 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל הנושא הזה המסתתר מאחורי המושג המפוקפק ''קניין רוחני'' הוא נושא הנחשב כחדש אולם למעשה הוא ישן נושן. בעבר כשאדם היה כותב ספר, שיא ההצלחה שלו היתה אם כמה שיותר אנשים היו מעתיקים את הספר- אם כמובן הדבר לא היה נושא אופי של פלגיאט. אולם כיום פעמים וכתיבת ספר, מוזיקה, וכדו' אין בהם מלכתחילה דבר פרט לרצון לעשיית כסף. וסביב זה התפתחה תעשייה שלמה. כל מי שכותב על הנושא נצרך משום מה להציג אלטרנטיבה כספית, או איזה מודל עסקי ממנו יצא ל''אמנים'' כסף מאומנותם. לדעתי יש כאן איזה עיוות בסיסי. הסיבה שאדם מסויים חושב שמגיע לו כסף על המוזיקה שהוא מלחין, לא יכולה והיא איננה שיקול מוסרי, או אחר, לשאלה האם עלי לפתוח את הארנק ולשלם לו. אין גם שום מקום להשוואה בין מוצר פיזי ל''מוצר'' רוחני מהסיבה הפשוטה שהמוצר הרוחני היה יוצא לאור אף בצורת יחידה בודדת שאותה אין אנו עושקים מן האמן. אני יודע שיהיה מי שיטען שהמוצר לא היה יוצא לאור מכיוון שאותו כסף הוא המאפשר הפקות יקרות אלו, אולם זה לא שיקול האם לשלם עבור מוצר שכבר יצא לאור. זה דבר הנתון לוולונטיריות שלי ולשאלה האם אני רוצה לראות עוד יצירות של אותו יוצר או לא. כמובן שכל הנ''ל נוגע לשאלה האם לאפשר הפקות פרטיות. כל מה שנוגע בצריבה מסחרית, היא עקרונית פסולה בעיני מכיוון ששאם לדעת הסוחר אותו קניין רוחני אכן שווה כסף, ולראיה הוא מוכר אותו לזולת, הוא אינו יכול לגזול מן האמן את אותו הכסף. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה?! "המוצר הרוחני היה יוצא לאור אף בצורת יחידה בודדת שאותה אין אנו עושקים מן האמן"? מה זה אמור להביע? יש יוצרים שיוצרים בשביל הכיף שלהם, אבל הריני להבטיח לך שמעט מאוד מהדיסקים שעל המדף שלי היו יכולים להיות שם היום, בפורמט זה או אחר, אילולא המחשבה שיש מאחוריהם פוטנציאל כספי זה או אחר. ולראייה - להקות שנכשלות פעם או פעמיים, בד"כ יפסיקו ליצור, אפילו אם, תאורטית, הם היו יכולים להמשיך ליצור עוד שנים רבות. מי אתה שתחליט שאתה לא מוכן לשלם על שירות שניתן לך *במוצהר* בעבור תשלום? אם אני מצחצח לך את הנעליים, לאחר שקבעתי מראש מחיר עבור השירות, ואז אתה קם והולך בלי לשלם - ידידי, אתה גנב. על המוזיקה יש תג מחיר. אם אתה לא מוכן לשלם עליה - אתה לא חייב, אבל גם אסור לך לגנוב אותה. אתה מוזמן להאזין למוזיקה ברדיו, שמישהו אחר שילם עליה עבורך, אתה מוזמן לצפות בקליפים בטלוויזיה, כנ"ל - אסור לך, מוסרית, לצרוב אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן ואותה מוזיקה לא היתה יוצאת לאור אילולי מישהו חשב שישלמו עליה, זה יכול להוות שיקול לשאלה האם אני *מתנדב* לשלם כדי לעודד מוזיקה, אולם אין זה *מחייב* אותי לעשות כן. כשאתה מצחצח את נעלי, אנחנו מסכימים בינינו שאני אשלם לך תמורת שירות זה, אולם זמר שאני צורב את דיסקו, אין בינינו שום הסכמה הנוגעת לזה. יתכן שהרוכש המקורי של הדיסק עשה זאת בתנאי כזה או אחר, ויש לדון בשאלה האם עצם היותו עבריין מחייבת גם אותנו המקבלים ממנו דבר זה בחינם (מסייע לדבר עבירה במושגים הלכתיים) אולם לי עצמי אין כל התחייבות כלפי האומן. או במילים אחרות שכבר כתבתי, זה שהוא מצפה לקבל ממני כסף לא עושה אותי אחראי למלא אחר ציפיותי המופרזות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אף אחד לא *מחייב* אותך לשלם על דברים בסופר. אתה יכול להכניס אותם לתיק ולצאת. איזה מין דבר זה שאתה יכול "להתנדב"? מאיפה החוצפה הזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו הייתי גונב מצרך מהסופר, הייתי גורם נזק ישיר למוכר מכיוון שהשקיע בייצור אותו מוצר אולם כשאני צורב דיסק, לא נגרם ליצרן שום נזק ממשי אפילו אם הייתי קנה אותו, אילולי יכולתי לצרוב אותו, מכיוון שהמוצר נשאר ברשותו. ניתן להשוות את זה ל"התפלחות" להצגה או סרט הסיבה היחידה שזה נחשב גניבה היא מכיוון שמקום ההצגה או הסרט הם רכושו הבלעדי של אדם מסויים (או שניתן לו יפוי כח על יד הבעלים) המתנה את הכניסה אליו בתשלום, אולם אם הצגה זאת נערכת על ידי חבורת קבצנים בקרן רחוב, אין שום חובה על הצופים אפילו אם הם מאוד נהנו ונשארו שם במשך 10 דקות תמימות במיוחד לצורך שמיעת אותה להקה, לשלם דבר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |