 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפי טור של בן כספית : " איך יכול להיות שהמדינה מוציאה כחמישה מיליארד שקלים בשנה ובסוף אי אפשר לסייע ללוחם שחזר משג'אעיה? התשובה מקפיאת דם: כי רוב הכסף לא מוקדש לשיקום ולעזרה ללוחמים פצועים אלא לתשלום גמלאות נדיבות והטבות שונות להרבה־הרבה יותר "נכי צה"ל" שנפגעו בתאונות עבודה, תאונות דרכים, מחלות ונסיבות שונות ומשונות שכל קשר בינן לבין הגנה על ישראל דמיוני בהחלט. שימו לב: על פי נתונים מ-2010, רק 23% מנכי צה"ל הוכרו כנכים בעקבות פעילות מבצעית (מלחמה, אימונים ועוד). 38% לקו במחלות בעת שירותם, 11% נפגעו בתאונות דרכים, 11% בתאונות עבודה, ועוד. " |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היה פעם סקר (שמשום מה אני לא מצליח למצוא) ששאל כמה אנשים אשמים אתה מוכן שייצאו לחופשי כדי למנוע מאסר של אדם חף מפשע אחד. השאלה היא לכמה אנשים אתה מוכן לממן קיצבה בלתי מוצדקת כדי לא למנוע עזרה מוצדקת אפילו מחייל אחד. בניגוד לנכות פיזית שאותה קל לבדוק באמצעים אובייקטיביים, אבחון בעיות נפשיות מבוסס במידה רבה על דיווח של הנבדק, וכאשר יש לו אינטרס כלכלי לעוות קצת את המציאות - ואני מדבר כרגע גם על עיוות מכוון וגם על השפעה בלתי מודעת מתוך הדסוננס של ה"פוזיציה" שלו - לא צריך להיות שוטה גלובלי כדי לנבא לאן זה יילך. הסכנה היא שיד קלה מיד על ההדק תביא לשיטפון גדול של תביעות, מה שיגדיל את הבעיה, לא יפתור אותה. (השאלה אם חייל בחופשה שנהג שיכור ונעשה נכה בעקבות תאונת דרכים בה הוא היה אשם צריך לקבל אותה קיצבה כמו לוחם שנפצע בקרב היא שאלה אחרת. לכאורה התשובה עליה קלה, אבל במקרים שאינם מקרי קצה כאלה אני מבין את הצעקה שתפרוץ על "מבדילים בין דם לדם" אם זה ישתנה). אין לי פתרון מניח את הדעת, אני רק רוצה להזכיר לכלום שהפקידים לא מוציאים את הכסף מהכיס שלהם עצמם, כך שצריך להעריך את זה שהם לא בוחרים בפתרון הקל של קבלת כל תביעה. גילוי נאות: אחד מידידי הוא פנסיונר של אגף השיקום של משה"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 2276 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ד'רבה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אבל במקרים שאינם מקרי קצה כאלה אני מבין את הצעקה שתפרוץ על "מבדילים בין דם לדם" אם זה ישתנה" זה דווקא מסתדר מעצמו, כי כל עוד נותנים נכות צה"ל לנפגעי תאונות דרכים אז פורצת צעקה על "מבדילים בין דם לדם", כשבמקרה הזה זה בין נפגעי תאונות שהם במקרה חיילים לאלה שהם במקרה אזרחים. דוגמה. אני חושב שהממד הזה של האפליה יותר משכנע מהמימד שאתה מדבר עליו (אפליה בין חייל לחייל לפי נסיבות הפציעה). אני מניח שיש תחום אפור סביב "פעילות מבצעית", אבל נדמה לי שהוא לא רחב מדי. מסכים איתך בנוגע לבעיית האימות של פוסט-טראומה. תשובה (חלקית) תהיה דגש יותר חזק על טיפול מאשר על פיצוי. גילוי נאות: ידיד שלי, בדרגת קרבה אפס, הוא נכה צה"ל מטיפוס שלישי: לא מפעילות קרבית, אבל כן בגלל השירות הצבאי: רשלנות (אולי, ברף הסבירות של הדין האזרחי) של הרופא הצבאי בקריה כשבא אליו ג'ובניק עם דלקת גרון. אני חושב שהתשובה הנכונה במקרים כמו שלו היתה צריכה להיות ההפך: רק פיצוי כספי, ובלי להטריח פקידי מדינה בבירוקרטיה שלו (בפרט, בבירוקרטיית הטיפול הרפואי בו), במשך שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שיותר קשה לאבחן במדוייק בעיות נפשיות מאשר בעיות פיזיות, אבל זו לא השאלה. השאלה היא באילו נסיבות קרתה הפגיעה. אולי ניתן לזייף פגיעה נפשית, אבל קשה יותר לטעון שהיא קרתה בפעולה בשג'עייה, כשבכלל היית איש קבע בקרייה. (אני מחריג מכך חיילים בחובה שניסו להתאבד במהלך שירותם הצבאי עקב התעמרות מפקדים, חיילים אחרים, או סתם אי הסתגלות למערכת הצבאית. כל עוד המדינה מחייבת אותם לשרת, היא צריכה לשאת באחריות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, השאלה אם צריך להבדיל בפיצויים עפ''י הנסיבות היא שאלה אחרת. כך או כך, הבעיה של הכרה בטראומות נפשיות תישאר בעיה, אלא אם יוחלט שכל לוחם שמצהיר על נכות נפשית כתוצאה משירותו הצבאי יזכה להכרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. צריך להבדיל בין משרתי החובה לעובדי הקבע ב. צריך להבדיל בין פגיעה בנסיבות מבצעיות לפגיעה שלא בנסיבות כאלו ג. לא צריך להבדיל בין פגיעה פיזית לפגיעה נפשית (דרך אגב, גם כאבי גב אפשר לזייף), אלא בין פגיעה אמיתית למזוייפת, תפקידם של רופאים לעשות זאת, ויש להם את הכלים לכך (גם לרופאי הנפש) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קשה יותר לזהות פגיעות מזויפות כאשר אין ממצאים אובייקטיביים. קשה לזייף פסוריאזיס, טרשת נפוצה או לימפומה (כי יש לרוב יש להם ממצאים קליניים, רדיולוגים או פתולוגיים נלויים). קל לזייף תופעה שאין לה ממצאים אובייקטיביים כמו מעי רגיז (ibs), פיברומיאלגיה או הפרעות פסיכיאטריות. דמיין שפלוני נכנס לרופא ומספר לו שהוא סובל מכל הבאים: Depressed mood אלו הקריטריונים ל major depression. איך הרופא ידע אם הוא שקרן או אומר אמת? אולי רק אם אותו פלוני הוא שחקן ממש גרוע, מצחקק ועולץ תוך כדי הבדיקה.
Loss of interest or pleasure Change in appetite Change in sleep Change in body activity (psychomotor changes) Loss of energy Feelings of worthlessness and excessive or inappropriate guilt Indecisiveness or a decrease in concentration Suicidal ideation |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה האחרון אולי יוסיפו לדיאגנוזה תסמונת טורט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסיכיאטרים הם מיומנים באבחון בעיות נפשיות ובזיהוי מתחזים. בתי המשפט גם מבקשים מהם לחוות דעה על היות אדם אחראי למעשיו בשעת ביצוע פשע. זה לא אומר שהם צודקים ב- 100%, ושהנסיון והרמה המקצועית לא משחקים תפקיד, אבל פסיכיאטר מיומן יכול פעמים רבות לזהות התחזות, בעיקר אם הוא גם טורח לדבר גם עם קרוביו של הנבדק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתונים? רפרנסים? משהו? להבנתי, בדרך כלל אין לפסיכיאטר סיכוי מול מתחזה מחושב (אני לא בטוח שזה חשוב במיוחד בהקשר הכללי הנוכחי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביטוח הלאומי, למשל, מיומן מאד בטיפול במתחזים. אולי אפילו מיומן מדי, עד כדי דחיה של חלק ניכר מהתביעות המוצדקות (יותר מדי False Negative במטרה למנוע False Positive). התחזות יכולה לקרות לא רק בתחום הנפשי, אלא גם במקרים של דיווח על כאב, למשל, או חוסר יכולת לבצע פעולות יומיומיות. גם בתחום הנפשי יש תהליכים מקצועיים שנועדו לוודא קיום סימפטומים ולחשוף מתחזים, אבל לא בטוח שנבדקו שיטתית הרגישות והספציפיות שלהם. אפשר (ואולי אפילו רצוי) לדרוש כאן תיקוף מדעי מלא, אבל המחקר לא פשוט לביצוע, ומה נעשה בינתיים? נשהה את תשלומי הביטוח הלאומי לנכים? כנ"ל לגבי נכי צה"ל. להבנתי לא עלתה טענה על התחזות כגורם לאי מתן תשובה מקצועית לנכי צה"ל, אלא דובר על עומס העבודה העצום על אגף השיקום, שרק 23% מהמקרים שבטיפולו הם של אנשי כוחות הבטחון שנפגעו במהלך פעילות מבצעית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם זו באמת ''מיומנות בזיהוי מתחזים'' או שמא ''יכולת תירוץ מדוע הבעיה הלכאורה-אמיתית שתוארה אינה קשורה כלל לשירות הצבאי''. הרי פתאום הסתבר שפקידי אגף השיקום מנסים לברר מה חשבו על הפונה ביסודי ובתיכון, כדי להראות שבעייתו התרחשה עוד קודם לכן (ולא שהוא שקרן או שהמציא את הבעיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר מאת הרופא הראשי לשעבר של אגף השיקום מסביר על השינוי לרעה בשנים האחרונות: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה יודע כמה מיומן הביטוח הלאומי? בעצם זאת חזרה על בקשתו של עומר לקבל סימוכין, כלומר שמישהו ערך מחקר לגבי אותה "מיומנות". אני אתפלא אם מחקר כזה נערך בגלל שיש קשיים גדולים בעיקר באיסוף הנתונים - אבחונים מוצלחים מול אבחונים שגויים משני הסוגים המוכרים. מלבד מקרים בודדים, כמו זה שהעלה את הנושא לחדשות כעת, קשה מאד לדעת. נושא ההתחזות די מוצנע בכוונת מכוון, כדי לא לפגוע באלה שאינם מתחזים, אבל הבעיה קימת וידועה (ידע אישי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי קריאת המאמר של ד''ר דולפין אני רוצה להוסיף שהידע האישי שלי מוגבל לתקופה בה הוא היה ראש אגף השיקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שנמצא מחקר שטוען ש- 25% מהאבחונים שגויים. במה זה יקדם אותנו? אחרי קצת קריאה, נדמה לי שהשאלה העיקרית היא האם נכי צה"ל מופנים לטיפול נפשי אפקטיבי אם וכאשר הם זקוקים לו, וכיצד הם מאובחנים. העדיפות העליונה, לדעתי, היא מניעת נסיונות אובדניים. שאלת המתחזה היא משנית כאן, מפני שהעלות של שליחת מתחזה לטיפול נפשי לכמה פגישות, עד שהמטפל יבין שמדובר במתחזה, היא שולית ביחס לנזק מתת אבחון של אדם במצוקה נפשית קיצונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי ספציפית לטענתך בדבר המיומנות כביכול של פקידי ביטוח לאומי. מה ייצא לנן אם נדע את מידת המהימנות של שיטות האבחון הנהוגות? מעבר לכך ש(כמעט) תמיד טוב לדעת מה שאפשר על העולם, אם יהיה כלי מדידה מהימן אולי יוכלו לשפר את שיטות האיבחון. אני מסכים שהקריטריון לסיוע בקבלת עזרה נפשית צריך להיות מאד מתירני. בשולי הדברים, מעניין אם מספר התביעות להכרה ב-PTSD עלה באופן משמעותי מאז שזאת מוכרת כסיבה לקבלת קנאביס רפואי. ניחוש: כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון על איבחונים מזכיר לי איזו שיחה מייגעת על לקויות למידה (מ תגובה 367781).1 משהו בקשר בין איבחונים והטבות כנראה תמיד יגרור איתו חשד כולל בציבור לרמיה (מעצם העובדה שהפרצה הזו קיימת). בשולי הדברים - יצא לי לפגוש שני חדי קרן בגרמניה שקיבלו אישור לקנביס רפואי בגלל הפרעות קשב.2 יהיה מעניין לראות אם היחס בין PTSD וקנביס רפואי משתנה ביחס למספר האיבחונים האלטרנטיביים הזמינים. אני לא חושבת שזה יישקף את קיומו או חוסר קיומו של PTSD בקרב הפציינטים, אלא יותר את נפוצות השימוש במושג בקרב המטפלים. _____ 1 מקווה שיכולות הדיון שלי השתפרו מאז. 2 מרשמי קנביס רפואי נדירים יחסית בגרמניה, על אחת כמה וכמה כטיפול להפרעות קשב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהגורם העיקרי הוא איציק סעידיאן, כך שיהיה קשה לאמת את הנבואה ההיא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלכוד 22 מקשה על הפסיכיאטר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מכיר הרבה אנשים בדיכאון? יצא לי להיות לא מעט בחברת אנשים עם דיכאון מאובחן ומאושרר. הם אולי לא מתפקדים בצורה מלאה, אבל הם בהחלט מסוגלים לצחקק ולעלוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שלא, התכוונתי תו"כ הבדיקה הפסיכיאטרית נניח בעודו מספר על בעיות אחרות שיש לו - מה שנקרא באופן מקצועי "אפקט (פסיכולוגיה) [ויקיפדיה] לא-תואם". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אחד מכיר הרבה אנשים עם דכאון, אבל לא כל אחד יודע את זה (בכך אני דווקא מחזק את מה שאת אומרת). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |