|
וצריך להבדיל בין טעויות- המרדף אחרי מכונות ההנשמה, הפעלה מאוחרת של חובת עטיית מסכות, הקלה מהירה מדי בסגר הראשון, סגירת החופים ושמורות הטבע, סגירת הגנים בתי הספר היסודיים- טעויות תמיד יקרו, ואין מה לבוא בטענות כלפיהן, כל עוד ההחלטה היתה סבירה למידע הקיים בזמנה. כשלי ביצוע- המטושים החסרים, חודשים למינוי פרויקטור הקורונה, אולי גם האכיפה במגזר הערבי- בגדול אני מתייחס אליהם כניטפוקים מהסוג של דו"ח מבקר המדינה. אילוצים פוליטיים - הרבה, אבל האכיפה במגזר החרדי מגמדת את כל השאר. אפשר לבוא בטענות על הקרבת האוכלוסיה הכללית עבור אי אכיפה על סקטורים ספציפיים, על פופוליזם שמביא להקלות בדברים הלא נכונים ובזמן הלא נכון- כאן השאלה היא של מינון: עד כמה האילוצים הפוליטיים השפיעו על ההחלטות. לצערנו- מאוד. איוולת מוחלטת (אם לא גרוע מכך) - נתב"ג: לא סריקות, לא בדיקות ולא בידוד, הקלות אל תוך עליה בתחלואה (פעמיים!) - אלו דברים שכבר בזמן אמת היתה ברורה האיוולת שבהם, כי לא היה מחיר גבוה לקבל את ההחלטה הנכונה.
|
|