 |
|
 |
||
|
||||
 |
(יה. אני המגיבה הראשונה...) מה שכתבת מעניין. כי באמת אין הרבה הזדמנויות לשמוע ממישהו עיוור. כיוון שמקומם אותך שמתייחסים אליך כאל חריג, ודאי תמחל לי על שלא אחסוך תמיהה ביקורתית מטעמי טקט, רחמים או קוקרטיות: במהלך המאמר תארת, בהומור ובחן, את דרכך ברחוב הישראלי ומפגשך עם דיעות קדומות. ובכן בכך שאתה קרבן לסטיגמות אתה יותר נורמלי מנורמלי, וחלק מהגשטלט של אזרחי ישראל. כלומר- אז חושבים עליך דברים מסוימים בגלל שאתה עיוור. אוקי.מה זה שונה מדיעות קדומות לגבי עולים חדשים ("ואו, אתה אתיופי ויש לך נעליים!"), לגבי דתיים ("כל הכבוד שאת הולכת לקולנוע, את לא כמו הפאנטים האלה") לגבי זקנים ("איך בגילך הוצאת רשיון\התחתנת? אתה עוד מסוגל?) וכולי וכולי? ולעומת זאת-מהם הקשיים האובייקטיבים של עיוור בישראל? מבחינת גישה, תרגום, הקלות? כלומר- האם ניתן להסיק מדבריך שמדינת ישראל עושה 100 אחוז מאמץ, ומותירה לנכים אך ורק את עבודת ההסברה והמלחמה התודעה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר היחידי בסטיגמות ששונה ביני ובין עולים חדשים זו היא העובדה שאני לא חושב שאנשים חושבים שעלה זה או אחר לא יכול לעשות דברים מסוימים כי הוא עולה אצלי הבעיה שאנשים חושבים שאני ממש מוגבל ליפעמים שנסעתי לחול באחת הפעמים נסעתי לבד ואיזו אישה ניגשה אלי בדיוטיפרי ושאלה אותי איך לא מצמידים לי דיילת אני חושב שלמדינת ישראל יש המון מה לעשות בנושא הזה של נכים ולא דיברנו עוד על זה שבישראל יש אחוז גבוה מאוד של נכים ביגלל פיגועה טרור תעונות דרכים ועוד ועוד ועוד גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עליך חושבים שאתה לא יכול *לעשות* דברים. עלי חושבים שאני לא יכולה *לחשוב*. זאת אומרת, אם באים אלינו הביתה, ורואים שאני גם אישה, גם דתיה, וגם יש לי ילדים מסביב, אוטומטית מניחים שאני לא מסוגלת לחשוב. ולוקח כמה דקות של שיחה כדי שיבינו שבכל זאת יש לי אי אלו מיומנויות קוגניטיביות, למרות הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לספר לך שמידי פעם - למרות שלא לעיתים קרובות - אני נתקל בסיטואציות בהן אינני יודע אם הצעת עזרה תתקבל בברכה או כעלבון. זה נכון גם לגבי עיורים וגם לגבי נכים על כסא גלגלים. היה פעם עיור ששאלתי אותו אם הוא זקוק לעזרה בחציית הכביש (הוא נראה לי די בלחץ באותה סיטואציה) והוא הגיב בחיוב, ולעומת זאת נכה על כסא גלגלים שהתקשה לעלות על איזו רמפה ענה לי בגסות וגרם לי להרגיש חרא. עבורי, אינטרקציות עם אנשים בעלי מוגבלויות אינן "זורמות", ולפיכך הן מקור לאי הבנות וחוסר נוחות. זה לא יפה להגיד, אבל התוצאה של זה היא שאני משתדל להמנע מהן. ואיך זה שטסת לחו"ל לבד? מי האידיוט שנותן לעיור להטיס מטוס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שאתה לא הראשון או היחיד שמרגיש כך. מעניין לעבור על מדור השאלות על נכים באתר הבא: האתר מעניין ומומלץ באופן כללי :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את הבעיה אני בעצמי מרגיש לא נעים ליפעמים כשאני נמצא במחיצת נכים אחרים כשאני צריך לעזור להם וזה גם כולל עיורים אני חושב שכול מיקרה נימדד לגופו ושאי אפשר ממש להחליל או ו להוציא רשימה של מה עושים ומתי אבל כשעזרה מגיעה כשאתה צריך זה אחלה אבל כשאנשים סתאם מזיינים לך ת השכל זה יכול להוציא ממך בהחלט תגובות עוינות אני חושב שאני משתדל מאוד מהר לשבור קרח אם אנשים יעידו פה כמה שניפגשו איתי ואני חושב אין איזו חוכיות מסוימת באמת בנושא ]שוט תחשוב על זה שבלי שום קשר לנכות לא כול אדם ירצה עזרה אני מיצטער על התגובה המבולבלת |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |