בתשובה לשוקי שמאל, 24/02/21 23:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שאלת המדינה היהודית ודאי אינה עניין לחקירת משטרה, וכמעט אין מי שיטען כך. התייחסתי רק לעניין זכרון וההיפוך שלו ״להשמיד את אום אל פחם״, ולעניין הבעיה הגנטית - נניח, מועמד שהיה טוען שהשקר הוא בגנים הערביים. אני טוען שמועמד כזה היה נפסל על ידי בית המשפט העליון בסבירות גבוהה, ובתלות בפרופיל הציבורי שלו ובתפוצה של דבריו אולי היה מועמד לדין. דוגמה לכך היא מקרה בנימין כהנא שנזכר כאן לא אחת ולא שתיים, אם כי הוא קרא ״להפציץ״ את אום אל פאחם ולא הבהיר כמו מראענה שמדובר על גירוש בלבד. ושוב: אני מתעלם מכך שאני יודע סובייקטיבית שכהנא באמת רוצה להפציץ את אום אל פחם ואילו מראענה לא באמת רוצה בהשמדת זכרון יעקב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צעד אחורה: הפרופיל הציבורי חשוב גם לגבי ערבים. אם ראאד סאלח יקרא להשמיד את תל אביב הוא יהיה בצרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה הרי קראת את דברי מראענה במקור. אתה אמור לדעת היטב שמראענה מעולם לא דברה על השמדה או גירוש של תושבי זכרון יעקב. היא כתבה שהיא חולמת שתושבי זכרון חזרו לפולין או ארה''ב. אני לא מבין מדוע אתה חוזר אחר הכזבים של אב''ג. מראענה מעולם לא דגלה באלימות והיא רצה במסגרת מפלגה יהודית-ציונית. כאשר אלו המתנפלים כמו להקת כלבים שכיתרו חתולה, הם בריונים ופורעים המאיימים לעקור אוכלוסיות שלמות אם לא יתנהגו לפי רצונם, זה הופך את המציאות כאן לגמרי למציאות של אפרטהייד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי היא בהחלט דיברה על גירוש, אף על פי שלא התכוונה לכך ברצינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה קראתי היום עם בני בספר ״מטבח של שלום״, ספר בישול עברי-ערבי מאת כיפאח דסוקי. גם היא יוצאת פרדיס, ובכלל ראיתי ביניהן הרבה קווי דמיון: היציאה מהמשפחה המוסלמית והתערות בחברה היהודית, פמיניזם. מקווה שמראענה תהיה גם היא טבעונית. לענייננו, היא מספרת שם על הזעם שנאצר אצלה במפגשים הראשונים עם החברה היהודית: על מגבלות השפה שגרמו לה להרגיש טיפשה, על החשדנות, על בדיקות המאבטחים. אני בהחלט יכול להבין איך הכעס הזה יתנתב לאמירות קשות, וכאמור שם את מראענה בקטגוריה אחרת לגמרי מאשר את יזבק וזועבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מה חברת הכנסת לעתיד הייתה אומרת על מצבו הנפשי המורכב של הבחור ששאיפתו לגן העדן לא צלחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער. אני נאלץ לדבוק בעמדתי. מראענה כתבה שם במפורש שהיא לא מדברת על אלימות. היא דברה על חלום שיש לה שיום אחד כל תושבי זכרון חזרו לפולין או ארה"ב. זה מה שכתוב שם, לא תוספות שלי. החלום שלה על מולדת שאין בה יהודים מובן לי לגמרי. אני לגמרי יכול להבין תיסכול של אזרחים ערבים שהגיעו למשהו בעצמם ותורמים לזולתם, כאשר אזרחים אחרים נחותים ובזויים מתיחסים אליהם באדנות/התנשאות/שנאה. כיהודי מן הזן הגלותי, אני לגמרי מתאר לעצמי שהמצב הזה יוצר התבטאויות לא הכי מוצלחות. אינני "מקליט" את דבריהם ואינני אורב לפעימות לבם. אחד ממנהיגי האליטות הישנות ספד פעם "האור בלבו עיוור את עיניו, ולא ראה את בְּרק המאכלת". בימים אלו אני תוהה אם ברק המאכלת נוצץ רק בפנינו ולא מסתתר מאחורי גבינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זאבי דיבר על ״טרנספר מרצון״, אתה יודע. על כל פנים נראה לי שאם נותרה מחלוקת בינינו היא איננה משמעותית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מבדיל בין מי שרוצה להיות עשיר לבין מי שמתכנן שוד בנק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאי אפשר לפרש אחרת את הדברים שנאמרו בראיון עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי איך אתה מפרש את זה ככה. המשפט "הבעייתי" הוא: "אם הייתי יוזמת תסריט אפוקליפטי הייתי משמידה את זכרון יעקב..." 1. רוב מי שכן כתב תסריטים אפוקליפטיים לא רצה שהם יתקיימו (מהרשימה בויקיפדיה נראה לי שאף אחד לא רצה שהאפוקליפסה שהאו תיאר תתממש). 2. גם מתוך אלה שכתבו תסריטים אפוקליפטיים וכן רצו שהאפוקליפסה שהם תיארו תתממש, רובם לא פעלו לממשה. 3. וכמובן, כותב הראיון עצמו מודה ש: "למחרת היא מתחרטת. היא משגרת אליי מייל בהול..." במלים אחרות, אם כל מה שיש לך זה חצי משפט מלפני יותר מעשור שהמשמעות שלו שונה לחלוטין כשהוא מובא במלואו, ושדוברו התררט יום אחרי שאמר אותו ועשור לפני שהתמודד לכנסת, אז אין לך כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי בדיון הזה בערך שלוש פעמים שאני לא חושב שהיא באמת רצתה לממש את זה. אני עדיין עומד בדעתי שהטקסט המלא יכול להתפרש כהסתה לגזענות, ורק מדברים אחרים שקראתי על מראענה היסקתי שכנראה לא התכוונה לכך. כפי שכתבתי פעם או פעמיים, יש מחלוקת בזיהוי מה שהתחרטה עליו באותו מייל ידוע. נראה שהכוונה היתה לדברים חריפים שאמרה על החברה הערבית, ראה בפרוטוקול הדיון ובפסק הדין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם פרשנות מספיק יצירתית כל טקסט יכול להתפרש ככל דבר... הפשט של הטקסט לא קורא להשמדת זכרון יעקב. השאלה על מה היא כן התחרטה ועל מה לא היא חסרת משמעות בעיני. עצם העובדה שהיא שלחה את האי מייל יום אחרי (ולפני הפרסום) הופכת את כל מה שכתוב בראיון לחסר משמעות בעיני (ואת המראיין והעורכים שלו לנבלות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב אחרת. הטענה היא שמה שביקשה לצנזר היה חלק מהביקורת על החברה הערבית, ואת זאת עשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא עניין של דעה - הפשט של הטקסט די ברור ולא מדבר על גירוש מלבד כ"תסריט אפוקליפטי" - אחרי שהראתי שתסריטים אפוקליפטיים לא מעידים לרוב על רצון, ועל אחת כמה וכמה, כמעט אף פעם לא מעידים על תוכנית פעולה, אני לא מבין איך יכולה להיות לך דעה אחרת (בנוגע לפשט, בנוגע לפרשנות אפשרית, אני מבין, אני רק חושב שמדובר בפרשנות בלתי סבירה בעליל, ונראה לי שגם אתה מודע לזה). מהכתבה - "מראענה ביקשה לראות את טיוטת הכתבה הזו לפני שתפורסם. סירבתי." אם יעל דן היתה עושה את זה לשרה נתניהו ב-97 מן הסתם היית מתייחס לזה בקצת פחות שיוויון נפש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מה להוסיף. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |