בתשובה לגידי אהרונוביץ, 18/06/02 15:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה רוצה חדשנות ושינויים, ואז פתאום דורש לחזור למוזיקה של שנות ה-70. מה גורם לך לחשוב שבראפ אי אפשר לחדש? אמינם לא מחדש יותר מדי מבחינה מוזיקלית (למרות שיש לא מעט שילובים בין ראפ לרוק באלבום האחרון), אבל מבחינת המילים שהוא כותב - הוא מחדש הרבה מאוד. כמעט פורץ דרך (אבל לא באמת, אז אני לא אגיד את זה). אמינם חשף קהל גדול מאוד (אני ביניהם) לסוג הזה של המוזיקה. עד שהוא הופיע, כל מה שחובב המוזיקה הרגיל הכיר מהראפ היה מה שאפשר לכנות "מוזיקת הזזת תחת" - המילים היו מיותרות למדי, וכל מה שהיה שם זה ביט שנוח לרקוד אליו וזהו. אצל אמינם זה פשוט לא המצב. הביט הוא הרבה פעמים בלתי-רקיד, והמילים בהחלט בקדמת הבמה. זה לא קורה בכל השירים, נכון, אבל השירים הפופולריים משמשים אותו כדי להביא אנשים להאזין לשירים הפוליטיים. קצת מרגיז אותי לראות איך אתה פוסל תחום שלם של מוזיקה על בסיס האזנה ל... למה, בעצם? שמעת פעם אלבום שלם של אמינם? פאבליק אנמי? טופאק? משהו? אתה אוהב רוק מתקדם. יופי לך. אתה יכול להגיד שאתה לא אוהב שום סגנון אחר, אבל להגיד ששום סגנון אחר לא מחדש - זה מגוחך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היי אני לא אוהב רק חרוק מיתקדם יש לי מעל 2000 דיסקים וזה מיתחלק בין פולק פולק רוק מוסיקה קלאסית גז ועוד ועוד ועוד אני פחושב שפשוט בשנים האחרונות יש ריבוי גדול מידי של אומנים שנישמעים בידיוק אותו דבר האמת שגם אני מיסתכל על הרטף כעל מוסיקה שתפקידה להזיז את התחת יכול לההיות שהטקסטים של האומן הנל טובים אבל אם שוב נלך לדייון על מוסיקה שעליה דיברתי ולא על הטקסטים הכול כימעט באותו עיקרון מחונת טופים סינקופיט יותר או פחות מוסיקה רקידה יותר או פחות אבל הכול נישמעה שם אותו דבר אני מיצטער שנתתי רק דוגמאות מהרוק המיתקדם ומישנות ה70 אבל אני חושב שאחרי שנות ה70 חוץ מהמוסיקה האלקטרונית שאליה אני לא ממש מיתחבר אלה במיקרים מעטים לא ממש חידשו כימעט שום דבר למרות שמילס דיביס החצוצרן האדיר ואיש הגז הענק והחדשן ביותר שאני מכיר בסוף שנות ה80 אמר ברעיון שהוא מעדיף לנגן אם מחונת טופים ולא אם נגן מחורבן מי היה מאמין שזה האיש ההקליט את KUNDE OF BLUTE ויצא למופעי פסיכודליה בסוף שנות הששים בכול מיקרה אני שואל את עצמי עד כמה הראפרים הנל למדו מוסיקה ויודעים מה ההבדל בין אקורד אחד למישנהוא ואני שואל את עצמי אם איזה מיטען מוסיקאלי הם באים מהביית גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרה "מוזיקה איכותית" היא בד"כ אינדיווידואלית מדי, ולכן קשה לאנשים להזדהות איתה. אני אתן פה את הדיעה שלי לגבי "מהי מוזיקה איכותית?". מבחינתי מוזיקה איכותית היא מוזיקה שטעמה רק משתבח מהאזנה להאזנה. גידי הזכיר כאן את ג'תרו טאל, אז אתייחס אליהם. את האלבום ת'יק אז א בריק שלהם שמעתי בפעם הראשונה לפני כשנה וחצי כשחבר שלי ניסה לשכנע אותי לבוא להופעה, ולא התלהבתי בכלל, נשמע לי כמו סתם שילוב של פולק ורוק מתקדם. לאחר 5 שמיעות של האלבום במלואו (ורק לשם ההבהרה - מדובר בשיר בודד של 40 דקות) התחלתי להבין יותר ויותר מה קורה ורק מהשמיעה ה10-11 השתלטתי לגמרי על האלבום והייתי מסוגל להסתדר עם המבנה ועם כל המלודיות. היום, לאחר מאות שמיעות של האלבום הנ"ל עדיין מכל שמיעה מתגלים לי רבדים נוספים באלבום: מלודיה צדדית קטנה, תפקיד בס מגניב, ועוד. זאת מבחינתי ההגדרה של מוזיקה איכותית. הדבר נכון מבחינתי בכל סוג של אמנות: ספרות, שירה, קולנוע וכו'. מהצד השני, מוזיקה "לא איכותית" היא מבחינתי מוזיקה שנמאסת לאחר שמיעות בודדות. רוב המוזיקה הפופולרית שנוצרה במאה ה20 משתייכת מבחינתי לקטגוריה הזאת. אלבומים כאלה בנויים כך שכבר מהשניות הראשונות תוכל "להתמודד" עם הקטע, ועד סוף השיר כבר תתחיל להינות בעזרת פיזמון חוזר, מבנה סטנדרטי וכו'. אם נתייחס לראפ, או במקרה הזה לאמינם, נראה שאמינם הוא לא יוצא דופן מהמוזיקה הפופולרית של המאה ה20: המוזיקה בנויה במבנה סטנדרטי של בית ופיזמון, הקצב הוא תמיד 4 רבעים במובן הפשוט והבנאלי של המלה, והמוזיקה לא כוללת שום רובד נסתר, שום דבר שיביא לך הנאה נוספת בפעם השניה או השלישית שתשמע את האלבום. לטקסטים אני מעדיף לא להתייחס, אם כי אני חושב שלא היית קורא את הטקסטים של אמינם אם היה מעדיף לפרסם אותם בתור ספר שירה ללא עניין המוזיקה. שימו לב: אני לא שולל כאן את כל מוזיקת הראפ, או מוזיקה פופולרית באשר היא. למיטב ידיעתי, יש אמני ראפ שהמוזיקה שלהם היא כן מעניינת ומורכבת, ויש טעם לחזור אליה מספר פעמים, אבל אני עדיין לא שמעתי כאלה. מקווה שהבהרתי את עצמי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
* אני מודע לאיחור הניכר, פשוט שמתי לב לתגובה הזו רק עכשיו. נראה לי שההגדרה שלך ל"איכות" היא בעייתית מאוד- חוץ מהעובדה שמדובר בשלילה של כל אמן פופ/ רוק/ ראפ/ בלוז/ אלקטרוניקה שלא מנגן שירים סופר-טכניים ומורכבים, העניין הוא שבסופו של דבר "תשתלט" גם על אותן יצירות אפיות (בפעם המאה שתקשיב כבר תכיר כל תו בעל-פה), האם האלבום יזרק לפח אחרי שכבר לא יהיה מה לגלות? אני לא חושב שיש טעם לנסות ולהגדיר "מוזיקה איכותית" כי מוזיקה היא דבר גדול מידי, ההגדרה שלך לדוגמה יכולה להתאים ללהקות פרוגרסיב רוק ש(למיטב הבנתי)תופסות טכניות ומורכבות כדבר חשוב במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |