|
||||
|
||||
לדעתי, יש כמה נתונים חסרים שיכולים לסייע לדיון: א. איזה אחוז מהוצאות הצרכנים נחסך כתוצאה מהחוק הקיים ב. בכמה עלו הוצאות המוכרים כתוצאה ממנו בשני המקרים, אפשר לחלק לתת-סוגים: למשל, את הקונים - לפי גיל והשכלה ואת המוכרים - לפי ענף וגודל העסק ג.בשקלול התועלת או הנזק למשק כולו, האם השוק הקמעונאי הפך ליעיל יותר בעקבות סימון המחירים? כלומר, האם ניתן להעריך את השפעת החוק על המחירים ועל איכות המוצרים? ההערכה שלי היא שהחוק חסך לצרכנים, בעיקר לפחות אנליטיים ולחסרי היוזמה מביניהם, סכומים שגדולים בסדרי גודל מהנזק שנגרם למוכרים. |
|
||||
|
||||
מצאתי סקירה מקיפה על סימון מחירים, שהוכנה ב- 2008 וכוללת גם השוואה בינלאומית. בין היתר, עולה ממנה כי: א. בכל המדינות המפותחות מחויבים קמעונאים על פי חוק בהצגת מחיר באופן נגיש והוגן, אך בדרך כלל לא על המוצר עצמו. ב. עלויות סימון המחירים על כל אריזה ואריזה אינן זניחות עבור הקמעונאי. ג. כיון ששוק קמעונאות המזון בארץ אינו נחשב תחרותי, אין לדעת אם הירידה בהוצאות הקמעונאים עקב המעבר להצגת מחיר על המדף תגולגל להוזלת מחיר לצרכנים. ד. יש חשיבות רבה לפיקוח ואכיפה של הצגת מחיר מדויק, בעיקר במדינות בהן אין תרבות צרכנית מפותחת (כלומר, לא ברור אם "הלקוח תמיד צודק"). |
|
||||
|
||||
תודה. מאז 2008 האמצעים להצגת מחירים השתכללו והוזלו במידה לא מבוטלת. אני מתפלא שהמדפים עצמם בסופרים הגדולים אינם כוללים תצוגה שקל לשלוט עליה מרחוק. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |