|
אני אקח את הסיכון של להיחשף כנאיבי, פראייר ובמטריקס, ואציג זווית אחרת. עם כל הספקנות, אני כן מרגיש שעם הקולגות שלי והמנהלים שלי (בשתיים או שלוש רמות) יש יחסים שהם יותר מקיום חוזה באווירה נעימה. האווירה הטובה יוצרת מידה של ידידות כמעט אוטומטית - או ידידות כברירת מחדל. אני מרגיש שהם לטובתי גם מעבר לעבודה ולצורך, שהם יסייעו לי בבעיות קטנות וגדולות בשעת הצורך, וזה כמובן הדדי.
אני עובד בתאגיד בינלאומי ענק, וברור שאין לי יחסים כאלה עם כל עובדיו. זה מתקיים במעגלים קטנים יותר; ובכל זאת, אם נקרא ליחסים העלה "קולגות++", אז יש לי בסביבות 150 קולגות++. אני גם מרגיש שכל אחד מאלפי העובדים של החברה ברחבי העולם, שאני בכלל לא מכיר, יכול בקלות להיות קולגה++ אם רק נכיר זה את זה באופן שטחי - מעצם ההשתייכות לחברה, שוב כמעין ברירת מחדל. אגב, נדמה לי שאצלנו דווקא לא מדברים על התאגיד כמשפחה. אם עושים זאת, אז המשכורות המגוחכות בגובהן של מנהלי הצמרת היו באמת צורמות.
האם אני אומר שאנחנו באמת משפחה? לא, ברור שזו מטאפורה. האם זו מטאפורה קולעת? היא לא מדויקת: ה"משפחה" הזו בוחרת את חבריה וחבריה בוחרים אותה. מדי פעם הם בוחרים לעזוב אותה, ומדי פעם (מאוד נדיר, אגב) היא בוחרת לעזוב אותם. וכן, ה"משפחה" הזו מוחזקת יחד על-ידי כסף שעובר ידיים ומעוגן בחוזה משפטי. ומצד שני, ולטובה, יש כאן גם פחות מתיחויות וריבים מבמשפחה אמיתית. אבל אני לא חושב שמטאפורת המשפחה מאוד מופרכת.
אני בטוח שיש חברות שבהן זה פחות כך, וחברות שנושאות את מטאפורת ה-family באופן פחות מוצדק. אבל, גם במידה שזה שקר, האם הוא רעיל כדבריך? במידה שהעובדים מאמינים לו, נשמע לי שהוא מועיל לכולם לאושר, וגם עוזר לעצמו להתקרב לאמת.
או, אפשר לכאורה לומר את אותו דבר על כתות. זו שאלה לא קלה - מה בעצם רע בכתות, אם הם נותנות לחבריהן אושר ותחושת משמעות. אני אשאיר את הדיון הזה לפעם אחרת, אבל אציין שני הבדלים לטובת החברה-כמשפחה על פני כת: אחת, העובדים בחברות, גם אם הם נהנים מהתחושה החמימה של משפחתיות בחברה, לא נוטים לשכוח ולהתעלם עד הסוף מזה שיש כסף, חוזים ואינטרסים מאחורי זה, בוודאי לא כשזה מגיע להשלכות מעשיות. הבדל שני, ה"חברות" במקום העובדה לא נוטה מטבעה לפגוע במשפחות האמיתיות של החברים. המממ, פגיעה אחת שכן קורית לפעמים: מקרים של עבודת-יתר על חשבון המשפחה האמיתית, ומן הסתם אחת הסיבות יכולה להיות תחושת העבודה כמשפחה, וכמעין חובה מוסרית, וזה רע. אבל אני לא חושב שזה קשר דומיננטי ונפוץ של סיבה ותוצאה.
|
|