|
||||
|
||||
אזובי הקיר יגידו את מה שרודי אמר... שום דבר. זה לא טיעון חזק כמו שאתה חושב שהוא. או, אם מותר לי לצטט את המשורר: "אבל די, זו היסטוריה". האלף בית שלך שונה מהאלף בית שלהם, כל אחד מתחיל את הסיפור ההיסטורי איפה שבא לו. ההחלטות של חבר העמים לא נחשבות למופת מוסרי, ואם אתה מקבל את סמכותם של ארגונים בין לאומיים לקבוע, אז תקבל את כולם ולא רק את אלה שנוחות לך. או, במילים אחרות, כמה הטיעונים של ארז משכנעים אותך? כמה הטיעונים האלה גורמים לך לשקול מחדש את דעתך? "אבל המורה, הוא התחיל" אולי נשמע כמו טיעון אינטלקטואלי למי שמשמיע אותו (הי, השקעתי ולמדתי היסטוריה...), למי ששומע אותו הוא לא נשמע ככה. |
|
||||
|
||||
איזה דובר יוצא מהכלל! סרטון חובה. הוא מצליח לא לענות על אף שאלה קשה ולהגיד עשרות פעמים occupation ו besiegement (וזה מה שהצופה יזכור- occupation ו besiegement). זה לא "המורה, הוא התחיל". זה שהדובר מבקש להחיל (לכאורה) את החוק הבינלאומי אחרי שהצד שלו מעולם לא כיבד אותו. הוא מעוניין במדינה פלסטינית שבירתה ירושלים ובזכות השיבה של פליטי 48' (מה עם "אבל די, זו הסטוריה?") כמינימום שהוא מתפשר עליו, כאילו שהחוק הבינלאומי נותן לו זכות על כל שטחי פלסטין. עובדתית הוא לא. |
|
||||
|
||||
כנראה שזה עניין של טעם, בעיני הוא דובר נורא ואיום שהצליח לגרום לי להיות פרו ישראלי יותר מכל שגרירי ישראל ביחד. מה שאני זוכר שהוא לא ענה לשאלות (שלדעתי לא היו מאתגרות). |
|
||||
|
||||
אתה צריך לבוא טבולה ראסה, כאילו הדובר מדבר על האוקיופיישן של סין בטיבט (או דוגמה אחרת, אם אתה יודע דבר או שניים דווקא על הסכסוך הזה). אני הייתי משתכנע שהסינים הם כובש אכזר והטיבטים רק רוצים את זכויותיהם הטבעיות וקיום החוק הבינלאומי. |
|
||||
|
||||
אני הייתי משתכנע שלדובר יש משהו להסתיר. אחרת למה הוא לא עונה לשאלות? |
|
||||
|
||||
זה נכון, בתנאי שהצלחת לשים לב שהוא לא עונה על השאלות. נתניהו, למשל, אומר: "אני מייד אענה לך על זה" ואז מדבר על משהו אחר תוך שהוא מכניס איזו פרובוקציה קטנה שמקפיצה את המראיין לקטוע אותו ולענות לו ואז הראיון ממשיך בכוון החדש, ואתה שוכח שהוא לא ענה על השאלה המקורית. |
|
||||
|
||||
אם התשובה לשאלה מעניינת אותך לא תשכח את זה, וכל פעם שהוא לא יענה זה רק יציק לך יותר. יכול להיות שזאת הסיבה שנתניהו מצליח לשכנע כל כך טוב את המשוכנעים (שמן הסתם לא באמת מתעניינית במה הוא יענה לשאלות שקשה לו לענות) והרבה פחות את מי שלא היה משוכנע (ובאמת רצה לדעת מה התשובה, וחיכה, וחיכה, וחיכה)? |
|
||||
|
||||
מסכים. השאלה היא כנראה כמה באמת התשובה מעניינת את הצופה הסטנדרטי. אני נוטה לחשוב שצופים רבים מסתכלים על זה כמו על תכנית ריאליטי בה הסטריאוטיפים חשובים יותר מהעובדות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |