|
||||
|
||||
באמת, כל ההתייחסות הזאת לסוגי מוסיקה שונים כאל "מוסיקת עולם" מבטאת התנשאות וקרתנות תרבותית, כאומר: "יש מוסיקת פופ, מוסיקה קלאסית, מוסיקה אנגלית, צרפתית, איטלקית ואמריקנית, וכל השאר - טוב, זה 'עולם'. קטגוריית 'שונות', שלא ממש *חייבים* להתייחס אליה. העולם הוא התרבויות השליטות בצפון האוקיאנוס האטלנטי ובצפון-מערב הים התיכון, בלבד, כל עוד הן מונות מחמישים מיליון בני-אדם ומעלה. זה דוחה ומגעיל, ומבטא סירוב להיפתח לדברים חדשים. דני. |
|
||||
|
||||
נקודת המבט שלנו, היא מקומית. מה לעשות? יש את שלי, ויש את של כל השאר. מישהו כבר ציין פה שבשביל הגינאים החביבים המוזיקה שלנו היא מוזיקה זרה. העולם *שלי* משתרע בין גבולות התרבות *שלי*. אני מודעת לחלוטין שיש עולם *נוסף* אי שם מעבר, אבל ההבדלים בין הגבולות בתוכו, נהירים לי הרבה פחות מאשר הגבולות כאן אצלי מתחת לאף. קורה. ____ (1) אוף טופיק, אבל בכל זאת- איניגו מונטויה החתולה המקסימה שלי המליטה רביעיה מקסימה לא פחות. אם מישהו מעוניין לאמץ את באטרקפ, ווסטלי, המפרדינק או מקס- שיצור קשר איתי במייל למעלה... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |