בתשובה לרטקסס, 28/07/21 14:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"הסיבה שמיליארדים מתעניינים באולימפיאדה" היא אך ורק "הדחיפה התקשורתית והמסחרית". מדובר באירוע מסחרי, שמובל ע"י גוף מסחרי בפועל, גם אם לא מסחרי באופן רשמי (ה-IOC), ונדחף באופן חסר פרופורציה ע"י גופי תקשורת בעולם כולו משום שמדובר בהרבה כסף, נסיעות חינם של כתבים לחו"ל, הרבה mingling בין כתבים, פוליטיקאים שיכולים לגזור קופון, וכו'. אגב גם בתודעה הציבורית, עיקר העניין אינו הספורט כלל, למרות שאנשים לא מודעים לכך. האחראי הוא אלכס גלעדי, שבהברקה גאונית לפני שנים רבות שכנע את ה-IOC לא להתמקד בהישיגי ספורט; הנושא הוא הסיפורים האישיים של הספורטאים. לכן למשל היו אולימפיאדות שבהן השידורים בארה"ב לא היו בזמן-אמת (למעט במקרים חריגים של מקצי גמור וכו'), גם כשהאולימפיאדה באיזור זמן מתאים; במקום זאת הסיפורים מוגשים ערוכים כשהם מתמקדים בהישגים אישיים של ספורטאים שונים, גם אם הם לא המנצחים (רצי מרתון שמסיימים את הריצה על אלונקה הם הדוגמא הקלאסית). זו בעצם תוכנית "ריאליטי" כבר עשרות שנים, עם משתתפים בכל העולם, מוקדמות (מעשית, אודישנים) כדי לעורר עניין מקומי שמוביל לעניין עולמי, וכן הלאה. פשוט תוכנית ריאליטי סופר-פופולרית, ומעניינת (או לא) בדיוק במידה שהתוכנית "האח הגדול" מעניינת (או לא). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות זה ריאליטי שקשה להפקה להתערב בו באופן בוטה. אישית, מאז אוליפיאדת טוקיו של שנת 1964 הימים של האולימפיאדה הם חגיגה בשבילי. די משונה, כי ענפים כמו שחיה אינם מעניינים אותי בכלל אלא פעם בארבע שנים, אבל באותה פעם הם בהחלט עושים לי את זה, ואפילו הרמת משקולות, ספורט שבימים כתיקונם אינו מעלה אצלי אלא פיהוק, מצליח להשאיר אותי מול המרקע. גו פיגור ב-1964, אם מי מכם יתהה, טכנאי רדיו בעיר מגורי בנה טלוויזיה והציג אותה בחלון הראווה של חנות התיקונים שלו. מדינה מפותחת בשם לבנון כבר שידרה באותם ימים, והתפעמתי לראות את הנסן האמריקאי עובר 5.10 מטר בקפיצה במוט, עד כדי כך שזאת אחת התמונות הבודדות שאני עוד זוכר מגיל 13. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאולימפיאדת מינכן אני זוכר רק את אולגה קורבוט ולודמילה טורישצ'בה (אני זוכר רק את הכינוי שהדבקתי לה- לודמילה שנטובה. הלכתי לויקי לבדוק את השם האמיתי), אפילו שחמורוב זה רק זכרון מאוחר יותר. זוכר היטב את הולנד של קרויף וגרמניה של בקנבאוואר ממונדיאל 74'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דייב ווטל (עם הכובע מצחיה, שפיגר מאחור לאורך רוב הריצה ועבר את כולם ב 150 מטר האחרונים) חרות בזכרוני. חשבתי שממונטריאול 76', אבל מסתבר שממינכן. וואו, יש את זה בצבע! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |