בתשובה להיא, 26/01/21 13:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פתרון מעניין (גם 50 אחוז זה משהו). אבל זה מסוג הפתרונות שאני נתקל בו לאחרונה גם לגבי סרטים, והוא נוטה להיות מאד לא מספק מבחינתי: את/ה (אני) רואה סרט, שעתיים ומשהו, ולא לגמרי ברור מה הפואנטה, למה קורה מה שקורה, למה זה מעניין, וברגעים מסוימים אפילו WTF(?), ולאחר הסיום יש תחושה מתוסכלת למדי. ואז, אתה קורא באינטרנט שכשמסתכלים על כל הסרט תחת מסגרת שונה לחלוטין של אלגוריה/משל/אלוהים/רפרנס ליצירה אחרת/יצירה דמיונית של אחת מהדמויות, אז פתאום אפשר להבין אותו או את ההקשר שלו ולמצוא איזה קוהרנטיות1 כלשהיא. יופי. איך זה בדיוק עוזר לי? אם כבר זה בעיקר מפריע. 1 ואת זה אני אומר בתור חובב מושבע של דייויד לינץ', למען הגילוי הנאות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1 דעה קצת אחרת על לינץ' (הבימאי. עם לינץ' כטכניקה שיפוטית אין לי בעיה) מובעת כאן | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אכן, אבל כצפוי אנחנו לא מסכימים כאן - לדעתי הסרט הנ''ל הוא בעשירייה הראשונה של סרטי המילניום הנוכחי. ולא נראה לי שנצליח ממילא לשכנע זה את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינטואיטיבית רציתי לומר לך שככל שאתה צופה ביותר יצירות כך אמור להיות לך קל יותר לזהות רפרנסים כאלה. במחשבה שנייה, ייתכן שרוב הביקורות נכתבות בידי מבקרים שכבר מוצאים/מחפשים רפרנסים בקלות ובכל מקום; אך אחד(!) ממבחניה של יצירה מעולה הוא לרוב, האם היא עומדת בפני עצמה גם בלי זיהוי הרפרנסים. האם יש לה רבדים שגם צופה "רגיל" יוכל לזהות. לגבי "מסגרת שונה לחלוטין" - כללת פה יחד שתי קטגוריות של מסגרות. האחת צורנית: כל הסיפור היה חלום / תסריט של מישהו / סיפור בתוך סיפור המסגרת של הגיבור שמספר אותו מבית הכלא. השנייה תמטית: גילוי מרעיש שהדמות השנייה היתה רוח רפאים / חלק באישיותו של הגיבור רב עם החלק השני / עולמו של הגיבור הוא כולו מזימה של מישהו שמסתכל עליו ומתזמן כל רגע. הקטגוריה הראשונה היא פשוט עוד כלי להעשיר עלילה, וכאמור סרט טוב אמור להחזיק גם בלעדי התפר הנוסף הזה. או שהתפר הזה יהיה פואנטה נחמדה אך לא כזו שתהרוס את עצם עצמו של הסיפור. הקטגוריה השנייה היא מהותית לסרט ומשתלבת ברעיון של ריבוי נראטיבים, מציאות חלופית או מציאות שקיימת רק בראש; ובמידה מסוימת גם חוסר אוטונומיה של העצמי (הוא מת ולא יודע זאת, כל חייו מתוזמרים בידי אחרים והוא לא יודע זאת וכולי). להרגשתי, הקרקע נשמטת פה הרבה יותר מאשר בסרטי "כל זה היה חלום". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים בהחלט לניתוח בסוף. אבל יש אפילו מקרים יותר קיצוניים, שאולי המפורסם שבהם לאחרונה הוא "אמא!' של דארן ארונופסקי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי (ומחיפוש קל אני רואה שלא החמצתי יותר מדי). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |