|
||||
|
||||
דה מרקר בסדר. יש לו קו מאוד ברור שלפעמים הופך אותו לטוחן מדי, שלא לומר צדקן. הם חושבים שהם העיתונות החפשית האחרונה. אחרי כל סיפורי פישמן-בנק הפועלים וביבי-מוזס/אלוביץ' קל להבין אותם. לחדשות מהירות באמת יותר מתאימים אתרים מתמחים. אשתי צוחקת עלי על עיתון הנייר בששי-שבת, אבל אני אוהב את הטקסיות. מהטלפון אני קורא רק בלית ברירה, מעדיף מסך גדול. אני אוהב את הסדר בעיתון- אתה יודע מה מודעה, מה חדשות, מה פרשנות ומה דעה. בטלפון הכל מתערבב בזרם התודעה. |
|
||||
|
||||
מוסף הארץ הוא הסיבה העיקרית שגם אני עדיין מנוי על הארץ בשישי-שבת. הרבה יותר כיף לקרוא אותו בנייר, בסלון המואר בשמש, והכתבות שלו ממילא אינן מהסוג שרלבנטי רק ל-24 שעות. |
|
||||
|
||||
אני גם אוהב את עמודי החדשות והפרשנות הענקיים. שבת בבוקר, יום יפה. למוסף בדרך כלל יש הבלחה מוצלחת פה ושם, והרוב די חוזר על עצמו, אבל פעם בכמה חדשים יש גליון ששווה לבדו את כל דמי המנוי השנתיים. יש גליונות כאלה עם שלוש וארבע כתבות שכל אחת היא מאסטרפיס. בגלל זה אני מנוי כבר עשרות שנים. |
|
||||
|
||||
הבעיה עם הארץ שהפונט שלו קטן מדי ודורש אימוץ של העיניים. ראוי שיאמצו את גודל הפונט של הזבלון ידיעות אחרונות. |
|
||||
|
||||
כן, צריך להתאים את המוצר לקהל היעד :) |
|
||||
|
||||
התחדשתי לאחרונה במשקפי קריאה - זה בא עם הגיל - והבעיה הנדונה נפתרה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |