בתשובה לeasy, 14/06/21 10:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדיון הזה, ובמיוחד התגובה שלך, הכו בי עם השאלה- בעבור מה מצביעים בארץ? תאורטית מצביעים עבור מפלגות שיש להן אידאולוגיה (טוב, הגזמתי, קווי יסוד) כלשהי. בפועל הנבחרים פועלים שוב ושוב בניגוד מוחלט להבטחות לבוחר. האם התופעה היתה קיימת לפני שרון וההתנתקות? איך זה קרה? האם זה משום שההצבעה הפכה לפרסונלית- אני מצביע עבור האדם ושיעשה מה שהוא חושב? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל הנבחרים. ליצמן וגפני פועלים לי החלטות הבוחרים שלהם (גם אם זה יעלה להם בחייהם - לבוחרים, לא לנבחרים כמובן). לפיד פעל תמיד לפי הציפיות שלי ממנו כבוחר. חלק מהבוחרים של ביבי, שמצביעים בעצם בעד ריסוק הדמוקרטיה, חיסול בית המשפט והענקת סמכויות-על לשליט יחיד, מקבלים מה שרצו. אבל תמיד יש פשרות מתחייבות מעצם צורת השלטון - וככה בדיוק אנחנו רוצים שזה יהיה. שלטון שחמלא המלאון את שאיפותיהם של הבוחרים במפלגתו לבדה הוא כזה שאתה לא רוצה לחיות במדינה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום? בן גוריון הבטיח להחזיר את כל סיני למצרים? בגין (ולעניין זה גם דיין ועזר וייצמן) הבטיחו שלום תמורת שטחים? תפקידם של הבוחרים לבחור ולא לשלוט. חזור למקיאבלי ותזכר שהנסיך המצליח משנה את החלטותיו בהתאם לנסיבות המשתנות. כבוחר, אתה זכאי לא להצביע שנית עבור מי שאתה חש שהונה אותך. או שאתה מעדיף למנות פקידים שיעשו כל יום משאלי עם וימלאו אחר משאלות הלב של הבוחרים? (כמובן לא כאשר הבוחרים האלו רוצים להחליף את המנהיג הנערץ עליך). אפילו ממעמקי הספקנות והפקפוק שלי בימים אלו, בדמוקרטיה הליברלית, אני עדיין זוכר שהיא אפפעם לא הבטיחה הכל לכולם. לכל היותר היא הבטיחה שיטה של איזונים ובלמים שתבטיח שמקור הסמכות של השלטון יהיה בחירתו ע"י העם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר1, ואני נשאר עם השאלה הבסיסית שלי- עבור מה מצביעים? אני חושב שמי שהצביע לבגין לא קיבל משהו שונה מהותית ממה שחשב שיקבל. פינוי ימית אכן היה טראומטי עבור חלק מהציבור, אבל הוא לא היה מנוגד לאידאולוגיה של בגין ושל בוחריו. אבל מי שהצביע לשרון, לגנץ, לעמיר פרץ ואורלי לוי ולבנט קיבל ההיפך. __________ 1 אפשר להכנס לדיון על ההבדלים בין ההבטחות של בגין לאלו של שרון, אבל נניח לזה כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום מס' 2. בגין "אֵין אַף שַׁעַל אַדְמָתֵנוּ לֹא כֻפַּר בְּדָם" (ז'בו). קרא מה אמרו שמיר וגאולה כהן על פינוי גוש קטיף. ההבדל בין מנחם בגין לאורלי לוי, אינו בהפרת הבטחות. ההבדל הוא בין מי שהם היו. ההבדל בין שני שימפנזים המובילים את הלהקות שלהם אינו בעצמת הקולות שלהם או במספר הכינים שיש להם, אלא במספר חברי הלהקה שצלחו את החורף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מיוחד לישראל ולא חדש (למשל), אתה לא מצביע לאידיאולוגיה או לקווי יסוד, אתה מצביע לאנשים שאתה מאמין שיקדמו את המדיניות שאתה רוצה שתקודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצעירותי (שנות השבעים-שמונים) ספרי הלימוד כללו פרק שדן בבעיות השיטה הפרלמנטרית בישראל, עם דגש על משקל היתר למפלגות "לשון מאזניים"; והפתרון שהוצע היה בחירה ישירה לראשות הממשלה. היינו צעירים מדי כדי להבין עד כמה הרעיון שגוי, והוא נראה נכון ונחוץ: כך נוכל לנתק את החרדים מעטיני המדינה! כשהדור שגדל על הספרים האלה הגיע לשלטון, הוא חוקק את חוק הבחירה הישירה. את המחיר על הטעות הזו אנחנו משלמים עד היום: מאז אמצע שנות התשעים, הבחירות עוסקות באנשים הרבה יותר מאשר במפלגות. אין דיון במצע (למפלגות רבות אין מצע!), מפלגות לא מציגות "כוורת", והשאלה היחידה היא "במי הם יתמכו לראשות הממשלה". אולי השינוי העיקרי של "ממשלת השינוי" יהיה ההבנה שניתן לבנות קואליציה שלא מבוססת על אגו וסובבת סביב אדם אחד. אם השביריריות שלה לא תהרוס אותה, דווקא האיזון והייצוג הרחב למרבית שכבות העם יכולים להיות הכוח האמיתי של המפלגה הזו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |