בתשובה לאיילת בועזסון, 26/06/02 10:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא מקבל. אנא נסי לנמק שוב. מה עניין רגע השבת יכולת הראייה ורגע השבת יכולת השמיעה לענייננו? ומה עניין עומס הגירוי התחושתי לענייננו? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה לא חייב לקבל. ב. זו לדעתי הסיבה שממנה חושש עמית מהשבה של יכולת השמיעה שלו. חוסר היכולת לווסת קולות ורעשים שונים* (במקומות סואנים למשל) יכול להציק עד כדי להפחיד הרבה יותר מאשר חוסר היכולת לעצום עיניים כשלפנינו מראה שאינו מלבב. אני יודעת שזה מה שהיה מפחיד אותי לו הייתי במצבו. *ואגב, לפני זמן מה ראיתי פרסום בנוגע למכשיר שמיעה לשומעים שמיועד להפחית רעשי רקע ושיחות לא רצויות עד כדי ריכוז בשיחה אחת בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? *זה* הפחד? לא יודע. לי זה נראה נושא כל-כך שולי יחסית... אני יודע שאני ככל-הנראה *אפילו לא הייתי חושב* על נושא חוסר היכולת לווסת קולות ורעשים שונים... וכאמור, הייתי רץ לעשות ניתוח ליזר (אם לא היו משקפיים), ממש כשם שהייתי רץ לעשות שתל (אם לא היו מכשירי שמיעה שיכולים להביא את שמיעתי לכדי 80% - 100%, ונראה שאין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שכל עוד אדם לא מתמודד עם המצב המסוים ולא צריך להתמודד עם השיקולים בעד ונגד אותו מצב, על בסיס יומיומי, לעולם לא יוכל לקבל החלטה שאינה מוטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, וזה כולל אותי וגם אותך. אבל בכל-זאת נושא חוסר היכולת לווסת קולות ורעשים שונים נראה לי כל-כך זניח יחסית לגודל השאלה... כאמור, זה סובייקטיבי למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמנם שולי? המוח האנושי מעבד ומסנן בקלות קול ספציפי מתוך המון רעשי רקע (לא רעשים סטטיים, אלא שיחות אחרות, מוזיקה ושירה ברקע, וכיוצ"ב). האם יכולת זו היא מולדת, או נרכשת? אם היא נרכשת, לאחר מספר חודשים (או שנים?) של שמיעה, כיצד יסתדר אדם חרש שפתאום יכול לשמוע, אך אין לו את המנגנונים הנדרשים לשם סינון קולות רצויים מתוך כל הקולות שסביבו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בהחלט העניין. היום אם לא נוח לי מהרעש אני יכול פשוט לכבות את המכשיר (לא תמיד זה עוזר למשל בפאבים רועשים במיוחד). עם זאת אני מציין שגם המצב הנגדי בו מכשיר השמיעה מכובה גורם לי לאי-נוחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה לתאר מצב שבו ניתן יהיה להשתיל לך חוש חדש, למשל היכולת להבין מסרים שמועברים באמצעות ריח גוף, או קריאת מחשבות, האם היית קופץ על המציאה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להלן דוגמא מסרט הוליוודי ודבילי למדי אמנם. בתחילת הסרט, כשגיבסון (להלן: הגיבור) מבין מה קרה לו (הוא יכול לשמוע מה נשים חושבות), הוא לא מפנים את הפוטנציאל מיד אלא עוברים עליו יומיים היסטריים שבהם הוא לא מסוגל לווסת את כל מה שהוא שומע ובוודאי שלא לנצל את הדברים לטובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאתה היית קופץ עליה, היא הייתה חוסכת לך הרבה סטירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח, המצב כיום הוא שכשאני ניגש לבחורה אחת והיא דוחה אותי עדיין יש לי את האשליה שאם הייתי ניגש לבחורה שלידה יתכן שהייתי נענה בחיוב. אני לא בטוח שהייתי מוכן לוותר על האשליה הזו. חוץ מזה אני לא בטוח שהייתי יכול להתמודד עם עומס התחושות השליליות שאני מעורר אצל אנשים אם הייתי מרגיש אותו באמת במקום רק לנחש אותו כמו היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת מזכיר סיפור של סטנסילב לם, שבו מומצא חומר הגורם לאנשים לחוש את תחושות הזולת. מתוך תקווה שחומר זה יגרום להפסקת הרוע (שכן אם מי שלידך סובל, גם אתה סובל), פוזר החומר בנהרות. התוצאה היתה איומה - רופאים שלא יכלו לעזור ליולדות (בגלל הכאב), קהל סביב ביתם של זוג בירח דבש, מזוכיסטים שהפכו אלימים, ועוד ועוד. (אם אני לא טועה, הסיפור הופיע ב"קיבריאדה" - http://www.forum2.org/tal/books/cyberiad.html - מצד שני, אני כל-כך עייף שיתכן שאפילו לא מדובר בסיפור של לם). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |