 |
|
 |
||
|
||||
 |
למיטב הבנתי הצנועה, כשה״קהילה״ מקבלת חזקה חוקית על קרקעות ונכסים נחשקים שמעולם לא טרחה לרכוש הפגיעה באחרים רחוקה מלהיות זעירה. אאל״ט, תומס סוול כבר התיחס לחוסר הצדק המשווע הכרוך ב״שמירת הצביון הכפרי״ (במודל שהציג, זה בא על חשבון תושבי העיר הסמוכה החיים בצפיפות בלי שניתנת להם ההזדמנות לשפר דיור. כשל השוק שבגללו זה מתאפשר הוא שמשלמי מחיר ה״צביון הכפרי״ הם אנונימים אף עבור עצמם, ולכן לא נלחמים על זכויותיהם). אבל אפילו הוא לא העלה על דעתו מצב אבסורדי בו בתים נבנים בישוב הכפרי אך רכישתם מותרת רק למקורבים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ג’סר א זרקא הענייה והצפופה עם התשתיות הגרועות היא לא בדיוק המקום להפעיל עליו את התאוריה האמורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבבה, אז למה אוסרים עלי לרכוש שם בית? או במילים אחרות - עם מיקום כל כך אטרקטיבי, על סמך מה אתה טוען ש״היא לא בדיוק המקום להפעיל עליו את התאוריה האמורה״? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אוסר עליך לגור שם? עיתון הארץ? הקומפלקס התקשורתי-משפטי? אני זוכר שהיו כתבות על כמה בודדים שמתגוררים שם. כל ההצגה הזו של מדינת חוק ושוק חופשי היא מנותקת מן המציאות. המציאות היא לוד שבה מיישבים במרמה אוכלוסיות חלשות או שקבוצות רכישה המסוגלות להגן על עצמן רוכשות מתחמים שבטיים. אני לא חושב שזה אפילו בכיוון של משהו אידיאלי או אידילי. יהודים צרפתיים מבוססים לא יגיעו ממרסיי כדי לרכוש חוילות על שפת הים של הגשר הכחול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדלים רבים ומשמעותיים מכדי שההשוואה לנ"ל תיהיה מועילה, אז באופן עקרוני וכללי: מה דעתך על תכניות כמו The Proximity Housing Grant בסינגפור שנועדה לעודד ילדים והורים לגור בסמיכות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי היא שזה רע. אמנם הסכומים הם פעוטים יחסית להטבה של ״הרחבה לבני הישוב״, והתכנית פתוחה (עד כמה שאני מבין) לכל מי שהוריו בחיים, אבל עדיין לוקחים את כספי משלמי המיסים ונותנים אותם בצורה די שרירות רק לחלק מהתושבים. אני יודע מעט מאוד על סינגפור, אבל בהנחה שיש בה אזורי דיור נחשקים יותר מאחרים - התכנית הזאת מיטיבה הרבה יותר עם מי שהוריו גרים באזור מבוקש, או סתם למי שבמקרה הוריו גרים בסמוך למקום עבודתו. נניח שאתה ואני מתחרים על דירה בסמוך להוריך. אם אתה באמת ובתמים רוצה לגור קרוב אליהם אז גם ערך הדירה מנקודת מבטך יהיה גבוה מזאת שלי ולכן תסכים לשלם עליה יותר ממני. אם זה לא המצב - אז סביר שיש לזה סיבה טובה ואני לא רואה שום צדק חברתי בשלטון הגובה ממני (באיומים) מס ונותן אותו לך כדי להקל עליך לנצח אותי בתחרות על הדירה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה - אני חושב - היא שגם אם אני לא רוצה במיוחד לגור קרוב להורי, אולי בזכות התכנית אשתכנע. הילדים ירוויחו סבא-וסבתא קרובים, וההורים ירוויחו משפחה תומכת בימי זקנתם - וכולם ירוויחו חברה ("as in "society) טובה יותר. כל נושא הדיור בסינגפור די משוגע, ולמרות ששמעתי עליו הסברים מלומדים בכמה הזדמנויות - אני לא זוכר כלום. אבל אני יכול לספר שאני מכיר תושבי סינגפור בהווה ובעבר, ודעתם בנושא חיובית. וגם שויקיפדיה מספרת ששיעור הבעלות על בתים שם הוא הגבוה בעולם ועומד על 91%, ושב-2008 היא הוכרה ע"י האו"ם כעיר היחידה בעולם ללא slums. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח לשמוע שהחברים שלך1 מרוצים מהתכנית (באמת). אם הסינגפורים, כקולקטיב, רואים במגורים ליד ההורים ערך עליון ומוכנים לשלם על זה מחיר חברתי במס ובפגיעה בניידות, סבבה. אני מניח שזה כמו שאני רואה בחירות ובשוויון ערך עליון ומוכן לשלם מחיר כלכלי ולכן אתנגד לעבדות גם אם יוכיחו לי שהיא משפרת את התל״ג1. אבל מה אתה מציע לי לחשוב כשערך השוויון (בו אני תומך בכל ליבי) וערך הלגור קרוב להורים (שזה נוח מאוד, אבל איני רואה בו ערך) מתנגשים? ___ ֿ 1. עם הדיסקליימר ש״שמעתי מחברים״ זה לא תחליף למחקר אמיתי על השלכות התכנית. סביר גם שהחברים שלך, בהיותם אנושיים, רואים את יתרונות התכנית או את המענק של $600 בצורה ברורה יותר מהחסרונות2 של נטל המס הנוסף. 2. או כמו שאמרו לי כאן באייל - מה אכפת לי שיהיה קצת פחות כסף למושחתים של דרעי (או הפנסיות של צה״ל, או משהו בסגנון). הבעיה היא שזה בנוסף, לא במקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכיר את עבודתו של סוול. נראה לי, באופן נאיבי, שאם מספר הבתים ה"משוריינים" קטן ביחס לכלל הבתים הזמינים בעלי מאפיינים דומים, אז הפגיעה קטנה, ואם שיעורם גדול אז הפגיעה גדולה. אבל יותר מעניין אותי מה המודל של סוול. משום מה אני מדמיין שהמודל שלו הוא אינדיבידואלים שלכל אחד מהם העדפות דיור עצמאיות, והשאלה היא איך לחלק באופן ההוגן ביותר את ההיצע המוגבל. והייתי רוצה שבכל זאת המודל ייקח בחשבון קהילה: אנשים שחיים בקרבת מקום לדומים להם (מבחינות שרלוונטיות להם), שהעובדה הזו מהותית לרווחתם ואושרם, ושכוחות השוק עלולים לגרום לריסוק המרקם הזה ולאומללות שלהם, שעשויה להיות גדולה בהרבה מחוסר היכולת של אחרים לממש דיור אופטימלי מבחינתם. שים לב שזה לא "שמירת הצביון הכפרי" - "צביון כפרי" יכול (אולי) להישמר אם אדם א' מתחלף באדם ב' בכפר, אולי בעזרת חוקי עזר מקומיים שיכולים לשמור על הצביון בלי תלות במיהו התושב. זה בכלל בהנחה ש"צביון כפרי" הוא משהו בעל ערך. קהילה, בעיני, היא עניין בעל ערך רב יותר בבירור (קריטית לרווחתם של חבריה), ותלויה מאוד בזהותם של חבריה. מן הסתם יש דינמיקה של חברות בקהילה, והיא יכולה לעמוד בתחלופה מסוימת, אבל רק עד קצב מסוים של תחלופה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |