 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני אגיד לך מה הבאג האמיתי ברעיון הזה. הבאג הוא שאני לא מעוניין לצרוך תדמית. אני מעוניין לצרוך מוזיקה איכותית. אני לא מעוניין לצרוך להיטים - בשביל זה יש לי גלגל"צ. אני מעוניין לצרוך גם את השירים שלא יצאו כסינגל. השירים האהובים עלי הם דווקא אלו שמסתתרים להם בדיסק ולא מגיעים לרדיו. אני לא רוצה לחיות בעולם שכולו שלמה ארצי ובריטני ספירז. אני רוצה גם קצת קטטוניה וערן צור לפעמים. ומה הסיכוי של יוצרים חדשים בעולם אכזר שבו רק מי שיש לו עדת מעריצים יכול לשרוד? כיום חברות התקליטים מהמרות לפעמים, לא הרבה, אבל לפעמים. דן תורן שב ונכשל בהפיכת תקליטיו להצלחה מסחרית - ובכל זאת איפשרו לו להמשיך ליצור, כי יש לו איכות. דן תורן לא היה רואה את הצד התחתון של דיסק (אפילו צרוב) בעולם שלך. יש לי למעלה מ-170 דיסקים בבית, כולם מקוריים. אין לי אפילו חולצה, ספל, כובע, פוסטר או כל מוצר מרצ'נדייזינג אחר של אף אחד מהיוצרים הללו. אני גם לא רוצה לקנות שום מוצר שכזה. אני לא מעריץ של אף אחד, אני פשוט אוהב מוזיקה של אנשים. אביתר בנאי היה הצלחה מסחרית אדירה, לפחות באלבום הראשון שלו. מעודי לא ראיתי חולצה עם פרצופו עליה. האם לדידך אביתר בנאי היה צריך להיות מוצר או לחדול? לא תודה. אני מעדיף לשלם על הדיסקים (נכון שהייתי מעדיף אם חברות התקליטים היו מורידות את המחירים למשהו סביר יותר, אך מכיוון שכה רבים, כמותך, מעדיפים לגנוב על פני לקנות - וכפי שאמרת, אתה יכול לקבל את זה בחינם, אז אפילו אם ימכרו דיסקים ב-20 שקל לא תקנה אותם - אז אפשר להבין אותם) (איפה הייתי? אה) אני מעדיף לשלם על דיסקים ולא לוותר על המוזיקה האיכותית לטובת מוזיקה מסחרית גרידא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שאתה מערבב פה כמה נושאים וקצת גם גולש לדמגוגיה מיותרת. ראשית, בוא נחלק קטגורית את כל המוסיקה בעולם ל"להיטים", שאלה השירים והאמנים שזוכים להצלחה מסחרית, ול"שוליים" שזה יהיה הקוד לכל השאר. הדיון כרגע מתייחס אך ורק ללהיטים, שכן אמני השוליים גם היום לא ממש מתפרנסים ממכירות, ובוודאי שלא נגרם להם נזק כלכלי מהותי מכך שמורידים שירים שלהם בנאפסטר ולא קונים את החומר שלהם בחנויות. אם זה לא הובן קודם, ראוי שזה יובן עכשיו. עכשיו נתייחס נקודתית לטענותיך: ראשית, גם היום הרדיו משמיע בעיקר את שלמה ארצי ולא את פוליאנה פרנק, והפלא ופלא - העולם שותק. הלאה. אתה רוצה לשמוע את השירים שמסתתרים בדיסק ואינם מגיעים לרדיו. נו? מישהו מפריע לך או יפריע לך בעתיד לעשות את זה? את הטענה הזאת כנראה שפשוט לא הבנתי. הטענה הבאה היא שכיום חברות התקליטים "מהמרות לפעמים" ומפיקות תקליטים לאמנים שעוד לא הוכיחו שיש להם שוק. ברור! אבל מי לעזאזל צריך את המתווכים הללו בינינו לבין האמנים? כבר היום יש איזה אתר, garageband.com, שאמנים מעלים אליו יצירות שלהם (mp3 כמובן) ובאתר מדרגים אותם לפי מספר ההורדות ומפיקים אלבומים במאות אלפי דולרים למי שהכי הרבה אנשים הורידו את החומר שלו. זה לא נשמע לך מודל הרבה יותר נכון מאשר שאיזה איש עסקים בחברת תקליטים יחליט בשבילנו מה לשמוע? שלא יעשו טובות ולא יהמרו, תן לאנשים להגיד מה טוב בשבילם ומה לא. בעניין החולצות, זו הוצאת דבר מהקשרו. חולצות וכובעים מתאימים לסוג מסוים של אמנים ולא לאחרים, אבל גם לאמנים מהסוג האחר יש מה להציע. הופעות חיות, סרטי קולנוע, דיסקי "פרימיום" (מבחינת האריזה וההגשה), כל אלה דברים שגם אתה תצרוך בנסיבות מסוימות. חוץ מזה אני לא מציע לסלק את הדיסקים מהחנויות. בדיוק כמו שאני יכול היום ללכת לחנות ולקנות בכריכה קשה את ה-Hackers Dictionary או להוריד את אותו דבר בחינם מהאינטרנט בתור "קובץ הז'ארגון" המפורסם (ועשיתי את שניהם, אגב), כך אין מניעה שאוכל באופן חוקי להוריד אלי שירים של אביתר בנאי ואוכל גם ללכת ולקנות את הדיסק שלו בחנויות אם יבוא לי להתפנק. השוני הוא במה שיהיה "מטה לחמו" של האמן, לא באילו מוצרים יהיו זמינים בחנויות. ולסיום, אני מואשם על ידך בכך שבגלל גנבים כמוני (20 מיליון משתמשי נאפסטר, ויש גם את iMesh ועוד כמה כאלה) מחירי הדיסקים גבוהים באופן שערורייתי. מדובר בטעות חמורה. מחירי הדיסקים היו גבוהים מדי גם כשהמנכ"ל הצעיר של נאפסטר עוד היה בבי"ס יסודי. זה ששפוטים כמוך מוכנים לשלם את המחיר המופקע הזה שוב ושוב, זו בסופו של דבר הסיבה שהוא נשאר כל כך גבוה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שכיום הרדיו משמיע פוליאנה פרנק - זה בדיוק העניין. הדיסקים הללו קיימים, ולא היית מכיר אותם אילולא הם היו קיימים. אתן דוגמא מאזור אחר של האמנות - סיפורים קצרים. ישנו אתר בשם במה חדשה שאני בטוח שאתה מכיר. אתר מצויין, שמכיל לא מעט סיפורים טובים ומעניינים. והנה - בעיה: הוא מכיל גם המון המון סיפורים גרועים. נכון, אתה יכול ללכת ולהתחיל לחפש ביניהם את הפנינים, אבל האם לא יותר נוח ועדיף כשמישהו אחר (כלומר עורך) ידאג לעשות את הבחירה הזאת במקום? האם אין יותר סיכוי שתתקל ביוצרים טובים כשאתה נכנס לחנות ספרים, מאשר כשאתה נכנס לאתר אינטרנט? אותו הדבר לגבי מוזיקה - אלו קבצים היו המועברים ביותר בנפסטר? האם אלו קבצים של יוצרים צעירים שאיש לא שמע עליהם, או שמא אלו קבצים של ספירז, מדונה ומטאליקה? בוא לא נתמם. נאפסטר לא נוצר כדי לעודד את חופש הביטוי. הוא נועד כדי לעזור לאנשים להשיג מוצק בחינם. אין הבדל בין יוצר נאפסטר לבין מישהו שמראה לך איך להתפלח לבית הקולנוע או שמלמד אותך איך להרים מסטיקים בסופרמרקט. (כדי להפיג חששות - אינני קורא לך גנב, אני טוען שהורדת מוזיקה פיראטית היא גניבה. גם החוק מכנה אותה כך). באשר הטענה בקשר לשירים המסתתרים - אני לא אגלה אותם, כי אף אחד לא יטרח ליצור אותם. למה ליצור שירים אם אף אחד לא מתעניין במה שאין בו מסחור? אם הדבר היחיד שחשוב היא התדמית - למה להשקיע במוזיקה? המודל של גארג'בנד נשמע לי מצויין (ואני אף משתתף במאמץ הקולקטיבי שם), אבל רק כל עוד עוסקים בו משוגעים לדבר. תחשוב לרגע שאותו הקהל שמדרג את המצעד של MTV היה מדרג את גארג'בנד. מי היה זוכה שם? שוב - בריטני ספירז, בקסטריט בויז. ביום טוב, אולי גם הסמאשינג פאמפקינז יוכלו לזכות למעט נחת (לא הייתי סומך על זה). מי לא היה זוכה שם? כל היוצרים הצעירים שמביאים לשם אמנות אמיתית ולא זבל ממוסחר - כל האנשים שבגללם אני הולך לאתר, ושאני מאוד מקווה שיוכלו לזכות בחוזה ההפקות כדי שכולם יוכלו לזכות להזדמנות להאזין לאלבום שלהם. גם סרטי קולנוע ואלבומי פרימיום אני לא קונה. להופעות אני ממעט ללכת, כי אין לי זמן. למה לעזאזל אני צריך לקנות דברים שלא קשורים למוזיקה, אם כל מה שאני רוצה זאת המוזיקה? למה אם אני אוהב ספר אני צריך ללכת לקנות את הסרט שהופק על פיו רק כדי שאני אוכל להעביר תשלום ליוצר הספר? אגב - מאיפה בכלל הבאת סרטי קולנוע? הרי גם אלו ילכו בדרכה של המוזיקה ויהיו חופשיים לכל. זה מאוד יפה בתור אידאל שאמנות תהיה חופשית לכל - אבל זה לא ממש מתחשב בצרכיהם של האמנים. אני אישית מאוד אכעס אם הספר שאוציא ביום מן הימים לא ימכור אף עותק, לא בגלל שאנשים לא אהבו אותו, אלא בגלל שכולם העתיקו אותו בחינם מהרשת... עוד אגב - ציינת בדבריך שגם ספרים ניתנים חינם ברשת. ובכן, סטיבן קינג, חלוץ הספרות ברשת, מוכר את הספר שלו פרק אחד כל פעם, תוך איום מתמיד על קוראיו שאם לא ישלמו לו - הם לא יוכלו לקרוא את השאר. ככה אתה רוצה את הספרות בעתיד? ומה לגבי סופרים חדשים יותר, שלא יוכלו להשיג את ההייפ שמשיג קינג בזכות שמו הטוב? האם נגזר גורלם לחיות מ... ממה? הופעות חיות? מי שלא מוכן לשלם את מחיריהם הגבוהים של הדיסקים - שלא ישמע את הדיסקים. אף אחד לא חייב לך שום דבר. את המוזיקה הם יצרו, בין השאר, כדי שתקנה אותה. לא כשירות לאנושות, אלא כפרנסה. אם הבגדים של ורסצ'ה יקרים מידי בשבילך - אל תקנה אותם. אין לך שום זכות לפרוץ לחנות ולקחת אותם בשם חופש הביטוי. לקיחת מוזיקה פיראטית דרך הרשת אינה שונה בשום דבר מלקיחת בגדים שלא קנית. וזה שקל יותר לגנוב מוזיקה לא הופך את זה לנכון יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד, זה לא אמור להיות הפוך? זכורים לי ימים רחוקים בהם מגן זכויות היוצרים (של תוכנות) היה החבר עמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה ממשיך, לטעמי, לערבב מין בשאינו מינו. הטענה הראשונה שלך היא שלא הייתי זוכה להכיר אמני שוליים אלמלא היו להם דיסקים. לא נותר לי אלא להסכים, ולהזכיר לך שגם במודל הקיצוני שהעליתי אין משום ביטול של מושג הדיסק אלא רק שינוי מרכז הכובד של מודל ההכנסות לאמן. דיסקים עדיין יופקו, אבל פרנסת האמנים לא תהיה רק ממכירתם כמו היום (מה גם ששמענו פה כמה קולות שטוענים שהפרנסה העיקרית מתעשיית הדיסקים היא של נהגי משאיות ומחסנאים, לא בדיוק של האמנים האומללים שבהם מדובר). בהמשך אתה מנסה לשכנע אותי בצורך בנוכחותה של דמות ה"עורך" שתסנן עבורנו את האיכות מהבררה. שוב, אין לנו ויכוח על העקרון. הויכוח הוא רק האם ראוי שאותו עורך יהיה דווקא מפיק שעובד בחברת תקליטים או שהוא יכול להיות גם עורך אתר כמו גראג'בנד שהזכרתי קודם, וששיפוטו לא יקח בחשבון רק שיקולי מכירות אלא גם את הפידבק של הציבור הרחב שנחשף לעבודות של האמן שהופצו בחינם למטרה זו בדיוק. הלאה. טענת שנאפסטר לא נוצר כדי לעודד את חופש הביטוי אלא כדי לסייע במעשה פשע. נו טוף. ממש לא מעניין אותי כרגע למה נוצר נאפסטר ולמה התכוונו יוצריו. מה שמעניין הוא השפעת נוכחותו של השירות הזה (ושל עשרות תואמיו) על מודלי הצריכה של מוסיקה ברשת ומחוצה לה. אתה צודק, היום הורדת מוסיקה שיש עליה זכויות יוצרים היא עבירה, ולמרות שמעולם לא הודיתי בביצוע עבירה ממין זה אתה רשאי לתקוף אותי ואת נאפסטר ואת עצם הפעולה אבל באמת שלא בזה העניין. נמשיך. אם לא יהיו דיסקים, לא ייווצרו הטראקים הנסתרים שכבודו אוהב. נו באמת. מדובר בהיסחפות פראית ובעלבון צורב מצידך לקהיליית האמנים. אתה למעשה טוען שהם מפיקים עשרות שירים רק כדי למלא דיסקים ולא מתוך שום דחף אמנותי. אני אפילו לא אתחיל להתווכח עם טענה משונה כזאת. ונמשיך הלאה. המודל של גראג'בנד מצוין, אבל (אתה שואל) מה היה קורה אם המדרגים בו היו רק שוחרי יורופופ? אני אגיד לך מה היה קורה. היה נפתח עוד אתר (או שניים, או עשרים), ולשם היו עוברים האנשים שלא אוהבים לדרג יורופופ. הביקוש יביא לכך שיהיה היצע, וגם קולם של אניני הטעם יישמע. יותר מזה, איזה מקום טוב מן האינטרנט כדי לייסד אתר שכזה? האם אתה באמת סומך על חברות התקליטים יותר מאשר על הרשת לענות באופן אמין על צרכי האנשים? אתה גם טוען, מתוך תפיסת העולם התקועה-במקום שלך, שמאד תכעס אם תפרסם ספר ואף אחד לא יקנה אותו כי כולם יורידו את הסיפורים בחינם מהרשת. משום מה לא שמעתי את לינוס טורוואלדס מקטר כשכולם הורידו את הלינוקס שלו בחינם מהרשת והוא לא ראה מזה אגורה. להפך, הוא עודד את כל מי שיכול היה לייצר עוד ועוד תוכנות ויישומים ללינוקס שכולם בחינם, ותראה מה קרה עם מערכת ההפעלה הזאת היום (גם לינוס הקשיש מתפרנס לא רע). לעומת זאת תסתכל על BeOS, מערכת הפעלה לא פחות מעניינת שקיימת כבר כמה וכמה שנים אבל לא ממריאה. היא לא ממריאה כי בין השאר היא עולה כמה עשרות דולרים עלובים שמפרידים בינה לבין הטרנד הסקסי של קוד פתוח וחופש המידע. אני לא מציע שרק אתה תחלק ספרים בחינם, אבל בעולם בו כל המוצרים הדומים יוצעו בחינם במטרה של בניית ערך ליוצר, לא יהיה מקום להרגשת הקיפוח האישית שאתה מתאר. זהו. הפסקה האחרונה שלך היתה נאום חינוכי מאד אך בלתי רלוונטי לחלוטין למאמר שלי. כאמור אני לא ממליץ בשום מקום על פירטיות אלא מעלה לדיון את האפשרות של שינוי במודל העסקי שכמובן לא יתרחש אם כל הצדדים לא יגיעו למסקנה שהוא המודל הרצוי. לנאומים חינוכיים נגד פירטיות אין דבר וחצי דבר, מבחינתי, עם הנושא שעל הפרק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מצדד בעריכה שתנפה עבורך את הסיפורים הרעים מהטובים. עפ"י איזה שיפוט ערכי עורך מוזיקלי אמור לנפות עבורי את הלהקות הרעות מהטובות כשיש אין סוף זרמים מוזיקליים, חלקם לא מסחריים בעליל?! בגלל עורכים כאלה קמו בשנות השבעים חברות אינדי קטנות שנתנו לאמנים לא מסחריים אפשרות להדפיס תקליטים. בגלל העריכה שבחרה את החומר הטוב, להקות נפלאות הדפיסו באינדי, בלי תקציבים, בלי פרסום וקידום מכירות. מה אסף אומר לך - אולפני הקלטה יש היום כמו זבל. אמן משלם כמה מאות שקלים ועומד לרשותו ציוד הקלטה איכותי. הוא מקליט שיר, מעלה אותו לרשת לאתר שאסף ציין ושלא הכרתי עד היום (תודה!), ושם הציבור שופט את השיר, לא עורכים מוזיקליים מאובנים, ולא סוחרים שמחפשים ביצי זהב ולא אמנים. רק לפני שבוע טענת שהציבור רצה את פרס ומי אלו חברי הכנסת שישמשו מסננת, והיום אתה טוען ההפך, שהעורכים יחליטו עבור הציבור מה טוב ומה רע. אם היית חושב קצת יותר, היית מציע מנגנון ניקוד ומיון על ידי הציבור, שהיה מבליט עבורך את הסיפורים הטובים, ולא נותן הכל בידי איזה עורך על שיעצב את הטעם הספרותי שלך לפי שלו. פתרון המוזיקה באתר לשיפוט הציבור הוא מודל נפלא. זה מקצץ לאפס את הבזבוז על חברות התקליטים, נותן לצרכנים ולאמנים את כל מה שהם צריכים, בלי מתווך שגזל את רוב הרווח. אמן מקבל על כל דיסק פרוטות. את רוב הרווח לוקחים חברות ההקלטה, האמרגנים, מפיקים, מייצגים, פרסום, חנויות מכירה ועוד. דחפו את האמנים להפגין נגד גניבת כספם בציניות, כמו שעושים תמיד. גם התעשיינים שמתנגדים לחוק שכר מינימום 1000 דולר לא אומרים שהנשים שלהם לא תוכלנה לטוס 19 פעם בחודש לפאריז, אלא שיהיו יותר מובטלים בערי הפיתוח. גם חברות ההפקה לא אומרות שסוני ווורנר ירוויחו פחות כמה מאות מליוני דולרים בשנה, אלא שהאמנים המסכנים יידפקו ויעבדו בחינם ולכן יפסיקו לשיר. כאילו שהשירה תלויה בכסף, וכאילו שואן גוך ראה לירה מהאמנות שלו. אמנות לא תלויה בכסף, היא התקיימה ותתקיים במחיר אפס - כי מה שאסף אמר נכון - ההכנסות יבואו ממקום אחר. אתה מעיד על עצמך שאתה לא קונה מרצ'נדייז. כאילו שאני קונה. אבל אני ואתה לא מחזיקים פרומיל של פרומיל מהכנסות חברות התקליטים, למרות שיש לנו מאות דיסקים בבית. מי שמחזיק אותם הן המעריצות של בריטני ספירס, שכל יום רצות וקונות איזה קישקוש אחר של הזמרת. אתה סתם עונש בשבילם, כי אתה (אני מרשה לעצמי לנחש) צורך מוזיקה לא רווחית. ככה אני לפחות. רוב הדיסקים שקניתי הם מסוג אלה שבקושי חברות ההקלטה יוצאות מהם מאוזנות. השוק בעולם הוא שוק של להיטים - היום ספירס, מחר ג'קסון, מחרתיים הביטלס החדשים. ובשוק הזה המרצ'נדייז והתוספות מכניסים הון עתק, ממנו הזמרים יכולים להתפרנס בכבוד. ומה יעשו הזמרים הקטנים, שהכנסות מהדיסקים הן משמעותיות עבורם? אני לא מקבל את מה שאסף אמר, שהם יצטרכו לבנות לעצמם ערך. יכולת לבנות ערך היא מוגבלת ותלויה בקהל היעד. אבל אף אחד גם לא אמר שמכירת הדיסקים תיעלם מהעולם. היא תקטן משמעותית, נכון, אבל עדיין נלך להופעות, עדיין ישלמו על הופעות בטלויזיה, עדיין יש במות ביום העצמאות. זה לא סוף העולם עבורם. אפשר גם להבטיח להם תשלום מינימום מאתר שאליו הם יתקשרו כדי להעלות מוזיקה. האתרים האלה יחליפו את חברות התקליטים, וזמר יקבל משכורת תמורת חוזה בלעדיות - שהוא יעלה מוזיקה רק לשם. אפשר גם להציע לו תשלום על כל שיר, ולממן את זה מפרסומות וחסויות, או לשלם לו לפי מספר ההשמעות/ההורדות. כל ויכוח בעניין הוא מיותר, משום שהמגמה כבר נקבעה - תהיה מוזיקה חופשית ברשת. כל מה שנשאר זה להחליט אם משנים את הגישה, או נלחמים בטחנות רוח. אי אפשר לעצור את המגמה משום שהיא כבר עברה מזמן את נקודת האל-חזור. יסגרו את נפסטר, ואפילו את כל שאר התוכנות, אז נחזור להוריד קבצי מפ3 בזיפ מגיאוסיטיז, כי הם מוחקים קבצי מפ3 וצריך להחביא אותם בזיפים. זה בכלל לא משנה. לכן כל הדיון ב"מחירי הדיסקים סיבה או מסובב" הוא תפל לנושא - מה יהיה מכאן והלאה. יש לי דיעה על מחירי הדיסקים, אבל זה מיותר. מה זה רלבנטי כשכבר נקבע כמו שאסף אחר שאולי מחיר הדיסק הוא 70 ש"ח, אבל המחיר האמיתי שלו הוא 0 למי שרוצה? ההתלבטות היא בין 70 ל-0 ולא בין 70 ל-40, וכל דיון אם מחיר גבוה או נמוך יעלה את המכירות הוא תפל, כי אין פה שאלה של מחיר בכלל, אלא שאלה של הסתגלות למחיר אפס. מי שלא יסתגל ויצא לחפש פתרונות חדשים להתפרנס מאמנות, לא ישרוד. מי שיגמיש את המחשבה, יגלה מהר מאוד שלא רק שהוא לא יפסיד, אלא שהנגישות שלו לקהל היא הרבה יותר גדולה מאשר בעבר, והחשיפה שלו חוצה גבולות ותרבויות. וזה יכסה בקלות על ההפסד ממכירת דיסקים בחנויות. ולראיה - ראה אותך (ואותי). מי היה נותן לנו לערוך מגזין בממסד העיתונות הישן? מי היה נותן לי לכתוב? מי היה מפרסם אותך אם זה היה תלוי בעורך שקובע מה הציבור רוצה לקרוא? המודל האינטרנטי אומר שהציבור קובע, לא העורכים. וכך זה בכל תחומי התוכן - ספרים, מאמרים, שירים וכד'. ואין שום סיבה שהמוזיקה תהיה שונה. כולם מתייצבים על מחיר אפס, מהעיתון האדיר ביותר עד המגזין הנידח ביותר, כשהציבור קובע מי הפופולרי ביותר, וההכנסות באות מפס הפרסומת שבראש הדף. כך יהיה גם עם הזמרים, ומי שלא יבין את זה, שילך לקיבוץ כבר היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הדוגמא שהבאת בסוף היא מעניינת - את כל מה שאני והכותבים האחרים עושים כאן - אנחנו עושים בהתנדבות ובחינם. כיום אני בחופש, או חודשיים אני סטודנט. אם יתגלה לי שהחיים הסטודנטיאליים (פלוס עבודה) אינם מותירים לי זמן לטפל באייל הקורא, לא יהיה יותר אייל קורא. אז זה יפה מאוד שכל אחד יכול לעשות מה שבא לו והציבור ישפוט - אבל מעט מאוד אתרים (פרט לאלו הפורנוגרפיים ולפורטלים הגדולים) מרוויחים כסף מפרסומות. אתרים מסויימים מצליחים אולי לכסות על הוצאות הסרבר והדומיין, אבל משכורת? בחיים לא. אז אתה חושב שאמנים ימשיכו ליצור מוזיקה בתנאים כאלה של אי-תשלום? הם יוציאו "אלבום" או שניים (אם יש לזה משמעות בצורת השיווק עליה אתה מדבר) אבל יעלמו עד מהרה. ומה יקרה לכל הלהקות שאני אוהב, אבל הרוב לא? אם הייתי נזקק ל"עריכה הדמוקרטית" כפי שהצגת אותה, בחיים לא הייתי מגיע ללהקת קטטוניה, למשל. הרי אם כל אמן יאלץ לבנות לעצמו תדמית של מוצר כדי להצליח, וכל השאר יפלו לצידי הדרך - הדבר היחיד שישאר זה הבריטני ספירזיות והבוי-בנדז - לנם יש מנטליות של מוצר מראש, והם אכן הכי מצליחים. מה גורם לך לחשוב שהם לא יהיו הכי מצליחים גם בקרב ה"עורך הדמוקרטי הגלובלי" שלך? בקיצור, אם התחזית שלך כי המושג הקיים של הוצאת אלבום ומכירתו כיצירה, לא יתקיים יותר, אני לא יכול לצפות ליותר מאשר העלמותה של המוזיקה האיכותית מחיי. רק משוגעים לדבר יצליחו לדלות את המוזיקה שהם אוהבים ממעמקי הרשת. מה גם שאני רוצה לקנות דיסק ולשמוע אותו, לא לשבת 10 שעות ליד המחשב ולחכות שהוא יגמור להוריד את כל הטראקים שאני רוצה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק יכול לקוות שכאשר יאושר מהירות גדולה יותר בנ'ט תוכל לשמוע את השיר תוך כמה שניות ולא תוך כמה שעות. אגב בארצות הברית בחלק מהמקומות זה כבר קיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חלק" היא מילת המפתח. בסקר שקראתי עליו אתמול נמצא כי למעלה מ-70 אחוזים מהאמריקאיים שיש להם חיבור לאינטרנט אינם מחוברים בקו רחב. מה זה אומר לנו על כל הטררם מסביב לקו הרחב? במיוחד כשהאינטרנט הסלולרי גורר אותנו חזרה לימי הקו הדקיק עד מאוד... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שלא רק קיוותי בקול גדול. זה שהטכנוליגיה קיימת עדיין לא אומר שאין אינטרסים נגדה. לא שאני מבין מה הם. בכל מקרה אני ממתין ליום שבו הדבר כן יתאפשר בארץ. חבר שלי שנמצא בניסוי נהנה מהנושא מאוד. אומנם לא פי מאה אבל בהחלט הרבה יותר מהיר ממה שיש בדרך כלל. מבחינתי זו התחלה לא רעה |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |