בתשובה להפונז, 20/05/21 17:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הטענה "אין לנו מספיק הרוגים בצד שלנו" זה איש-קש מוצלח ונוח. הטענה האמיתית: איום הטילים הוא לא חמור עד כדי הצדקת מאות הרוגים חפים-מפשע, מתוכם עשרות ילדים (לראייה: מספר הנפגעים הישראלים הוא נמוך). אף אחד (עד כדי חאמנאי ושות') לא מתלונן שלא מתים מספיק ישראלים. אבל אם אפקט הטילים1 הוא פחד, אי-נוחות, מעט פצועים ולעיתים נדירות הרוגים - אז ישראל יכולה להרשות לעצמה to suck it up, לפעול באופן שאמנם יהיה פחות מהיר, פחות נוח ופחות בטוח עבורה - אבל גם לא יגבה כ"כ הרבה קורבנות בצד השני. למשל להיות בררנית יותר במטרות שלה, לקדם ולאמץ הפסקת אש2, או להכניס כוחות קרקע לעזה במקום להפגיז מבנים מהאוויר3. אני, אגב, כנראה קרוב יותר לדעתך בעניין הזה מאשר לג'ון אוליבר. אבל אני לא צד ניטרלי, ואני לא חושב שישראל יכולה להגן על העמדה הזו ברצינות (במיוחד לא כאשר באופן עקרוני המתקפה כנגדה היא מתגוננת ממוסגרת כחלק ממאבק צודק נגדה, כך שהטיעונים "אנחנו לא מוכנים להכנע לטרור" או "אנחנו צריכים לבסס הרתעה" אינם לגיטימיים). 1 כן, הרבה בזכות כיפת ברזל. 2 גם במחיר פגיעה בהרתעה או וויתור לחמאס. 3 אני נגד, אין צורך לשכנע אותי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ודייק: מאות ההרוגים היו ברובם חמאסניקים מאד לא חפים מפשע. שערוך האיום לפי תוצאתו היא פרקטיקה מעניינת. על פי אותה פרקטיקה, טיל גרעיני שמכוון לתל אביב1 שיורט בגובה מאה קילומטר על ידי מערכת החץ הוא לא איום חמור עד כדי כך שישראל תגיב, ודאי שלא בנשק לא קונבנציונלי.2 אגב, יש תפיסה בטחונית אסטרטגית שנשמעת פה ושם כבר זמן, שטוענת שמבחינה זו מערכת כיפת ברזל משמרת את הסכסוך הטילי המתמשך עם עזה בכך שהיא מאפשרת לו לבעור על אש קטנה (מידיי לשיטתך), בעוד ללא הכיפה איום הטילים בשערוך-על-פי-עומר (נניח) היה חמור מספיק כדי להצדיק עשרות-אלפי הרוגים פלסטינאים, כולל אזרחים, ואולי אפילו כיבוש קרקעי מדמם מכל הצדדים של הרצועה כדי להסיר אותו. אני אישית לא בטוח שהייתי מרגיש טוב יותר עם התוצאה הזו, משני הצדדים. 1 או ירושלים, לבחירתך. 2 אנלוגיה בציר המיקרו ולא המקרו - מאחר ורוב השולפים נשק על שוטרים מתים בעוד רוב השוטרים נשארים בחיים, כנראה שהאיום הטמון בשליפת נשק מול שוטר איננו חמור ולא מצדיק את התגובה הנפוצה3. 3 וכן, אני יודע שבמדינות ידידותיות מסוימות היא נפוצה יותר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידעתי, מוסכם שמבן הכ-230 הרוגים בעזה נמצאים 60+ ילדים ו-30+ נשים. אז נסכים על 100 מתים חפים-מפשע בסה"כ? כשאתה כותב על "שערוך האיום לפי תוצאתו" (וגם מדוגמתך על הטיל הגרעיני) משתמע שעוצמת הפגיעה הנמוכה בישראל היא מיקרית. אבל לא מדובר על נס, מזל או ירוט מיקרי מוצלח. אני לא רוצה להמעיט בחומרת הרקטות, אבל למעשה אין וויכוח (נכון?) שהאיום הטילים של חמאס על ישראל אינו גדול במיוחד. אני מתאר לעצמי שאנחנו מסכימים על כך שלגיטמיות התגובה תלויה בחומרת האיום. אמנם יש מי שיקרא לאיין גרעינית את עזה בעקבות כל התגרות, אבל אתה לא ביניהם. וחומרת האיום תלויה בנסיבות1 - אין בכך כל רבותא. אז על מה הוויכוח? כן, יש מציאות-חלופית היפותטית בה איום הטילים על ישראל מעזה גדול בהרבה. אפשר גם לתאר מציאות-חלופית בה האיום קטן בהרבה. איך זה רלוונטי לעניננו? מן הסתם ללא כיפת-ברזל, אכן היינו חיים במציאות שונה, בה סביר שתגובת ישראל לירי טילים הייתה אגרסיבית בהרבה (וגם היה קל יותר להצדיק "הסברתית" תגובה אגרסיבית). אני לא חושב שזו הייתה מציאות טובה יותר מהקיימת, ואני שמח - גם עבור ישראל, גם עבור עזה וגם עבורי - על קיומה של כיפת ברזל. 1 צפיפות הערים, קימם של ממ"דים, תפקודה של מערכת ההתראה וההזעקות, עוצמת ודיוק הרקטות של חמאס, יעילות כיפת ברזל... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |