להשתפר בצורה משמעותית. (ב) בן-אדם שבכל זאת הגיע לתיכון ואין לו יכולות בסיסיות (על פי בחינה), דבר שימנע ממנו להגיע לבגרות סבירה, יועבר אחר כבוד למסלול "דחיפה", שיכלול: 1. דחיית שירות צבאי בשנה. 2. שנה אינסטנסיבית של לימודים בסיסיים (שלתוכה ניתן לשלב גם לימודי מקצוע, לפי בחירת התלמיד). 3. בחינה חוזרת, ואם עבר את הבחינה - חזרה למסלול לימודים רגיל. אם לא עבר - בהחלטה משותפת של התלמיד, הוריו ויועצת חינוכית, יוחלט על המשך דרכו - מסלול מקצועי, מסלול עיוני או משהו אחר. בכל מקרה - לתלמיד יש זכות להחליט ללמוד לימודים עיוניים לקראת בגרות אם הוא חפץ בכך. (ג) המשך החיים. מקובל? איפה לימור כשצריך אותה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יהיה תגבור ראוי בכיתות הנמוכות ועדיין יהיה מי שדרושה לו שנת לימודים אינטנסיבית, מה זה בדיוק אומר על יכולתו? מערכת טובה תזהה קשיים כבר קודם. אם אחרי כמה וכמה שנים של תגבור עוד ועוד הבנאדם עדיין ברמה נמוכה, האם יש טעם בכל התגבורים הנוספים האלה? מה יום מיומיים? פתאום בתיכון הוא יקפוץ מדרגה בשכלו? בעיה נוספת היא שמי שחוזר למסלול הרגיל יהיה מבוגר מן האחרים. נראה לך שזה יפתה אותם? זה הרי בעצם להישאר שנה. אלא אם כן אתה פותח בית ספר רגיל במיוחד לשם זה. כלומר בית ספר שבו יהיה מסלול רגיל לאלו שצלחו את שנת לימודי הבסיס ומסלול לכאלו שלא. אבל אז שוב אתה יוצר מסלול של אנשים ברמה נמוכה כי הם בוגרי מסלול התגבור ולמעשה מייצר תיכון למתקשים. אבל הרעיון בהחלט נראה לי. למעשה יש גם היום הזדמנות שנייה להצלחת בגרויות שזה די דומה. כשאתה אומר שלתלמיד יש זכות ללמוד לימודים עיוניים אם רצונו בכך אתה לא פותר את הבעיה: שוב כולם ילכו ללמוד עיוני כי זה הכי נחשב, שוב המסלול העיוני יתמלא בכאלו שלא מסוגלים ושוב הם ייכשלו. אז אולי בעצם אני לא תומך ברעיון שלך. לדעתי הבעיה אמורה להיפתר כבר בשלב תגבור בכיתות הנמוכות. מי שעשר שנים של לימודים אינטנסיביים לא יועילו לו, ולדעתי זה מאוד יכול להועיל, אם זה נעשה כראוי, כבר לא יועיל לא שום דבר, לפחות לא בשלב זה של חייו. חוץ מזה, אם בכל מקרה התלמיד יכול לבחור איזה מסלול למלוד, אז למה הועילה הבחינה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המערכת צריכה לפתוח דלתות, לא לסגור אותן. אותם בני 21 שהתקבלו למכינות, לא היו מתקבלים לחלק נכבד מהמכינות אם הם היו "מנותבים" על פי שיטתך. יש מכינות שדורשות בגרות מלאה. אתה מעדיף ילד עם מקצוע ללא בגרות מאשר ילד עם בגרות בממוצע 60 נכון? אז אותו ילד לא יוכל להתקבל למכינה בכל אוניברסיטה כאשר יגיע לגיל 21. על פי שיטתי (איסור על המערכת למנוע גישה לבחינות הבגרות) הוא יוכל, אפילו עם תעודת הבגרות שלו קטסטרופלית. יש מכינות שדורשות 12 שנות לימוד. אם "ניתבת" ילד אל מחוץ לכותלי בית הספר (משום ש"חינוך חובה חינם זה רק 10 שנים" והילד לא רוצה ללמוד את המקצוע שנכפה עליו) הוא לא יוכל להתקבל למכינה קדם-אקדמית. יש מכינות שדורשות בגרות חלקית לפחות (מספר מינימלי של יח' לימוד עם ציון עובר). למה לסגור גם את הדלת הזאת? המכינות הן רק דוגמא. יש עוד הרבה דלתות שם בחוץ שאתה סוגר בפני אותם נערים אשר ישתחררו מהצבא עם יכולות פנומנליות לניסור מוטות אך ללא השכלה מינימלית. גם דלתות של עיסוק *מקצועי* נסגרות בפני אנשים מחוסרי תעודת בגרות ותעודת סיום *12* שנות לימוד (לא 10). העולם המקצועי והעולם הכתוב, בעולם המודרני, חד הם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאתה אומר שאני פוסל את שיטת המב"ר כי היא פגומה במקום לנסות לשפר אותה אז אני אומר אותו דבר פה. הבעיה היא המכינות עצמן. על משרד החינוך לפתוח מכינות בלי דרישות כניסה. הנה, הבעיה נפתרה. חוץ מזה, חידשת לי מאוד בעניין המכינות. זה נשמע לי מוזר, זה כמו להגיד שלבית החולים מתקבלים רק חולים קלים. אתה כמובן יכול לומר: אם אתה דורש מכינות בלי מיון אז למה אתה דורש תיכונים עם מיון? ואני אענה: כי בתיכונים ניתנו לתלמיד 10 שנות הוכחה עם השקעה מקסימלית (נניח שכן, זה בתכנית) ואם אז לא הצליח כנראה שאז לא היה מוכן. כעת הוא אדם חדש וחדור רצון ויש לאפשר לו ללמוד. אבל שוב, למה אתה מניח שעלינו להכין את כולם לבגרות ואם לא אז למכינות כדי שישלימו בגרות? כאילו זה איזה מרוץ אינסופי לבגרות. היום כל מזכירה צריכה תואר ראשון כשאפילו בבגרות אין לה צורך.בואו נשנה את זה. נעלה את רמת הבגרות, את רמת הכניסה לאקדמיה, נפחית את ההסתערות של תלמידים עליה ואז נוריד את האינפלציה בתואר ראשון ובבגרות ואז יפסיקו לדרוש אותה בכל פינת רחוב. על פי שיטתך, כל אחד יוכל לגשת לבגרות, גם מי שהשגיו נמוכים מאוד. התוצאה תהיה מן הסתם בהתאם ואני לא רואה איך בדיוק זה מקדם אותו בכניסה למכינות. דין נכשל כדין לא ניגש ודין עבר בחינה או שתיים די דומה לדין לא ניגש בכלל. היום המקצוע אכן גם כתוב אבל לא כולם יכולים ללמוד אותו. בואו נסתפק בהקניית היכולות הבסיסיות לקרוא חומר רלוונטי למקצוע שבו עוסקים תחת ללמד את ירמיהו למי שבקושי כותב את שמו באנגלית. שוב, זה שנלמד את כולם לבגרות ונבחן את כולם בבגרות לא אומר שכולם יעברו בגרות והנכשלים חסרי היכולת נשארים בלי כלום, פשוט בלי כלום. פעם היו מלמדים ומשלבים בעבודה תוך כדי. לאיפה זה נעלם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המכינות הן תחת פיקוח מסוים של משרד החינוך אך הן לא של משרד החינוך. משרד החינוך לא יכול לשנות כל העולה על רוחו במחינות הקדם-אקדמאיות, הוא בקושי מצליח לכפות על המכינות דברים בסיסיים (מבחינתו) כמו חובת נוכחות בשיעורים. האונ' לא יסכימו לפתוח מכינות ללא דרישות כניסה והן אפילו צודקות לחלוטין. משרד החינוך צריך להסתגל למציאות ולא לסגל את המציאות אליו. זה נכון גם לגבי נושא ''דרישות השוק''. פעם היו... פעם העולם היה שונה, לא רק מערכת החינוך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |