בתשובה לשוקי שמאל, 16/08/21 13:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל אני לא חושב שהעם האפגני כל כך שמח מהקיצוניים של הטאליבאן. יש שם המון קבוצות ומיליציות ואיכשהו הטאליבאן הצליח לגבש מספיק מהן סביבו ואילו הכסף האמריקאי לא הצליח. זה לא מובן מאליו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי שונה. אני לא ממש יודע, אבל לדעתי הטאליבן טרחו פחות מאחרים ביצירת קשרים עם קבוצות אחרות. האמת הסמוייה להרגשתי היא שאם הטאליבן יצליחו להשליט מרותם ברחוב ולא יסתבכו במלחמות, רוב האפגנים יקבלו את שלטונם בלא התנגדות. אני קצת מכיר את הדיווחים על זוועות הטאליבן (רודף העפיפונים וכן הלאה). כך שאיני מקטין בגודל אוולותיהם, אבל נראה שבמקום כמו אפגניסטן היכולת לקטוע ידיים לגנבים, חשובה יותר מדמוקרטיה א-לה אובמה ו-BLM. כפי שהזכיר הפונז, אפגניסטן הפכה למשל ודוגמה למקום שלא כדאי להסתבך איתו. האימפריה הבריטית נהלה שלוש מלחמות אפגניות שבסופן החליטה שעדיף לקשור קשרים קונסטרוקטיביים עם שליט מקומי ולהניח לו את העיסוק עם השבטים המקומיים. זו דוגמה היסטורית שהיתה ידועה היטב. אובמה-ביידן כאמור הצליחו להתעלם ממנה רק באמצעות תחכום-יתר של ההנחה שהעמקת המעורבות באפגניסטן היא מסווה טוב לנטישת עיראק. לדעתי גם הם חשבו על שהות קצרה ויציאה מהירה גם משם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה אתה רוצה דווקא מאובאמה וביידן. אם אני זוכר נכון, במהלך המלחמה זאת היו לארה''ב עוד שני נשיאים, אחד מהם הוא זה שקיבל את ההחלטה לפתוח במלחמה והשני הוא זה שקיבל את ההחלטה לסגת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הזכרתי את ביידן לראשונה בדיון הזה, שוקי התייחס גם לטראמפ. ביידן הוא הנשיא כרגע והוא הנושא באחריות לתוצאות הנסיגה. הוא בהחלט יכול היה לבטל את ההחלטה של טראמפ, לו רצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביידן יכול היה לבטל את ההחלטה של טראמפ, או להתכונן לביצוע שלה טוב יותר. ברור שביידן ואובמה לא צריכים להיות חסינים מביקורת ושיש להם חלק גדול באחריות לכשלון האמריקאי באפגניסטן. הבעיה שלי היא ספציפית עם התגובות של שוקי (הראשונה והשניה שקיימות בעולם בו בוש מעולם לא היה נשיא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה ההיסטוריה שלי שונה לגמרי. את המעורבות באפגניסטן החל ג'ורג' בוש הבן כאשר המטרה היתה לחסל את ארגון אל קאעידה לאחר הפיגוע בתאומים 9/11. אלא שבוש הבן (אחד הנשיאים היותר underrated) שמר על מעורבות מזערית של כוחות קרקע. הכוחות האמריקאים היו כלי טיס ואנשי CIA ויחידות מיוחדות. רוב לוחמי הקרקע היו בני ברית ומיעוטים לאומיים מקומיים אאל"ט זוהי התקופה בה החלו לדבר על Boots on the ground. הפעילות הזו הוכתרה בהצלחה גדולה. יותר מאוחר משהו גרם לבוש לאבד את הרסן והוא הסתבך בתואנות שוא במלחמה קרקעית בעיראק. גם כאן בהצלחה גדולה. אלא שאז התחילה ההסתבכות הגדולה ונדרשו כוחות גדולים על הקרקע לאורך זמן. אובמה ניצח את ואלרי קלינטון ואת ג'ון מקיין בין היתר בגלל שהיה בין הראשונים והמעטים שהתנגדו למעורבות בעירק. כאשר אובמה נבחר לנשיא, הוא גילה שהקומפלקס הצבאי-תעשייתי מאד מושקע בביצה העירקית ולכן הוא בתמיכת סגנו ג'ו ביידן פיתחו את התזה הגאונית הבאה: עירק היא ביצה מדממת ומטרה חסרת סיכוי. ארה"ב תעשה שימוש הרבה יותר טוב בכוחות העלית שלה באפגניסטן (אפגניסטן קטנה הרבה יותר ולאזרחיה יש לכאורה הרבה יותר עניין בתבוסתו הסופית של הטאליבן). ה"גאונות" היתה ברעיון שהכוחות האמריקאיים יוצאו מעירק, יזכו בניצחון מוחץ ומהיר באפגניסטן וכך יחפו על תחושת החמיצות בשל נטישת עירק. אובמה, פחות או יותר, מודה בתיאורים אלו בספרו. ואז lo and behold, התגלה שלאפגניסטני הממוצע אין עניין מיוחד בטאליבן. הם בהחלט שמחים להניח לאמריקאים (ולבריטים) לטפל בטאליבן וממהרים להפגין את הפטריוטיות שלהם במחאות על פגיעות האמריקאים באזרחים חפים מפשע. טראמפ שהיה בדלן כשם שהיה אויל, לא התקשה לסכם עם מפקדיו הצבאיים שכל העניין הזה הוא סיר לילה מלא על ראשו של אובמה והצליח להגיע להסכם עם הטאליבן על פינוי הכוח האמריקאי מאפגניסטן (הכוחות האחרים יצאו עוד לפני כן). זה היה אחד הצעדים הבודדים של טראמפ שלא זכה לשום ביקורת, בעיקר מפני שכולם הבינו שאפגניסטן היא lost cause. ביידן קיבל את העסקה הזו תפורה וחתומה. הוא ניסה לשנות את התנאים, לתלות את הביצוע בהסכם בין הטאליבן לממשלה האפגנית וגם עיקב את הלו"ז. אבל בסופו של דבר כולם הבינו שהמשך הנכחות האמריקאית באפגניסטן אינו משרת שום מטרה. כנראה שהם הופתעו מן המפולת שלא תאמן של הממשל והצבא האפגני, אבל לרגע לא נשקלה ביטול היציאה מאפגניסטן. אשמתו של ביידן בכניסה לאפגניסטן גדולה הרבה יותר מאשר ביציאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אני לא יודע אם היה נשיא גרוע מבוש הבן מאז מלחמת העולם הראשונה. אמנם נראה שכבן אדם יש לא אופי טוב מרובם, אבל מבחינת ה"הישגים", וההשלכות הנוראיות שלהם על חיי היום יום של כל אחד מאלה מאיתנו שנותרו בחיים מאז, הוא היה נורא ואיום. בגלל שאין לו את האופי המחורבן של טראמפ וניקסון, והוא ידע להתחבב גם על הצד השני להבדיל מאובאמה וקלינטון קל לדרג אותו מעליהם, אני לגמרי לא בטוח שבצדק. הרעיון של לפלוש לאפגניסטן ועיראק התברר כרעיון מטופש שהועיל להרבה מאד שכירי חרב, והרבה מאד פוליטיקאים (באפגניסטן ובמדינות המערב) והזיק לכל השאר. היה אפשר לעשות עם הכסף הזה כל כך הרבה דברים טובים יותר, גם לטובת תושבי אפגניסטאן וגם לטובת שאר המין האנושי. להוריד את האחריות לטמטום הזה ממי שהיה אחראי ליצירתו זה מעשה לא הגון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |