בתשובה לאריק, 04/04/21 18:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1 ניטפוק: אני לא יודע עד כמה העם החליט דווקא להשתקע במדינה היהודית, כמו שהריבוי הטבעי במדינה היהודית גבוה יותר מאשר במדינות הים. לדוגמה: הקפיצה מ־2.8 מליון (1968) ל־4.7 מליון (1988) הייתה ללא עליה רצינית. כנ"ל 6.0 מליון ל־8.9 מליון מ־1998 עד 2018 (מדובר כמובן על אוכלוסיה כללית, אבל שיעורי הלא יהודים לא השתנו בצורה משמעותית). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון ומעניין , כי מי שיכל לגור לארה"ב , טס . מי שיכל לגור לצרפת - טס זאת אומרת שעד לפחות תחילת שנות ה- 90 או ה-00 מי שלא יכול היה להגשים את החלום האמריקאי נשאר בארץ עם אלו שרצו להגשים את החלום הציוני. מי הם האנשים שלא יכלו להגשים את החלום האמריקאי , אנחנו יודעים , כמעט כולם. אז נשארו עם המיעוט שרצה להגשים את החלום הציוני על פני האמריקאי . אולי זאת הסיבה שהחלום הזה עומד להתפוגג . מכל מקום - בחירות כלליות להסתדרות הציונית לכל אזרחי המדינה [ כולל הערבים עם הנרטיב הפלסטינאי ] , תפיח קצת חיים בחלום הציוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ממש נכון. חלק קטן מהישראלים, כולל מבני המעמד הנמוך, היגרו (ירדו) לארצות הים. הסטטיסטיקות של העולים והיורדים כוללות גם לא מעט אנשים שחיו על הקו (לדוגמה: אלון אולארצ’יק). בסופו של דבר מדובר על מספר קטן יחסית ולא משמעותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוונתי לאלו שרצו להגר אבל לא הייתה להם את האפשרות להגרר או לבקש שכרטיס הטיסה יהיה לארה''ב. מאחר ולא היה לאף אחד גרוש ,אני מניח שהם נשארו בארץ. אני רוצה לכתוב שאני לא זוכר שהיו געגועים עזים למדינה לאחר שהיא הוקמה, אבל אני לא יכול לכתוב זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהפוך הוא: רוב מוחלט גדול מאד של העם היהודי החליט להימנע או נגד המדינה היהודית. מה שקרה הוא שחלקם הגדול או התבולל או הושמד. יש חשיבות אקטואלית לאבחנה הזו, מפני שיש לה השלכות על האידיאולוגיה של החברה הישראלית דהיום. הכישלון המוחלט של האידיאולוגיה הלאומית-ליברלית הציונית אצל העם היהודי הגדול הוליד את מדינת ישראל כקואליציה עם הרבה גורמים נטולי תודעה לאומית (דתיים פונדמנטליסטיים, פליטים ומשפרי דיור). המצב הזה הפך את המונח מדינה יהודית למונח גנרי המחייב הגדרה לאיזה סוג של מדינה יהודית הכוונה. אם הכוונה למדינה יהודית ע"פ משנתה של ברית השבטים היהודית-דתית-ימנית הכוונה היא גם למדינת טראנספר או אפרטהייד. המדינה שההיסטוריה הלאומית שלה היא הכי קרובה להיסטוריה הישראלית היא גרמניה. הלאומיות הגרמנית צמחה משורשים ליברליים. המהלך ההיסטורי של הכיבוש הנפוליאוני הביא לדחיקתם של הליברלים ע"י גורמים לאומניים-שמרניים-פרוסים. הגורמים הללו הקימו את גרמניה ע"י ויתור על אוסטריה והאימפריה הרב-לאומית שלה. תולדות גרמניה המודרנית הם תולדות המאבק בין השמאל הליברלי לימין הלאומני. המורשת הימנית-לאומנית של מייסדי גרמניה היא התשתית שעליה צמח הגידול הממאיר הנאצי. השמאל הליברלי הגרמני הצליח לחזור לשלטון רק בגלל תבוסתה המוחלטת של גרמניה הלאומנית במלחמות העולם והעובדה שבעה"ב המערביות הצליחו להשתלט על רובה של גרמניה. בישראל יש את הוריאציה שבה דוקא הימין הלאומני אינו מוכן לוותר על האימפריה הרב-לאומית של א"י השלמה. האנלוגיה הזו מדגישה את הטעות הבסיסית של השמאל הליברלי בישראל המנסה להיות המרכז שמבטיח הכל לכולם. האידיאולוגיה של השמאל הליברלי הציוני גם היא אידיאולוגיה פונדמנטליסטית מחייבת, שאינה יכולה להנשא על גבם של חרדים, רב-תרבותיים ופוסט-מודרנים. מי שרוצה לדבוק בציונות הליברלית קלאסית חייב להכיר בכך שרעיון ה"שתי מדינות לשני עמים" מחייב גם הקמת עם ישראלי וגם נכונות לשלם את מחיר הדמים של הרעיון (שהצורה הקלה ביותר שלו היא ישיבה ממושכת באופוזיציה). מי שרוצה לספח מיליוני ערבים למדינה היהודית, אינו יכול להיות אפילו שותף לדרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי ואבוי, גם אתה מזהה תהליכים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שיש כמה חברי כנסת בארץ שאם היית שואל אותם אם הם לאומיים-חברתיים הם היו עונים בחיוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מאמין בתהליכים ולא במטריאליזם או דטרמיניזם היסטורי. אבל הדימיון בין ישראל וגרמניה אינו מקרי. בשני המקרים מדובר בניסיון להקים מדינת לאום. למרבה הצער מצבו של הלאום היהודי הרבה יותר קשה. הלאום הגרמני מוגדר ע"י 2000 שנה של טריטוריה, שפה ותרבות. האוסטרים שייכים ללאום הגרמני גם אם מבחינה פוליטית אינם שייכים למדינה. גרמנים אחרים יכולים להוציא אותם מן המדינה אבל לא מן הלאום. אצל היהודים הלאום מוחזק בקורי עכביש של דת וסולידריות. עצם ההשתייכות ללאום מוטלת בספק. כמו בגרמניה, הליברליזם והדמוקרטיה, אינם חלק מן המסורת הלאומית, לכן הקמת בית לאומי יהודי הכולל מספר רב של לא יהודים ויהודים לא סולידריים היא ניסיון קשה מאד. השמאל הציוני מאמין בליברליזם ודמוקרטיה. זוהי אמונה מחייבת ודורשנית. מי שלא מחוייב לאמונה הזאת לא יכול להיות חלק מן המחנה. השמאל לא יכול לאכלס את המאחזים שלו בפליטים ומשפרי דיור מצד אחד וגם לא בקוסמופוליטים רב-תרבותיים. ולכן אל תתנו לחסידים השוטים של המסית מבלפור לבלבל אותכם. הברית שמנסים לארגן בין בנט, ליברמן, סער, גנץ, לפיד, מיכאלי, מרץ והערבים היא ברית ישראלית-אזרחית לגיטימית אבל היא לא שמאל ציוני לאומי. מורשת מפלגת העבודה תמשיך לחכות לימים טובים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הברית שמנסים לארגן בין בנט, ליברמן, סער, גנץ, לפיד, מיכאלי, מרץ והערבים היא ברית ישראלית-אזרחית לגיטימית אבל היא לא שמאל ציוני לאומי." לא הפסד גדול. מה שחסר במדינה הזאת זה ההבנה של אזרחים מרקעים שונים ואידיאולוגיות שונות שכדאי להם להתאחד כדי לדאוג לעצמם ולחיים האזרחיים התקניים של כולנו במשותף, בלי קשר לאידיאולוגיה. מה שלא חסר במדינה הזאת זה עוד קבוצה של אידיאולוגים ציונים נודניקים עם חלומות באוויר וראש באדמה שהורסים לכולנו את החיים כי יש להם חלום. יש לנו והיו לנו מספיק נודניקים כאלה. הגיע הזמן להחליף מערכת הפעלה - זה לא אנחנו נגד ה״הם״ אלא אנחנו/כולנו נגד שלטון רקוב ומושחת עד העצם. כל מה שנשאר וראוי לעשות עם מורשת מפלגת העבודה זה עשית חסד (ולנתק אותה מהמכשירים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הפסד גדול? אני לא יודע. אתה מוותר על האג'נדה של בית לאומי לעם היהודי לטובת מדינת כל אזרחיה של העם הישראלי. אבל האם העם הישראלי הוא "עובדה בשטח" ולא הצהרת כוונות יותר מאשר העם היהודי? הטרגדיה היא שאנו נאלצים לבחור בין ברית סינתטית של ישראלים שמייצגת כ 30-40 מנדטים המפולגים בתוך המפלגות השונות (אתה), לבין ברית סינתטית של יהודים סוציו-ליברלים שמייצגת כ 15-30 מנדטים המפולגים בתוך מפלגות שונות (אני). הברית הישראלית-יהודית הגדולה של יהודים חילונים מתונים עם דתיים-לאומיים מתונים נדחקה מן המפה הפוליטית ע"י היולדות בחדרי הלידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האג'נדה של בית לאומי לעם היהודי, במובן אליו התכוונה הציונות, היא אג׳נדה מתה שפג תוקפה. גם הימין הישראלי וגם המרכז הישראלי הם פוסט ציונים. הציונות של (חלקים מאוד מסוימים ב)מפלגת העבודה ומר״צ היא לא יותר מאשר הד מהעבר. הימין רוצה לחיות בשטעטל והשמאל הציוני נכשל כבר די מזמן לשכנע את עמו שלא זו הדרך ולא זה החלום הציוני. הדבר הזה שאתה מכנה ״ברית סינתטית של ישראלים״ הוא הדבר היחידי שעוד מחזיק את המדינה הזאת עם תלאי תל-אביבי/חיפאי חצי מתפקד. התלאי הזה הוא המבצר האחרון שעוד מקיים את מדינת ישראל כמדינת חוק חילונית/מודרנית במאה ה-21. אם גם הברית האזרחית הזאת תתפרק, מדינת ישראל תהפוך למשהו אחר לגמרי ממה שהיא היום (ויש סיכוי טוב שזה יקרה, כי 30-40 מנדטים לא יכולים באמת להשפיע על האג׳נדה מעבר לקצת להפריע, להציק, להפגין ולעקב תהליכים). יש שני תסריטים בעתיד של מדינת ישראל ושניהם הם לא החלום הציוני. מדינת כל אזרחיה או שטעטל יהודי-דתי-אורתודוכסי שיזרוק את השיטה הדמוקרטית לפח האשפה של ההיסטוריה. אין אופציה שלישית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה פסימי. הסיבה שהחברה הישראלית תשרוד היא שהחברה הערבית סביבנו שקועה עמוק ולכן לא נתחבר אליה אלא נחיה עם עצמנו שנים רבות. רוב הבעיות שיש בחברה הישראלית ניתנות לפתרון וחלקן יפתרו ברגע שיקומו מנהיגים מוצלחים. מנהיגים מוצלחים קמים מדי פעם, לא הרבה אבל מספיק. יותר מהם קמים בעת צרה. לגבי השמאל (האמיתי, לא המדומיין על ידי ביביסטים) --- הבעיה העיקרית שלו היא שהוא נטש את הסוציאליזם וניסה להחליף אותו בחזיונות שלום שהוכחו ככושלים, בסופו של דבר דישדוש בחזיונות שלום יחסל כל מפלגה שתתעקש להחזיק בחזיונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן כן. המשחק הישן והטוב אני אתה והוא. אני ריאליסט, אתה פסימי והוא? הוא משוגע על כל הראש :-) גם אם נעשה מעשה קטרה (ההיא מ״האווטאר - כשף האוויר האחרון״) ונגיד שעוד לא אבדה תקוותנו, אני חושב ש״המנהיגים״ הם הדבר האחרון שאפשר לסמוך עליו. הפוליטיקאים הישראלים הם משכמם ומטה. אנשים קטנים עם צל בינוני. אסקופה נדרסת תחת רגלי מוקדי הכוח האמיתיים במדינה1. מלחמות השמאל-ימין זה רק תיאטרון. אם התקוות שלך לגאולה שתבוא מהשמאל הציוני תלויות ב״מנהיגים מוצלחים שקמים מידי פעם״, אין לי מה להציע לך מלבד - אל תעצור את נשימתך. __________________ 1 $$$$$$$ Follow the money $$$$$$$
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |