|
||||
|
||||
וודי אלן מספר שפעם הוא הוזמן למסיבת טוגה בקולג' בדרום. כשהוא הלך למסיבה, לבוש בסדין לבן עצרה לידו מכונית שנוסעיה גם היו לבושים בסדינים לבנים והציעו לו בתקיפות טרמפ. בדרך התברר לו שיעדם איננו בדיוק מסיבת הטוגה אלא מסיבה אחרת הכולת מצעדים ושריפה של מקלות עץ מוצלבים. כשהוא הבין היכן הוא נמצא, כל חייו עברו ביעף לעיני רוחו, ילדותו בעיירה הקטנה, החופש שבשיטוט בשדות, הילדה הבלונדינית בה היה מאוהב ועימה חלק שלגונים, פתאום הוא הבין שבעצם הוא חוזה חיים של מישהו אחר. בקיצור, הוא נכנס לוויכוח עם החברה מכוסי הסדינים והכובעים המחודדים ובסוף מצליח לזיין להם את המוח ולמכור להם בונדס. |
|
||||
|
||||
לפני שנתיים שיחקתי סטריפ עץ או פאלי עם תיירת בלגית ליד המזרקה של אגם בכיכר צינה דיזינגוף. המטבע (חמישה שקלים) עף גבוה מידי והגיע איכשהו לפסל והתיירת שמאוד התבאסה מזה (זה היה מטבע שלה והיא תכננה להשתמש בו באוטומאט של המכבסה) שיכנעה אותי להוצא אותו משם. התחלתי לטפס אבל פתאום המזרקה התחילה להסתובב ורצועת הסנדל שלי נתפסה באיזה גלגל שיניים פנימי. בתוך מספר שניות יצאה אש ואחזה בשער אפי אך היא מייד כובתה ע''י סילון מים אדיר שאיים להטביע אותי. כל חיי עברו לנגד עיני ביעף, כמו בסרט משעמם במיוחד בלי פואנטה, אז יצאתי החוצה, וצעקתי על הקופאי. קיבלתי את הכסף בחזרה בתוספת התנצלות. |
|
||||
|
||||
היא גם התפשטה מתישהו, או שאתה...? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |