|
||||
|
||||
אני לא בטוח שמדובר בפתרונות שעובדים, כלומר לא כשמדובר בכל כך הרבה שחקנים שלאף אחד מהם אין אינטרס לשתף פעולה אלא אם כן כולם משתפים פעולה, כשלאף שחקן אין אמון בשחקנים האחרים וכשכל שחקן יכול להפוך להיות לא רציונלי באופן אקראי בכל רגע נתון. יש מקום כלשהו בין לחזור לתקופת הניאוליתית לבין להקריב (נגיד) 3% מהתוצר הלאומי. |
|
||||
|
||||
אם חזרה לתקופה הניאוליתית היא חסרת משמעות - אז קל וחומר שעל הקרבת 3% מהתוצר אין על מה לדבר. ללא קואורדינציה, הדבר היחיד שיזוז הוא מד החום, כלפי מעלה. אם העולם לא יתעשת ויצליח לההסתנכרן, אז... חבל. נחכה ונראה איזה מודל אקלים היה מדוייק יותר (ובינתיים נתפלל לדאוס-אקס-מכינה טכנולוגי). כך או אחרת - בין אם אתה אופטימי או פאסימי אודות היכולת האנושות לשתף פעולה (אני אופטימי) - מגבלות ללא קואורדינציה שישראל תשית על עצמה בהקשר של משבר-האקלים יועילו בדיוק לאף אחד - אבל יפגעו בכולנו בצורה מוחשית (נגיד, 3% מהתוצר בזמן ששאר העולם ממשיך כרגיל זה מאד מוחשי). |
|
||||
|
||||
אם 70% מבני האדם העשירים במדינות המפותחות ישקיעו 3% מהתוצר זה לא חסר משמעות. כל מדינה, כל מחוז, כל משפחה, כל אדם... כל אחד עושה את אותו חשבון. אם כולנו יניח שאף אחד אחר לא יעשה כלום, אז ברור שאין לו מה לעשות. מצד שני, לגמרי לא ברור לי למה לצאת מנקודת הנחה כזאת? היא לא מבוססת על המציאות, גם בנוגע למאבק הספציפי הזה (אנשים כן משקיעים יותר ויותר משאבים ככל שהבעיה נהפכת להיות ברורה יותר), ובכלל בנוגע לקיומה של החברה האנושית (אחרי הכל, למה לכבד את רכושו של שכנך?). רוב בני האדם כן פועלים באופן מוסרי גם כשזה מנוגד לאינטרס הצר שלהם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |