|
על הכדורגל של נבחרת ברזיל נהוג להגיד שהוא יפה, ז"א מהלכים אישיים מבריקים, יכולת אתלטית גבוהה, מערך התקפי שנבנה בעיקר על יכולת אישית של בודדים. להבדיל, על נבחרת איטליה נהוג לומר שהיא טקטית, ז"א מהלכים קבוצתיים מסודרים, הגנה (והרבה הגנה) מאורגנת (כולל שחקני התקפה), מלכודות נבדל (שעובדות), מערך טקטי (לפעמים, אפילו, בונקר) מסודר בו כל שחקן יודע את תפקידו בכמעט כל תסריט אפשרי (ואת תפקידם של שאר השחקנים). באותו אופן נהוג לומר שכדורסל יפה יותר מכדורגל (וNBA יפה יותר מכדורסל אירופי), פחות שחקנים (ויש מי שאומר שחוקי הכדורסל, כמו גובהו של הסל, מושכים שחקנים יותר יפים), יותר יכולת אתלטית (ופחות כושר, שים לב לאפשרות לעשות חילופים כמעט כרצונה של הקבוצה, להבדיל ממספר מאד מוגבל בכדורגל), מגרש יותר קטן, חוקים שנועדו לשמור על ההתקפה ולמנוע הגנה מסוגים שונים (בNBA אסור לעשות הגנה איזורית), חוקים שנועדו לעשות את ההתקפה יותר אסטתית (כמו שלוש נקודות מחוץ לקשת, לעומת נקודה בודדת מהפנדל שלהם, או ההכשרה של צעד וחצי) וכו' אנשים לא מסתכלים על כדורגל רק בשביל היופי, אלא בשביל העניין (להבדיל מהטלות מטבע), ההזדהות עם אחת הקבוצות, המתח, הדרמה, הקומדיה, האתגר האינטלקטואלי, תוגת המפסיד ושמחת המנצח. בשביל לראות יופי יש את ערוץ האופנה (או, בתקופה האחרונה, תמיד אפשר לעבור לערוץ הספורט ולראות תחרות גלישה על הקרח, או לערוץ 2 לראות את תחרות האופנה), אנשים תמיד יעדיפו (אני מאמין) משהו עם ערך נוסף על יופי ללא מהות.
|
|